חצי תה חצי קפה
'אי-אפשר לאכול מהעוגה וגם להשאיר אותה שלמה'. נדמה שאין כמו אימרה זו כדי לבטא את מהותה של החיה המוזרה והבלתי אפשרית הזאת בדמות גשר-פרץ-מרצ. הראיס
עמיר פרץ סבר שבאמצעות שילוב קוטבי זה הוא יצליח למשוך מצביעים מהשמאל ומהימין כאחד, ולא הבין שהמפלגה, שהיא יצור כלאיים מלאכותי, חצי תה חצי קפה, תפעל נגדו כבומרנג:
השמאל יירתע להצטרף בגלל הסמן הימני הקיצוני - אורלי לוי (כן, ההיא מ
ישראל ביתנו זוכרים?), והימין יסתייג בגלל הסמן השמאלי הקיצוני בדמות הצמד הורביץ את זנדברג. אז מה הפלא שהמפלגה כשלה?
יש להניח שהמפלגה התלת ראשית הזו תתפרק בסופו של דבר. אם כבר הצירוף פרץ-מרצ טבעי הרבה יותר. לא סוד הוא שהעבודה הפכה למפלגה שמאלית לכל דבר. אבל מה עושָה הנץ מבית
דוד לוי המיתולוגי בבית זה?
תופס כותרות
איתמר בן גביר ראוי שתגיד תודה לח"כים סמוטריץ' ובנט, שתקעו לך מקלות בגלגלים, ואפילו ל
רפי פרץ שהדיח אותך ממפלגת ימינה, כמו גם למנהל 'ליד-ה' שפסל את השתתפותך בפאנל בחירות בתיכון היוקרתי (אך לא את טיבי או זנדברג) ואפילו לפייסבוק על החשיפה הנמוכה של 'עוצמה יהודית'.
ולמה אתה חייב להם תודה? כי בהפוך על הפוך הם שהעלו אותך על סדר היום הציבורי והחדשותי. גם אם אינך בקוננזוס הרעיוני, אתה בזכותם ממַקם וממַצב את עצמך יותר ויותר בקונצנזוס התקשורתי המעניק לך יחסי ציבור חינם אין כסף. הפכת אפילו למרואיין מבוקש בתקשורת השמאלנית. ומנער גבעות שולי הפכת לגיבור תקשורת, שכבש את המיינסטרים. אז מי צריך יותר מִזה. פירסמת - עשית, לא?
מעגל הרסני
אם כששמענו 'בחירות שלישיות' נדהמנו וסירבנו להאמין שזה יקרה, דומה שלמשמע בחירות רביעיות הפסקנו להתרגש ואיכשהוא הן הפכו כבר לשיגרה בפי כל - פוליטיקאים ואזרחים כאחד. וזו תופעה מדאיגה שאמורה להבהב ולהדליק נורה אדומה. וההרגל הוא אם כל חטאת. התרגלנו למעגל הבחירות החוזרות ונשנות, העולות לקופה הציבורית הון עתק ומשתקות את המשק, שאת קיצן מי ישורנו. ומה קרה בין הבחירות? כלום.
התיקו וחוסר ההכרעה הם הדגל והכוכב האולטמטיבי בכל מסלולי הבחירות שעברנו. לכן אין כל סיבה שהתיקו לא ימשיך גם בבחירות הבאות. הפכנו למדינת בחירות ולממשלת מעבר כרונית. חייבים לשבור את המעגל ההרסני הזה למשק ולמדינה.
