ביום חמישי האחרון (13.2.20) הודיע הרמטכ"ל
אביב כוכבי לקציני המטה, לגופי התקשורת, לשר הביטחון בנט, ולראש הממשלה נתניהו על הקמת התוכנית הרב-שנתית לפיה הצבא אמור לעבוד בשנה הקרובה.
מטרת התוכנית
מטרת התוכנית השאפתנית, המכונה "תנופה", היא להשיג הכרעה אסטרטגית מול ארגון "חיזבאללה" בצפון, וארגון "חמאס" בדרום. די ברור לראשי הצבא שהכרעה זו תושג אם ייפגעו להם מטרות קשות וכואבות.
כדי להשיג מטרות שאפתניות אלו חשוב לקחת בחשבון שלושה סיכונים מרכזיים:
1. הסיכון הראשון מתייחס לאיזון הקיים בין הצד ההתקפי, לצד ההגנתי. כלומר, צריך לגרום לאויב להשקיע בחלק האחורי יותר מאשר בחלק הקדמי. כמו שקבוצת כדורגל טובה מורכבת מהגנה חזקה והתקפה דורסנית, כך הצבא צריך להיות מסוגל לצמצם את נקודות התורפה שלו על-ידי תקיפות עומק בשטח היריב.
2. הסיכון השני נוגע לפער הקיים בין שתי עקרונות שונים: העיקרון הראשון המכונה עקרון "מיצוי הכוח" עוסק ביכולת ההתקפית המקסימלית של הצבא. העיקרון השני המכונה "עיקרון הפשטות" עוסק בתפקוד של כל יחידה בנפרד במנותק מהמפקדות הממוקמות מעליה או לחלופין בקבלת סיוע מועט מהן.
3. הסיכון השלישי מדבר על הפער הנוצר בין מוכנות מקסימלית של הצבא לבצע משימה מסוימת לבין השקעה רבה ביצירת יכולות עתידיות. נכון לעכשיו ההערכה מפי גורמי הצבא שהסיכוי לפרוץ מלחמה בצפון הארץ היא נמוכה, ולכן יש להפנות תקציבים להגדלת יכולת הסייבר למשל.
אך יש סעיף אחד שהתוכנית לא מתייחסת אליו והיא מיגון העורף.
בעיית מיגון העורף
בהנחה ואזור צפון-הארץ יופגז במטר טילים על-ידי ארגון הטרור "חיזבאללה" יש רק שני בתי-חולים באזור זה שאליו יופנו הפצועים: "זיו" בצפת, ורמב"ם בחיפה. לא ברור נכון לעכשיו איך אפשר יהיה לטפל בכמות גדולה של פצועים, ולספק מצרכי מזון בסיסיים לכלל תושבי צפון-הארץ.
בעיות נוספות שהתוכנית יוצרת
עלות התוכנית נאמדת ב-40 מיליארד שקל, ולא ברור נכון לעכשיו מאין יבוא הכסף. כמוכן, לא ברור מה יהיה אופיה של המלחמה הבאה: מלחמת טילים, או מלחמת סייבר ולכך צריך להיערך באופן מופתי כדי שלא יהיו סדקים ובקיעים שיהיה קשה לסגור אותם.
נכון לעכשיו הרמטכ"ל כוכבי לא נותן מענה הולם לבעיות אלו. ניתן לראות כי תוכנית זו לא אושרה על-ידי הקבינט, ולא ברור אם ראש-הממשלה נתניהו קרא אותה, מה שכן השרים יצטרכו להתעמק בה בצורה יסודית, כדי שמחדלי מלחמת לבנון השנייה לא יחזרו על עצמם פעם נוספת.
