מצער, שמערכת הבחירות דוחקת לקרן זווית כל התייחסות להתנהגות שערורייתית של השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, שיחד עם מי שהיה שוטר מס' 1 ב-18 בינואר 2017, היו אחראים לעלילת דם על קהילה של מאתיים אלף אזרחי מדינת ישראל, בדואים תושבי הנגב, וקטיפת חייהם של שוטר בישראל וסגן מנהל בית ספר.
גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, התייחס בוודאי באותם ימים למי שהיה בעבר שר ביטחון ושר החוץ,
משה ארנס, כאל שמאלן ו"עוכר ישראל". כל "חטאו" של משה ארנס, שכתב בעיתון
הארץ כבר ב-28.1.2017 - "מה שקרה באום אל חירן אסור היה לו שיקרה... הבדואים בנגב, 200 אלף אזרחים ישראלים, הוזנחו זמן רב מדי".
על התנהגות פזיזה של גלעד ארדן, העולה לעתים קרובות מדי על שרטון של אלימות מילולית והתרת דם של אזרחיה הערבים של ישראל, העיר לא שמאלן, אלא חברו למפלגה של ארדן, שכתב בכאב באותו מאמר בעיתון הארץ: "אותו דפוס פעולה בא לידי ביטוי גם לאחר השריפות, שהשתוללו ביערות בקיץ, גם אז הוטלה האשמה במחבלים פלשתינים, וזאת עוד בטרם נחקרו הסיבות לפרוץ השריפות. ההאשמות שהוטחו ביעקב אבו אל-קיעאן היו בבחינת הוספת חטא על פשע". דברים אלו לא כתב שמאלן "עוכר ישראל" כלשון גלעד ארדן, אלא מי שהיה שר הביטחון בישראל.
מצער, שממשלת ישראל והשר לביטחון פנים לא הקשיבו לקול המצפון של משה ארנס, שקבע כי ממשלת ישראל פשעה -
"הפשע הוא הריסת בתיהן של המשפחות הבדואיות המתגוררות באום אל חיראן במשך שנים רבות, לאחר שהועברו לשם בהוראת המושל הצבאי. אין צורך בשום וודת חקירה כדי לקבוע זאת".
צדק משה ארנס בכותבו בעיתון הארץ, שגלעד ארדן ו
רוני אלשיך חטאו בתגובות פבלוביות, המדביקות תוויות של פיגועי טרור עד הפלגה למחוזות דאעש. נראה, כמו שמתייחס ראש הממשלה לדוח של
מבקר המדינה שמונה על ידו, כך התייחס גלעד ארדן למאמר של משה ארנס.
תגובה של טוקבקיסט
קשה לסלוח עד היום למי שהיה שוטר מס' 1, שבמעמד של אבלים, המלווים שוטר בדרכו האחרונה, הסית נגד קהילה של 200 אלף איש בישראל, באמירה נחרצת שאת חיי השוטר לקח מחבל בן עוולה.
זו עלילת דם שעליה חייבים לתת את הדין במערכת המשפט.
לצערי, השר גלעד ארדן עדיין נאמן לקביעתו,
אותה ניסח בשפה עברית מובסת מייד לאחר רצח יעקב אבו אל קיעאן - "הפיגוע הרצחני לא אירע בחלל ריק, קדמה לו הסתה זדונית לרצח, שלקחו בה חלק חברי הכנסת הערבים". כך הגיב גלעד ארדן, האחראי לביטחון הפנים של אזרחי ישראל, כמה דקות לאחר אירוע, בו מצאו לשווא את מותם שוטר ומורה, ועד היום לא התנצל על אמירה זו.
באותה יום פנה השר ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה, שיורה על פתיחת חקירה נגד כל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת והעומד בראשה, שלטענתו, הסיתו באום אל חיראן לרצח, ודם שוטר על ידיהם. כך היה מצופה מתגובה של טוקבקטיסט, שאינו בוחל במלים, ולא משר בישראל. עד היום לא פנה גלעד ארדן ליועץ המשפטי, שיפסיק את ההליכים נגד חברי הכנסת הערבים. את זה הוא השאיר לחברת הכנסת גב' בוקר לגחך עצמה לדעת בדרישתה מוועדת האתיקה של הכנסת להעניש את
עודה איימן.
ללא בושה האשימה מי שהייתה חברת כנסת נחמה בוקר מעל במת הכנסת את עודה איימן, כמי שנושא באחריות למותו של השוטר, בציינה שדמו של השוטר על ידיו של ראש הרשימה המשותפת.
טוב שהיועץ המשפטי שם את דרישת של ארדן בפח אשפה, וועדת האתיקה דחתה את דרישת חברת הכנסת בוקר.
