בשבוע האחרון של חודש פברואר קרסו שוקי המניות בשל הקורונה. בשבוע הראשון של מארס נכנסו לפעולה מקבלי ההחלטות. ההכרה בירידה הצפויה השנה בצמיחה והסכנה של משבר פיננסי ומפולת אשראי, הובילו בנקים מרכזיים להוריד את הריבית בצורה שכמותה נראתה לאחרונה במשבר של 2007/08.
ואולם, כותב אקונומיסט, קיימת תחושה ברורה שהורדת הריבית לא תהיה הפתרון למשבר – בין היתר משום שהיא נמוכה מאוד ממילא. כלל ברזל בניהול משברים הוא שכדי לזכות באמינות, חייבת להיות תחמושת בידי מנהליו. בשנים 2010-2008 ירדה הריבית העולמית בשלוש נקודות האחוז; כיום היא קרובה לאפס ברוב המדינות העשירות שמחוץ לארה"ב ואין לה לאן לרדת. גם הפדרל ריזרב, שהפחית את הריבית מ-2.25% ל-1.75%, רמז שהאפשרות להורדה נוספת היא מוגבלת.
בעיות נוספות הן, שהמשבר הנוכחי פוגע בכל מרכיבי הכלכלה – הביקוש, האספקה והביטחון – ושהתמשכותו תלויה בגורמי הבריאות ולא בגורמי הכלכלה. לכן, מקבלי ההחלטות יודעים שבנוסף לכלי הריבית, הם זקוקים לצעדים בתחומי התקציב והפיננסים כדי לסייע לעסקים ולבודדים להתגבר על הקשיים הנכפים עליהם.
נגיף הקורונה פוגע באספקת עבודה, טובין ושירותים. אנשים חולים; בתי ספר נסגרים וההורים נאלצים להישאר בבית; בידוד עלול לשתק כליל מקומות עבודה. יש לכך השלכה ברורה על הצריכה: אנשים קונים פחות והפעילות כולה נפגעת. הפעילות תתחדש במלואה רק כאשר המגיפה תודבר.
לכך יש להוסיף את מצוקת המזומנים. הפעילות נפגעת קשות ואולי אף משותקת, אבל צריך להמשיך לשלם תקורה קבועה, כדי להיות מוכנים להתאוששות. אקונומיסט מעריך, שלרבע מבין 2,000 חברות הרשומות בבורסה בניו-יורק אין די מזומנים בקופותיהן כדי לעמוד בכך לאורך יותר מחודש-חודשיים. הן יצרכו ליטול הלוואות וחלקן יקרסו. ל-12% מן החברות במדינות העשירות אין די מזומנים כדי לכסות את תשלומי הריבית הקיימים.
גם לעובדים רבים אין רשתות ביטחון. הם מסתכנים באובדן הכנסות ואולי אפילו באובדן משרותיהם, בעוד שהם חייבים לפרוע משכנתאות ולרכוש מוצרים בסיסיים. למעלה מעשירית מן האמריקנים אינם יכולים לממן הוצאה בלתי צפויה של 400 דולר. במצב זה, הציבור יחסוך במקום לצרוך – וינחית מכה נוספת על הכלכלה.
קשה לחזות את השפעת המקרו של הקורונה, אך הכל מסכימים שהיא תהיה משמעותית. זו הסיבה לכך שבנקים מרכזיים ושרי אוצר מדברים על התערבות ממוקדת יותר, בשלושה כיוונים מרכזיים: אבטחת אשראי שוטף דרך הבנקים ושוקי הכספים, סיוע לחברות לעמוד בהוצאות הקבועות והגנה לעובדים על-ידי סיוע בתשלום המשכורות.
בתחום האשראי, מנסות הרשויות להבטיח שהשווקים לא יקפצו את ידיהם. ב-2.3.20 העמיד הבנק המרכזי של יפן קו אשראי של 4.6 מיליארד דולר למטרה זו. הבנק המרכזי של סין מציע 115 מיליארד דולר כאשראי לבנקים, בתנאי שילוו אותם לחברות שנפגעו בצורה קשה מהקורונה. הבנקים המסחריים מתבקשים ללכת לקראת חברות האמורות לפרוע הלוואות בקרוב.
ממשלות מסייעות לחברות בהוצאות הקבועות. סינגפור מתכננת הקלות במיסוי החברות והכרה מורחבת לצורכי מס בהוצאות על נכסים מסחריים.
קוריאה הדרומית תעניק סיוע במזומן לחברות המתקשות לשלם דמי שכירות. איטליה תתן הקלות מס לחברות שמחזוריהן צנחו ב-25% ויותר. ממשלת סין הורתה לבעלי הנכסים להוריד את דמי השכירות העסקיים ומימנה את ההפרש. היא גם הפחיתה זמנית את דמי הביטוח הלאומי, כדי למנוע פיטורים. יפן תממן את שכרם של מי שנאלצים ליטול חופשות כדי לטפל בילדיהם או במי שנמצאים בבידוד. סינגפור הודיעה על מענק במזומן למעסיקים של עובדים הנמצאים בבידוד.
אקונומיסט מדגיש, כי נכון להיום – צעדים אלו ננקטים בצורה נקודתית והשפעותיהם אינן ודאיות. בעוד הקורונה מתפשטת, יש לצפות לעוד הורדות ריבית – וגם להפעלה שיטתית יותר של צעדים מורכבים יותר.
