פעם בארבע שנים

יום חג לנו - אורי הגיע לגבורות, והשנה התיר לו לוח השנה הגריגוריאני לחגוג ביום הולדתו. כידוע, אורי נולד ב-29 בפברואר, וזה קורה רק פעם בארבע שנים. אורי בן שמונים, וזו סיבה טובה לחגיגה.

בשם כולנו, בשמי ובשם מי שלמדו ממנו אמיתות על מלחמות ישראל, אומר, כבר בתחילת דבריי, תודה. היום חגיגה, ולכן, אשתדל לא לגעת בקוצניותו של אורי, שרק באחרונה נוכח בה בעצמו, כשראיין את אלוף יוסי פלד.

אורי נחשב לחוקר בעייתי. בעיקר, בקרב מי שרוצים להנציח את המיתוסים, שנבנו בעמל רב-שנים. אני מחלק בין מורשת קרב לבין היסטוריה צבאית. מורשת קרב מיוצרת על-ידי מערך החינוך הצבאי ועל-ידי מפקדים, לצורכי היחידות, לטיפוח מוראל הלוחמים והזדהותם עם היחידה ולהסברה. תוצר הלוואי שלה הנו מיתוסים. כלומר, סיפורים לא-כל-כך מבוססים. היסטוריה צבאית הנו מחקר, שנועד להגיע קרוב ככל האפשר אל האירוע, ולתארו בפרוטרוט.

תוצרי הלוואי שלה - מחקרים וספרים. כיוון שצבאנו אינו מתחקר את קרבותיו ואת מלחמותיו (ראו, למשל, את מלחמת יום הכיפורים), אין בסיס למחקר הזה, והחוקרים צריכים להתחיל מבראשית. ראוי לציין, כי בהרבה מקרים אין אצלנו חוט עירוב, שמבדיל בין שני התחומים, שמתערבים עד שאי-אפשר להבחין בין מורשת קרב לבין היסטוריה צבאית.

לחדור דרך המסך

ארהיב להגיד, שאין קרב, אין מערכה ואין מלחמה בלי טעויות. "אדם לעמל יוּלד", נאמר בספר איוב (פרק ה', פסוק ז'). ופירשו רבותינו, שהטעות ו/או החטא (כלומר - עמל) אנושיים, אך לא בצבאנו. לפיכך, עוסקת המערכת הצבאית בהגנה על עצמה ועל ראשיה, ומסתירה את טעויותיה ואת טעויותיהם. נוהגים לקרוא לזה - בבל"ת ו/או כסת"ח - ויש לנו מופעים שלהם כל הזמן. מפקדים עושים זאת כבדרך אגב, כדי להגן על שמם הטוב, או כדי לייצרו. בקיצור, מעבר לנטייה האנושית לשפץ את העבר ולייפותו, יש מאמץ אדיר לשנות, לעוות את העבר, בעזרת זיכרונות מתוקנים ומשופצים ביד אמן ובעזרת מסמכים כנ"ל, בקיצור: יצירתיות בשיפור העבר. היסטוריון צריך לחדור דרך המסך הזה, שאל"ם (מיל') מייק אלדר, ידידי, קרא לו, 'התקפדוֹת המפקדים' - אחד בעד כולם וכולם בעד אחד - כמו להקת קיפודים, הנערכת נגד פלישת חיה גדולה מהם; ולהתקרב לאמת.

'הבה לא נפגע במשפחות השכולות', אומרים מי שרוצים להסתיר את מה שקרה לטובת סיפור, שאין בו אמת. פעם מנעו מחקר, ואולי זה נמשך עד היום, באִמרה, 'שקט. האויב מאזין!' או בגרסתה המתוקנת: 'כשיורים - המוזות שותקות'. כידוע, אצל היוונים נחשבה היסטוריה לאמנות, ויש לה מוזה: קליאו שמה, שגם אחראית לשירת הגבורה.

אישית, נתקלתי בהסתרת הטעויות ובשיפוץ ההיסטוריה הצבאית במחקר הגדול הראשון שעשיתי. לכאורה, כמורשת קרב לעיתון ׳במחנה׳ עליו השלום. גיליתי פנים נסתרות במחקרי על מבצע ׳מטען׳ בספטמבר 1949 לפינוי מאות ק"ג של חומר-נפץ, שטמנו בפקודת משה דיין, שמונה למח"ט ירושלים אחרי קרבות עשרת הימים במלחמת הקוממיות. זאת, כדי לאפשר פריצה לעיר העתיקה, ולשחררה.

