הפגישה שלי עם הרב מנחם פורמן

בימים אלו של מערכת הבחירות לכנסת אני מבקש את הרב מנחם פורמן ז"ל מתקוע, הרב מהישוב בו חי ופעל הנוקד ובולס השקמים הנביא עמוס.


כשבמערכת הבחירות אני שומע מרבנים דברי בוטות וגסות רוח כלפי מי שייתן את קולו למפלגות המוגדרות מרכז או שמאל, אני מתגעגע לקולו המלטף של הרב מנחם פורמן ז"ל, רב האוהב ומתייחס בכבוד כלפי כל אדם גם שהוא חולק על דעתו. אני מתגעגע לקולו של הרב מנחם פורמן ז"ל מתקוע. כמה חיינו היו נראים אחרת אם השיח בחברה הישראלית היה מנכס את נתיבי השיח שסלל הרב מנחם פורמן ז"ל. דווקא מרבנים, הנוטלים חלק במערכת הבחירות, ניתן היה לצפות לאמירות המתרחקות מבוטות ומגסות רוח בהתקיפם מחנה פוליטי הסבור אחרת. מצער, שדרכו של הרב מנחם פורמן ז"ל איננה מנווטת דרכם של רבנים שהחליטו ליטול חלק בשיח הפוליטי.

בפסטיבל ימי שירה במדבר, המתקיים פעם בשנה כבר שנים רבות בשדה בוקר, מופיעים משוררים, סופרים חוקרי תרבות במפגשים שיחות מופעי קריאה וסדנאות.

לפני מספר שנים הייתה לי זכות לקרוא את שירי באודיטוריום מורשת במדרשת בן-גוריון, כשבין הנוכחים היה רבה של תקוע, הרב מנחם פורמן. כשירדתי מהבמה זכיתי ללחיצת יד חמה של הרב. בתום שיחה קצרה הענקתי לו את ספר שירי "מורה ללשון עברית מובסת" בהוצאת "ספריית הפועלים".

כל פעם שאני מגיע למדרשת שדה בוקר לפסטיבל ימי שירה במדבר, יש לו נוהג להקדיש את שעות הבוקר המוקדמות להשכמה מוקדמת, לטיול בוקר, שיש בו הנאה משכרת וממכרת - אני ועצמי מתבודדים על המצוק ליד קברם של פולה ודוד בן-גוריון ומשקיף על הנוף של מדבר המתעורר. בוקר של עונג לעיניים שוזפות נופים ומראות בקו האופק, שנפרס מעל המצוק של נחל צין, בוקר משכר השולף תמיד עיפרון כותב מראות על דף וגומא הוד מרחבים שמעניק מדבר מתעורר ליום חדש.

חלפו כבר שנים מהיום שהרב פורמן לחץ את ידי, חלפו כבר שנים מאותו טיול בוקר על המצוק המשקיף אל נחל צין ולפתע נע לעברי קול תפילה וניגון המרעיד את המדבר המתעורר, מדבר הנלפת בקרני השמש הזורחת. היה זה הרב מנחם פורמן עדוי בגד לבן, מתנייד על כיסא גלגלים ומסתייע באחד מבניו או אחד מתלמידיו. במשך כעשר דקות עטף אותי באהבה, אהבת אדם המביע באהבה חופן שהיו בו הרבה הסתייגויות של הרב משיר שהקראתי באודיטוריום, ובעוד יותר אהבה מלטפת הביע הסתייגות נחרצת משיר שקרא בספרי. לא קטרוג, אלא שיח מכבד עם אמירה מאוד מסתייגת אבל גם מאוד מלטפת בחום בר-פלוגתא.

כל פעם שאני מוזמן לפסטיבל שירה במדבר ומזכים אותי לקרוא משירי בבית הכנסת, עיני תמיד משוטטות בין הקהל בתקווה לפגוש את הרב מנחם פורמן. בתקווה לפגוש דת מפייסת ולא דת לאומנית בוטה גסת רוח העושה דה-לגיטימציה לרבים רבים בחברה היהודית. דת מקרבת בנועם אהבת אדם, כשבמערכת הבחירות באלו הימים, אני שומע קולות מתלהמים של רבנים, עוטפת אותי בשורת האיוב, כשהודיעי לי שהרב פורמן איננו. חלפו כבר שנים ואני גם ברגע הקלדת שורות אלו חש את עוצמת הרוח של ידו המחבקת, אני שומע את קולו המלטף אותי על פני מדבר מתעורר.

כשאני קורא תגובות מתלהמות ומגדפות את מאמרי ושירי, אני מתגעגע לאמירה של הרב פורמן מתקוע המביע אמירה מסתייגת משיר שהקראתי ומשירים שקרא בספרי, אך זו הייתה הסתייגות מכבדת של רב אוהב אדם. חלפו שנים מאז הלך מאיתנן הרב פורמן. לעתים קרובות פוקד אותי הצער, כי אבד לנו אדםשאם עולמו והוויתו הייתה תמצית חייו של כל אדם בחברה הישראלת - הדתית והחילונית - חיינו היו נראים אחרת. אדם שהוסיף לשמו את השם "חי שלום", כי החליט להקדיש את עצמו לפילוס נתיבים לשלום בינינו בחברה הישראלית ולשלום ודו-קיום בין ערבים ליהודים תוך מתן כבוד לתרבותו ולדתו של בן ערב.

לזכרו של הרב מנחם פורמן חי-שלום אני חוזר אל השיר שקראתי, וזיכה אותי בדקות של אהבה ובמידה רבה של הסתייגות מכבדת ואוהבת אדם באשר הוא אדם מצידו של הרב.

לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה

אֱלוֹהִים

לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה

לְמִנְחָתוֹ שֶׁל קַיִן

קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה -

קָרְבָּן יָרֹק

קָרְבָּן חַיִּים וּצְמִיחָה,

אֲבָל אַתָּה הוּא זֶה שֶׁשָּׁעִיתָ

לְמִנְחָתוֹ שֶׁל הֶבֶל

וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם

מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדָּם -

קָרְבָּן אָדָם

קָרְבָּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.

איתן קלינסקי