ההסכם בין ארה"ב לטליבאן נתפס כבגידה בעיני רבים בבירת אפגניסטן, קבול – מדווח וושינגטון פוסט. לאחר 18 שנות מלחמה, המסמך האמור לסיים אותה אינו מזכיר ולו אחד מן האידיאלים שבשמו החלה אותה ארה"ב. הוא גם מותיר את הממשלה המקומית בעמדת חולשה לקראת פתיחת השיחות בינה לבין הטליבאן.

פקיד בממשלה טוען, כי חילופי השבויים הקרובים נוטלים מן הממשלה קלף מיקוח חשוב מול הטליבאן, בעוד הארגון לא עשה מספיק ויתורים. ואילו מי שרואים את עצמם כשותפים לערכים האמריקניים – כגון זכויות הנשים וזכויות האזרח – ותלויים במידה רבה בסיוע אמריקני, חוששים שהם ייצאו המופסדים העיקריים מן ההסכם. במקביל, האלימות באפגניסטן גברה מאז החתימה לפני עשרה ימים, ובהתקפת טרור בבירה (6.3.20) נרצחו 32 בני אדם ונפצעו 81.

הטליבאן התחייב בהסכם להילחם בקבוצות טרור כמו דאעש, בתמורה לנסיגה אמריקנית בתוך 14 חודשים. אולם הארגון לא נטל על עצמו התחייבות כלשהי בנוגע לאופיה העתידי של ממשלת אפגניסטן. ארה"ב הגדישה במשך שנים את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האישה כבעלי מקום מרכזי בפעילותה במדינה, אך כעת הללו מוטלים בספק.

הפוסט מביא לדוגמה את מגישת החדשות סוגופה דניש. המעסיק שלה ספג איומים חוזרים ונשנים מצד קנאים מוסלמים, והמשרד שלה דומה למבצר – וזה לפני שהטליבאן הופך לשותף בשלטון. פעילת זכויות האישה פווזיה קופי אומרת שההסכם מעציב אותה – אך לא מפתיע אותה. היא השתתפה בכמה סבבי שיחות עם הטליבאן וארה"ב, והייתה עדה לשינוי בגישה האמריקנית: "אם כל השאר יהיה בסדר, החיילים שלנו לא ייהרגו למען זכויות הנשים", אמר לה אשתקד פקיד אמריקני בכיר.

גנרל מוחמד פריד אחמדי הוא מפקד כוחות הקומנדו האפגניים, ולאורך כמעט כל הקריירה שלו שירת לצידם של האמריקנים. לדבריו, למרות מה שנאמר בהסכם השלום – הוא אינו מאמין שהאמריקנים ייסוגו לחלוטין בעתיד הנראה לעין. "חיילים אמריקנים רבים נהרגו לצידי. שפכנו דם ביחד. אתה לא יכול לתאר את רמת האמון הזאת", אמר לפוסט. "אני מאמין שהם ייסוגו בצורה יותר מחושבת ואחראית".

אחמדי מודאג במיוחד מכך שההסכם אינו כולל את האפשרות של הותרת מספר קטן של מומחים אמריקנים ללוחמה בטרור, ומדגיש שהכוחות האפגניים זקוקים מאוד לסיוע אמריקני בתחום זה. "בחלק זה של העולם תמיד תהיה מידה כזו או אחרת של טרור. הותרת כוחות ללוחמה בטרור עוזרת לנו ועוזרת להם", הוא מוסיף בהתייחסו לארה"ב ובעלות בריתה. בלא הסיוע הזה, מזהיר אחמדי, רמת האלימות תהיה גבוהה בהרבה. נסיגה מהירה של האמריקנים תהיה דומה לזו של הסובייטים ב-1989; "אני חושב שהאמריקנים חכמים יותר ולא יחזרו על אותה טעות", הוא מוסיף.

גם קופי משתדלת להיות אופטימית למרות דאגתה מפני העתיד. לדבריה, תחילה הסכם השלום כה הרגיז אותה, עד שהיא שקלה לפרסם הצהרה נגדו. אבל לאחר מכן הגיעה למסקנה, שזהו רק השלב הראשון, והיא מקווה שממשלת אפגניסטן תצליח להוציא מהטליבאן ויתורים בנוגע לזכויות הנשים ולערכים הדמוקרטיים. "הקרב שלנו מתחיל עכשיו", היא מוסיפה בחיוך.