למי שאינם יודעים - מבצע 'מטען' הסתיים במקרה יום אחרי הבאת ארונו של ד"ר בנימין זאב הרצל לקבורה בירושלים וביום הולדתי הראשון.

סיפורי להד"ם

בתחקירי מצאתי, שבכיר דאז במערכת הביטחון, שעל חלקו במבצע כביכול זכה לצל"ש הרמטכ"ל הראשון אחרי מלחמת הקוממיות, שהומר לימים לעיטור המופת, ייחס לעצמו מעשים, שלא היו במבצע, ואף טען לפיקוד עליו, מבלי שהיו לו יד ורגל בתכנון מבצע 'מטען' ובביצועו. ממצאיי פורסמו, להפתעתי, ב׳במחנה׳ (לעומת כמה מתחקיריי, שמחקו הצנזורה וקצין החינוך הראשי).

הממצא הזה הניע מאוחר יותר את מחקרי על הצל"שים בצה"ל, שמצא ליקויים חריפים בשיטה ובאמינותה. כלומר, הרבה מאוד - הרבה מדי - צל"שים הוענקו על סיפורי להד"ם, והיסטוריון יכול להפריכם בקלות. הירגעו - הם חשובים למורשת הקרב של יחידות, ומחקר לא יעקרם מהצבא גם בסיוע להקה גדולה של בולדוזרים, כיוון שחלק מהסיפורים הללו הנם אבני-יסוד ביחסי הציבור של מפקדים ושל יחידות. אולי רק הרקולס יצליח לטהרם כמו שניקה את אורוות אוֹגיאס.

אזכיר כאן רק את מחקרנו פורץ-הדרך - המחקר הראשון של הפורום - אודות גדוד הצנחנים 890, שכשל ב'טרטור' 42, בפאתי החווה הסינית. ממצאינו לא התקבלו על-ידי הצבא, וכמובן לא על-ידי מפקדת קצין החינוך הראשי ולא על-ידי מפקדת חטיבת הצנחנים 35. עד היום מהללים בגדוד 890 ובחטיבה 35 את גבורת גדוד 890, שאפשרה את הצליחה ביום הכיפורים, ומנחילים את הכזב מדור לדור. להד"ם!

מיזם ענק

למי שאינו יודע, לאורי יש ארכיון אדיר, פרי עשרות שנות מחקריו על ביטחון ישראל, ובו אלפי ראיונות עם חיילים ועם מפקדים ועם מנהיגים בכל הרמות. הוא כתב כמה ספרי יסוד - כמו פרסומיו החלוציים על יחידה 101 ועל הצנחנים בשנות החמישים. עתה הוא בעיצומו של מיזם ענק, שנטל על עצמו: כתיבת שלושים ספרים בסדרה חלוצית על מלחמת הקוממיות.

ארבעה ספרים, שכתב אורי על הנושא לפני כשלושים שנה, היו החלוץ לפני המחנה, אך הרגיזו בעלי עניין, שקיפדו את המיזם באִבו. חשוב להבין מי היו בעלי העניין. אלה היו מפקדים בכירים ולוחמים בפלמ"ח, שאורי ניפץ הרבה מהמיתוסים, שבנו משך השנים.

כעת הוא שב למיזם, וכבר הוציא לאור כבר שישה ספרים, שמתארים אחרת את המלחמה; והשביעי בדרך, ועוד נכונו לנו עתידות והרבה מיתוסים מנופצים. בעלי עניין לא יאהבו זאת, בלשון המעטה.

את אורי הכרתי אישית, בניגוד לספריו ולמאמריו, בנסיבות לא-נעימות, כשהייתי סגן-עורך 'מערכות', שעורב בעריכת מאמרו ל'מערכות'. אחרי כמה שנים נפגשנו בערב על מה שנקרא בטעות זדונית, 'הקרב על החווה הסינית', שהזכרתי לפני רגע - הקרב הכושל של גדוד הצנחנים 890 ב'טרטור' 42 במלחמת יום הכיפורים. מאז אנחנו משתפים פעולה בפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחי מלחמה, שייסדו אורי וחזי דחבש, כשאושפזתי לניתוח.

