יהוא - ההצגה שעלתה ב-1992 חודש לפני הבחירות ועוררה חשד כביקורת על שר הביטחון דאז אריק שרון בדמות יהוא ועל ראש הממשלה שהסתגר בביתו
מנחם בגין, זיף במחזה, עולה בבית צבי ברמת גן והיא נוקבת, מושחזת ומהווה פנינה תיאטרלית. באותה עת אסרה ועדת הבחירות גם כתבה בטלוויזיה מחשש של התערבות במערכת הבחירות ואולם כל העסוק הזה בתקשורת גרם לכך שהמחזה הפך ללהיט בתיאטרון הבימה והוצג 174 פעמים.
המחזה נכתב בידי
גלעד עברון המנוח והעלילה מתרחשת בימי המלכים, ממלכת יהודה וממלכת ישראל. בממלכת ישראל שולטים יהורם, ממשפחת אחאב, אמו איזבל ואשתו המלכה זילפה. יהורם נחשב למלך חלש ובעקבות זאת עולה כוחו של זיף, ראש השרים ושר הצבא עזגד, האחראים למאבק בכפרים הארמיים בהרים אותם מנהל המפקד המקומי יהוא שמתקומם נגד המלך, רוצח אותו ואת אמו ומשתלט על הממלכה. למעט דמותו של יהוא, כל העלילה היא פרי דמיונו של המחזאי ובשעתו היו מי שפירשו את המחזה כביקורת פוליטית על שרון נעל בגין.
יהוא במחזה אונס את המלכה וגם את בתו של ראש השרים ומצווה על זיף לערוף ראשיהם של 70 מבני משפחת אחאב, אך מכחיש אחר כך מעורבות בעניין. סופו של זיף שהוא יוצא מדעתו ומאבד זכרונו.
הבמאי מיכאל (מיקי) יוסף העלה הצגה נוקבת ומרגשת והתוצאה היא מפגן דרמטי מעולה של השחקנים הצעירים והמוכשרים. יוסף גם עיצב את המוזיקה הנפלאה המלווה את ההצגה.
קורן סולומון מגלם בכישרון רב את יהוא. הוא מצליח להפיק מהדמות ארס מפעפע ותאוות שלטון ואין ספק כי יש לו פוטנציאל נפלא. שרון בן דרור המקסימה כמלכה זילפה, מגישה משחק מעורר רושם עז, במיוחד בקטעי ההשתלטות של יהוא על נפשה וגופה. אוהד פונטה מגלם ברגש וביכולת נהדרת את זיף, ראש השרים ומשחקו הוא משובח.
מעיין נטף מגלמת את קטורה בתו ומשחקה נאצל וראוי למחמאות. מירום אוראל מגלם טוב מאוד את שר הצבא עזגד ומשחקו קולח ורהוט. אמה רננה ברדע מגלמת היטב את מעכה אשת שר הצבא שעומדים לערוף ראשה כיון שהיא נמנית על משפחת אחאב. משחקה מגולם היטב ובמיוחד בקטע באמבטיה.
מעיין כהן אהרונוף ומיכאל בן דוד גונבים את ההצגה בדמות "החיילים" הסרים לפקודות של אנשי השלטון ולבסוף של יהוא. הם מרשימים במשחק אומנותי ממש, גינונים מושלמים ויכולת דרמטית מהולה בקורטוב של הומור, חרף מרחץ הדמים סביבם. יואב לוין עיצב תפאורה מרשימה ופרקטית.
נטשה מנטל עיצבה תלבושות תקופתיות נפלאות ומיוחדות. אלון ברקוביץ עיצב תאורה ראויה.
חרף השנים שעברו עדיין מהווה יהוא מבט עכשווי על הפוליטיקה והתשוקה לכח, בכל מקום.