מיד אחר אירוע מצער וכואב של אובדן חיי אדם לשווא, חיי שוטר ותושב אום אל חיראן, מיהר גלעד ארדן, ומעל כל במה ומתחת לכל מיקרופון מזדמן ולא מזדמן חזר ושנה דבר שקר מתועב: "
מחבל השייך לתנועה האסלמית דהר לעבר כוחותינו במטרה רק להרוג כמה שיותר שוטרים עוד לפני תחילת הפינוי". זו עלילת דם שעליה לא נתן השר גלעד ארדן את הדין. על כך היה חייב היועץ המשפטי לממשלה להורות להעמיד לדין את מי שאחראי להסתה ולהתרת דם של החברה הבדואית.
שנאה לבדואים
לאחר קביעה שקרית של השר, שלדבריו, מדובר בוודאות במחבל דורס והחברות בארגון דאעש היא כבר "עובדה בדוקה", ההסתה כבר עשתה את שלה, ואין מי שיעקור יערות שטנה שנטע גלעד ארדן בסיוע אדיב של מי שהיה מפכ"ל המשטרה באותם הימים. לאחר ששרטטו בלהט ובפירוט רב בפני הציבור בישראל את דמות המורה יעקב אבו אל קיעאן כרוצח ומחבל וחבר בארגון מחבלים, חזרן ושנו - "האלימות והטרור לא ינצחו".
מי שהיה באותם הימים המפכ"ל, רוני אלשיך, החליט להוסיף שמות תואר, כמו: "מחבל מתועב". את אותו מפכ"ל דבררה עצמה לדעת דוברת משטרה. כל מילה עטפה בנחרצות של "עובדות בדוקות". הדוברת הלהיטה ציבור יהודי בשנאה לבדואים, וזיהמה את חיינו בעלילת דם מרושעת כלפי תושבי אל חיראן. תושבים, שהמושל הצבאי תבע מהם לפני ששים ושתים שנים, בשנת 1956, שעליהם להתפנות מאדמותיהם מול קיבוץ שובל ולעבור לאום אל חירן, שעל חורבנה מבקשים לבנות ישוב יהודי.
השר, ומי שהיו המפכ"ל והדוברת הם נושאים עד היום באחריות להודעה השקרית -
"שוטר נרצח בפיגוע דריסה". מכאן החלה תחרות של כותרות נוטפות דם -
"מחבל איש התנועה האסלמית ביצע פיגוע דריסה, בו נהרג רס"מ ארז לוי (עמרי)" או "חבר הכנסת איימן עודה נפגע מאבן שידה מפגין בדואי". אלה היו ימים אפלים של תקשורת, שהתגייסה להסתה של האוכלוסייה היהודית נגד האוכלוסייה הבדואית בהביאה את דברי המשטרה ללא כל בקרה והזינה את הציבור בידיעות כוזבות. הם אחראים לכותרת הכזב ב-ynet -
"כי תושבים באום אל חיראן ירו על השוטרים וניסו לדרוס שוטרים". הידיעה הזו הגיעה ל-ynet דרך דוברות שקרית של משטרת ישראל והשר לביטחון פנים. זו תקשורת שעורקיה וורידיה קשורים לדוברות שקרית של המשטרה. שנים רבות חלפו מאז אירועי אוקטובר, כשפרופ' שמיר מוועדת חקירה ממלכתית דיבר על תרבות שקר במשטרה, שניסתה בשלב הראשון לייחס את הריגת הקורבנות לירי של אזרחים ערבים מידי ערבים עצמם, ולא בחלה בהפצת השקר על קורבנות במלחמת כנופיות.
עלילת דם
על אום אל חיראן ניסו שרים בממשלה להתחרות בשר גלעד ארדן, מי יסית יותר, מי יתבטא בחריפות רבה נגד "הרוצחים מאום אל חיראן" ועשו זאת "די טוב" מי שהיום שר הביטחון ובאותם הימים היה השר המופקד על החינוך,
נפתלי בנט, ואיתו השרה המופקדת על התרבות,
מירי רגב.
מערכת המשפט חייבת להעמיד לדין את אלו שצרבו בתודעת הציבור את השקר - "מחבל השייך לתנועה האסלמית דהר לעבר כוחותינו במטרה רק להרוג כמה שיותר שוטרים". חייב לתת את הדין מי שהיה מפכ"ל משטרה, שהעליל עלילת דם - "מחבל בן עוולה שניצל שעת כושר והאיץ את המהירות ברכבו תוך שהוא מתעלם מהשוטרים במטרה להורגם...".