הפורום הוליד לפני יותר מחמש-עשרה שנה שני גופים חיים ובועטים - 'פורום אלפרדו', שנפגש מדי שבוע לדיונים בעניינים הללו; ו'סדנת אלפרדו', שמתכנסת מדי חודש לשמוע הרצאות בענייני צבא ולדון בהן, שאורי ואני מרכזים אותה במשותף. דיוני הסדנה על קרבות מלחמת יום הכיפורים הניבו את הספר הראשון של הפורום - 'ניצחון בסבירות נמוכה', שהוצאנו לאור לפני כשנתיים, ובדרך ספר נוסף - על המערכה על הגולן ביום הכיפורים, שגם הוא מבוסס על דיוני הסדנה.

בניגוד לצבא, למערכת הביטחון ולבעלי העניין, אין לנו גב כלכלי, אך גם אין לנו על מי להגן ואת מי להסתיר. ספרינו יוצאים לאור בהשקעה אישית שלנו, חברי הפורום. לכן, מי שרוצה לתמוך במחקר עצמאי וביקורתי - ואיני מתבייש כלל להוסיף את הלוואי 'ביקורתי' - מוזמן לרכוש את הספרים וגם לתרום ישירות להוצאתם לאור.

מי זה אלפרדו? אנו נשאלים הרבה. ובכן, אלפרדו, לצערי, אינו תורם נדיב, אלא בית-קפה כשר בפתח-תקווה, שאירח את דיונינו בשנים הראשונות לפורום. ולמעוניינים - פורום אלפרדו מתכנס כל יום שלישי בצהריים במסעדה הכשרה 'וינו' במתחם 'אצטדיון המושבה' בפתח-תקווה. בתחילה התארחה סדנת אלפרדו ב'בית יאיר' בדרום תל אביב, ואחר כך - במכון ז׳בוטינסקי בתל אביב. עתה היא מתכנסת כל יום חמישי אחרון בחודש נוצרי בערב בספרייה הציבורית 'לדורות' בלוד - שבקומתה העליונה אנחנו נמצאים כעת - בחסות נדיבה של עיריית לוד ושל אמיליה קוריש, מנהלת הספרייה, ובעזרתה הפעילה של שרה כהן הבלתי-נלאית. כולכם מוזמנים להצטרף אלינו לפגישות הפורום ולסדנאותיו.

מוסד ייחודי

סדנת אלפרדו, שהגה אורי, הנה מוסד ייחודי בישראל. כחמש-עשרה שנה מתכנסים בה ללא-לאות חוקרים ולוחמים לשעבר לעיון חודשי בעניינים צבאיים. משך השנים הופיעו בפנינו אלופים, ראש שב"כ, קצינים בכירים וזוטרים, חיילים, אנשי פיתוח וחוקרים, ופתחו דיונים בנושאים שונים. מפגשי הסדנה מצולמים ומוקלטים, ואחר עריכה וביקורת של הצנזורה הצבאית עולים לרשת 'יו-טיוב' ולפעמים גם לאתר החדשות האינטרנטי 'מחלקה ראשונה' של יואב יצחק. כתוצאה מכך, יותר ממיליון איש בכל העולם צפו עד כה בסרטים הללו - הרבה מעבר למשתתפים החשובים בסדנאות.

אורי כתב הרבה ספרים בענייני צבא, וחלקם שנויים במחלוקת עזה, כיוון שדרך בהם, כדרכו, על רגליהם של בעלי עניין. רק במיעוטם הייתי שותף, אך את כולם קראתי, ולמדתי הרבה מהם.

אורי, מה נברכך בהגיעך לגבורות? ראשית - בריאות טובה, שתאפשר לך המשך יצירה פורייה. שנית - הצלחה במיזם הספרים על מלחמת הקוממיות. ושלישית - אם כי קשה לי להאמין, שזה יקרה - הכרה ממלכתית בפועלך החשוב לחקר ההיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל. מזל טוב, אורי, ובהצלחה. דיברתי יותר מדי, ועכשיו נקרא למרצה, "אורי אקרא לו", כדברי רחל המשוררת, דודתו. אורי, בבקשה.