לעולם לא אשכח את התדהמה שהשתררה במערכת החדשות של עיתון זה במוצאי ה-17 במאי 1977. "מהפך!" - טבע
חיים יבין את המילה האלמותית, שנהפכה מאז לחלק מן הלקסיקון הפוליטי של ישראל. "מהפך!" - קבע בעגמומיות המגיש הסמכותי אל מול פני כל בית ישראל הנועצים מבטם בערוץ היחיד שהיה לפני 43 שנה, ותדהמה נשפכה על פניהם של עורכי העיתון וכל העובדים במערכת הלילה של העיתון, בבניין שאיננו עוד. עיני כולם ננעצו בי, כמו אומרות: "אתה אשם"... אתה עורך החדשות הימני, הגם שידע להפריד בין עבודתו המקצועית לבין כמיהות הלב.
הערב, מוצאי יום הבחירות לכנסת ה-23, יהיו בוודאי רבים שיצפו למהפך כדוגמת זה שחולל
מנחם בגין, אחרי עשרות שנות שלטון מפא"י-המערך. רק בהפוך. אז זכה הליכוד ב-43 מנדטים, המערך שבשלטון ירד ל-32 מנדטים, והשאר היסטוריה. ספק אם במערכת החדשות של עיתון זה יוכלו לבשר גם הלילה על מהפך. בוודאי לא בסדר-גודל בגיני, אשר שינה את פניה של ישראל שנהפכה סוף-סוף לדמוקרטיה של ממש. היום, על שלטונו ארוך-הימים של הליכוד בראשות
בנימין נתניהו מסתער השמאל-מרכז, כשהוא נעזר גם במי שהיו אי-פעם מאישיו הבולטים של הליכוד, כמה "נסיכים". יותר משהליכוד בראשות נתניהו הרחיק אותם, כדבריהם, הם התרחקו מהאידיאולוגיה הליכודית.
רצה הגורל ואתמול מלאו 28 שנה להסתלקותו של ראש הממשלה מנחם בגין. בחייו ובימי כהונתו הוא היה נתון למתקפות קשות מצד האופוזיציה והשמאל הקיצוני, לא פחות משמותקף כיום ראש הממשלה נתניהו. כמוהו כראש הממשלה השביעי
יצחק שמיר. כל זה נשכח בימים אלה. כדי להפיל את נתניהו נעשה שימוש נלוז גם בשניהם, מנחם בגין ויצחק שמיר. אין להכחיש שנתניהו שונה באישיותו בתכלית השינוי משני קודמיו הדגולים, בדפוסי התנהגותו, בכתבי אישום שתלויים נגדו. ואולם הוא ממשיך במובהק את דרכם האידיאולוגית, רושם הישגים לאומיים חשובים מבחינת יישום מצע הימין ומעצים את מעמדה הבינלאומי של ישראל.
בקרב על שרידותו הפוליטית ביום זה, בנימין נתניהו הוביל קמפיין שבוודאי יילמד וייחקר במחלקות למדע המדינה בישראל ובעולם. אחרי 11 שנה רצופות בשלטון, אפשר היה לצפות שיחוש כי מיצה, שבע מירורים שהאכילוהו יריביו, ולא היא. באופן נמרץ ותכליתי הוא ניהל את קמפיין הליכוד, כאילו רץ זו פעם ראשונה להיבחר לתפקיד הקשה ביותר, יש אומרים, בעולם כולו. יריביו טוענים, כי הוא מבקש לשמור על כסאו כדי להרחיק את רוע הגזירה של המשפט שאורב לו. אולי. מנגד, תומכיו מזהים מנהיגות שאין דומה לה, ניהול מאבק איתנים לשמר את שלטון הימין, על הישגיו המבצבצים מבעד לחלונות בתיהם של כל אזרחי ישראל.
אני מעז לומר כי אילו מנחם בגין היה עמנו היום, וככל אזרח אכפתי היה הולך היום לקלפי, הוא היה שם, אולי עם היסוס-מה, אותו פתק בבת עינו - מחל. לנגד עיניו, גם היום, היו עומדים בראש וראשונה חבלי המולדת ביהודה, בשומרון ובגולן, על מתיישביהם, מניעת הקמת מדינה פלשתינית אסונית, וההזדמנות להחיל ריבונות ישראל על חלקים נרחבים בטריטוריות אלה. בשיקולי הצבעתו היו נלקחים עוצמתה המדינית, ביטחונית וכלכלית של ישראל, הקשרים הנרקמים עם מדינות ערביות, ויכולותיה הצבאיות-טכנולוגיות אל מול אויב חסר מעצורים כאירן.
מנחם בגין הגיע לשלטון קצת מוחלש פיסית, אחרי 29 שנות הובלה ללא ליאות של אופוזיציה לוחמנית. אילו היה מתחולל המהפך לפני מלחמת ששת הימים, ייתכן מאוד שלא הייתה נותרת על הפרק עד היום שאלת הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני. בגין היה מחיל מייד, אני משער, את ריבונות ישראל על יו"ש כולה, בטרם האו"ם ושלוחותיו מרימים קול זעקה. הוא, השר ללא תיק בממשלת הליכוד הלאומי דאז, יחד עם השר יגאל אלון, שבאחרונה מלאו 40 שנה לפטירתו, הם שהציעו ודחפו את ראש הממשלה אשכול להורות על שחרור ירושלים.
הצנוע והישר-באדם, מאמין בעליונות המשפט - כזה היה מנחם בגין. אבל מעל לכל - הלוחם הגדול למען זכות העם היהודי על ארץ-ישראל. ולכן, לו היה עמנו, לא יכול היה, להערכתי, שלא לשלשל לקלפי גם הפעם את הפתק שעליו הייתה גאוותו - מחל. וכי מי אינו זוכר את קריאתו-סיסמתו הנרגשת במערכות שהוא הוביל? "מחל, מחל, ועוד מחל, הרבה פתקי מחל" - יביאו את הניצחון למחנה הלאומי. היום הזה, אני הקטן חוזר ומצביע - שלא כמו הבן בנימין זאב בגין - בפתק עם אותיות מחל, בציפייה שהקלפיות יתמלאו בהרבה פתקי מחל. רק למען ארץ-ישראל!.
