הדמוקרטיה מבוססת על איזון וריסון בין 3 רשויות

בזמן האחרון ובייחוד במערכות הבחירות האחרונות בישראל טענו נציגים של מפלגת הליכוד וראש הממשלה שהעם הוא הריבון והוא הקובע והייתה להם ביקורת קשה נגד תפקידם של בית המשפט העליון ופרקליטות המדינה. אישים אלה פועלים לחיזוק הרשות המחוקקת ולצמצום כוחה של הרשות השופטת. כלומר, ברצונם להבטיח את עליונות הרשות המחוקקת. תפישת הדמוקרטיה של אותם אישים נוגדת את עקרונות הדמוקרטיה המקובלים במדינות דמוקרטיות.

שרל לואי דה מונטסקיה

מונטסקיה היה חלק מתנועת ההשכלה באירופה בעת החדשה והוא ניסח את עיקרון הפרדת הרשויות. מונסקיה קבע שיש לפצל את סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות על-פי עיקרון "האיזונים והבלמים". כלומר, רשויות המאזנות ובולמות זו את זו. מטרת עיקרון הפרדת הרשויות היא למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. העיקרון בא למנוע שלטון הרוב על חשבון המיעוט ולהגן על זכויות האזרחים מפני עריצות השלטון. מונטסקיה קבע הפרדה לשלוש רשויות שלטון:

· הרשות המחוקקת - שאחראית על קביעת החוקים.

· הרשות השופטת - שאחראית על פירוש החוקים.

· הרשות המבצעת - שאחראית על ביצוע החוקים.

ואכן, המשטר בישראל הוא משטר דמוקרטי המבוסס על 3 רשויות:

הרשות המחוקקת - הכנסת

הרשות המבצעת - הממשלה

הרשות המחוקקת- מערכת בתי המשפט.

נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, שהיה איש אצ"ל בעברו, כתב על החשיבות של הפרדת הרשויות: "הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על-ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חרותם של הפרט ושל הכלל. לשון אחר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות, תוך השלטת עקרונות חוקתיים בדבר פיקוח ובקרה הדדיים, וקביעתם למטרה זו של קשרים וגשרים בין הרשויות השונות, הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצבת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החרות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו".

מסקנה

שיטת האיזונים והריסונים נועדה להבטיח שאחת הרשויות לא תגביר את כוחה על חשבון הרשויות האחרות. אישים בליכוד ובראשם ראש ממשלת ישראל מאשימים את הרשות השופטת בחריגה מסמכויותיה. כל רשות צריכה להיות נתונה לביקורת שתבטיח אי-חריגה מסמכויות. אבל, הבעיה עם הביקורת של אישים אלה היא שמטרתם אינה להבטיח אי-חריגה משיטת האיזונים והריסונים אלא צמצום כוחה של הרשות השופטת וחיזוק כוחה של הרשות המחוקקת. המטרה היא להגיע לעליונות הרשות המחוקקת על פני השופטת ולניטרול יכולתה לבקר את חוקי הכנסת. מדיניות זאת נוגדת את עיקרון הפרדת הרשויות ואת מהותה של הדמוקרטיה.

אבל, מה שמדאיג ביותר הוא שהמוטיבציה לצמצום סמכויותיה של הרשות השופטת צמחה מתוך אינטרס אישי של ראש הממשלה המואשם בפלילים. נתניהו הוא ראש ממשלה כבר שנים רבות ואם הייתה לו ביקורת על תיפקודה של הרשות השופטת, וביקורת היא דבר לגיטימי, הוא יכול היה לטפל בבעיה באמצעים העומדים לרשות משטר דמוקרטי. אבל, רק כאשר החלטות הפרקליטות נגעו לו אישית הוא יצא למלחמת חורמה נגד הפרקליטות והמשטרה.

ראש הממשלה פתח בהסתה פרועה נגד הרשות השופטת ונגד המשטרה. זוהי תופעה חמורה ביותר שראש ממשלה מאשים את הפרקליטות והמשטרה בתפירת תיקיו. הדבר תמוה לאור העובדה שהיועץ המשפטי היה מינוי שלו. איזה אינטרס יש למנדלבליט לתפור תיק לראש ממשלה ימנית. הוא גדל בבית ימני ומעולם לא השתייך לשמאל. הסכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק היא בזה שיש להסתה השלכות חמורות לגבי אמון הציבור במשטרה ובפרקליטות. מה יקרה כאשר עבריינים ישתמשו בטיעוניו של ראש הממשלה כדי להינצל ממשפט.

לסיום, המדינה נמצאת במשבר חמור. שופטים והיועץ המשפטי נאלצים להיעזר במאבטחים בשל איומים על חייהם וכעת התבשרנו שגם ראש כחול לבן סובל מאיומים והוצבו להגנתו מאבטחים. הטראומה של רצח ראש ממשלה - יצחק רבין - שוב מתעוררת.

נ.ב: ראש הממשלה טוען כל הזמן שלא היה כלום ולא יהיה כלום. אם הוא כל כך בטוח בצדקתו מדוע הוא גורר מדינה שלמה ל-3 מערכות בחירות רק כדי למנוע את משפטיו. הבחירות עלו למדינה, כך אומרים, כ-5 מיליארד שקל. בכסף הזה ניתן היה לטפל במשבר במערכת הבריאות, בבעיות במערכת החינוך ובשכבות החלשות.