פרקליטות המדינה שוב בועטת בכל נורמה שמקובלת בכל חברה חופשית. המושג טוהר המשפט הפך אצלה, זה מכבר, לביטוי ריק מתוכן - כמו גם ביטויים אחרים כגון אכיפה בררנית או איסור על
ניגוד עניינים של אוכפי החוק - ולכן היא התירה לעד המדינה, ניר חפץ, טיפוס מפוקפק על-פי כל קנה מידה, להופיע בתוכנית "עובדה" שאותה מגישה
אילנה דיין. זה היה פשוט מופע אימים - אבל תכליתו הייתה ברורה: להציג את האיש, שבו בחרה פרקליטות המדינה לשמש עד מפתח כנגד ראש הממשלה, בהיעדר ראיות ממשיות אחרות, כאדם שרק האמת שגורה על פיו.
"התחתנתי עם האמת", הוא סיפר לאילנה דיין, בהבעה מיוסרת, כשהוא שוכח לספר שאת "החתונה" הזאת הוא ערך רק לאחר שורה של תרגילים מסריחים במיוחד שעשו לו חוקרי המשטרה. תרגילים דומים היו פוסלים מיניה וביה בכל מדינה שוחרת הגינות במשפט את מה שנאמר בעקבותיהם מבלי אפילו לשקול אם היה בהם אפילו קמצוץ של אמת. לא במדינת ישראל. כאן שולט משטר האימים בהנהגת הבג"ץ - ואין דרך להכריעו. בעלי עניין רבים רואים במוסד הזה את מפלטם האחרון של כל אלה שרוצים לקעקע את מה שנבנה כאן בעמל כה רב ובדמים מרובים, תרתי משמע, מאז 1948.
היועץ המשפטי לממשלה הפך, בהוראתו של בית המשפט העליון, לריבון. על פיו יישק דבר. הוא הפרשן המוסמך של החוק; וגם באין חוק הוא יודע מה היה צריך להיות החוק. ביטויים כמו "מניעה משפטית" הפכו אצלו למעין חרב המתהפכת מעל ראשיהם של נבחרי הציבור.
לבחירות כבר אין כל משמעות - וזה, למעשה, מה שמציעים כעת ברוני השמאל האנרכיסטי. כתב אישום, די יהיה בו כדי למנוע בעד חבר כנסת מלהיות מועמד להרכבת ממשלה; גם אם אותו חבר כנסת קיבל את אמונם של מיליוני אנשים מאחורי הפרגוד. הכוח עובר במקרה כזה לידיהם של נסיכי מערכת המשפט. חוות דעתם היא שתקבע מי זכה בבחירות.
אינני יודע לאן כל זה מוביל אותנו, אבל כבר עתה ברור לי שהמדינה היהודית שעליה הכריז דוד בן-גוריון נמצאת כרגע במדרון חלקלק. חמש פעמים - לא פחות - נזכר הביטוי הזה, מדינה יהודית, במגילת העצמאות. רק יהודים חתמו על המסמך המכונן של מדינת ישראל. סמלי המדינה נקבעו בידי היהודים. ההמנון. הדגל. לכל אומות העולם היה ברור - מאז הצהרת בלפור שניתנה ב - 1917 - שהמדינה היהודית תשמש ביתו הלאומי של העם היהודי. לא יהיו בה שני לאומים. רק אחד. כל מי שאינו יהודי ייהנה מזכויות-אזרח. לא יותר. לא תהיה לו זכות להגדרת עצמית.
לא עוד. את כל זה מבקשים לשנות עתה מי שלא זכו באמונו של הציבור היהודי בעזרת הערבים. הם כבר מנסים לדקלם לנו, כל האנרכיסטים האלה שמשתייכים לשמאל הרדיקלי, שזאת המדינה של "כל אזרחיה", ושלכן אסור שתהיה בה עדיפות ליהודים.
כאמור, אינני יודע לאן כל זה מוביל אותנו - אבל בדבר אחד אין לי ספק: אם תקום פה ממשלה שבה לאזרחים הערביים תהיה זכות וטו, זה כבר לא יהיה אותו הדבר. הכל יהיה שונה. המהפך יהיה בלתי הפיך. לדוגמה, אם חוק השבות ישונה, מה יהיה כבר ההבדל בין מדינת ישראל לבין כל מדינה אחרת שסוגרת את גבולותיה על-פי מדיניותה?!
אסור לתת לכל התרחישים האלה לקרות. הרוב הציוני צריך לצאת למאבק. אם הוא חפץ חיים.
