כאשר בוריס ג'ונסון מביט מבעד לחלון של מצודתו בדאונינג סטריט 10, הוא ודאי מלא סיפוק. בימי הביניים הוא ודאי היה מקבל את הכינוי "בוריס הברוטלי", אשר הביס גם את "ג'רמי האדום" (ג'רמי קורבין) משמאל וגם את "הברון המונד" (פיליפ המונד) מימין. עם רוב של 80 קולות בפרלמנט וקבינט צייתן, הוא יכול להישען לאחור בכסאו וליהנות מהיותו השליט החזק ביותר בבריטניה מזה עשרות שנים. האמנם? – תוהה רוב וילסון בדיילי טלגרף.

כן, אם הפוליטיקה הייתה פשוטה וברורה כמו ההבדל בין ניצחון לתבוסה בימי הביניים. אבל המציאות, לומד ג'ונסון, היא שהניצחון בקרב קשה הוא רק ההתחלה של למשול בהצלחה. הניצחון מביא עימו בעיות משלו: ציפיות שנכזבו, הבטחות שהופרו, אמון שהופר, אגו שנפגע ואפילו נאמנות מעורערת. ואם ג'ונסון באמת רוצה לשנות בצורה משמעותית את בריטניה, צפויים לו קרבות רבים נוספים, ושמירת אחדותם ונאמנותם של השמרנים חיונית כדי לנצח בהם.

אחרי שלוש שנותיה של תרזה מיי – בה השרים וחברי הסיעה אמרו ועשו מה שהתחשק להם – יגלה ג'ונסון שאין זה פשוט להחזיר את הג'יני לתוך הבקבוק. הם התרגלו לדבר בגלוי, וגם חברי הפרלמנט החדשים יאמצו מנהג זה. כל הסימנים מלמדים – טוען וילסון – שמורדים חדשים יצוצו בהזדמנות המתאימה. ויהיו הזדמנויות רבות כאלו בממשלה שבאמת רוצה לפעול. ובשבועות האחרונים כבר נשמעו קולות בלתי מרוצים במספר נושאים.

אופוזיציה חלשה לצד קבינט הנתפס כנשלט בידי ראש ממשלה דומיננטי, רק מעודדים את יושבי הספסלים האחוריים להיות אמיצים, לדבר ולזכות בתשומת לב. סבב תפקידים נרחב, כמו זה שביצע ג'ונסון בממשלתו השבוע, יוצר תסכולים ותרעומות – וזה גם מה שקרה הפעם. כמה שרים פוטרו כחיסול חשבונות, אחרים לא קודמו למרות נאמנותם, והיו מי שההבטחות שקיבלו הופרו. מצליפי הסיעה יצטרכו לעמול כדי לשמור על נאמנותם בחודשים הקרובים, כאשר הממשלה מנהלת את מו"מ הסחר הקריטי עם האיחוד האירופי, מקדמת תוכניות השקעות נרחבות ומבקשת ליישם רפורמות מקיפות.

לכל אלו מצטרפים השמרנים שמזמן לא סובלים את ג'ונסון, שכעת יכולים לצרף להסתייגויותיהם את יועציו של ראש הממשלה ואת מה שהם מכנים "המדיניות הטראמפיאנית" שלו. הניצחון הגדול אליו הוביל את המפלגה בבחירות האחרונות אינו קונה לג'ונסון את נאמנותם. כאשר יהיה עליו להתמודד עם יושבי הספסלים האחוריים ומי שלוטשים את עיניהם לעבר כסאו, יהיה על ג'ונסון להחליט בקרוב האם להתעמת איתם ולהסתכן בקרב שיימשך ארבע שנים, או לנסות לקנות אותם. שליטים בימי הביניים השתמשו באדמות ובתארים כדי לרצות אצילים נרגנים – מה שעבד בעתות שלום, אך לא כאשר היה צריך להטיל מיסים או לצאת למלחמה. בקרוב יתברר איזה סוג של מנהיג בחר ג'ונסון להיות.