הירידות החדות בבורסות אתמול (יום ב', 9.3.20) נבעו מצניחת מחיר הנפט, בשל מלחמת המחירים נגד רוסיה עליה הכריזה סעודיה. אבל לכאורה, הוזלת הנפט היא בשורה טובה, משום שהיא מבשרת הורדה במחירי החשמל והאנרגיה – אז מדוע הפאניקה? משתי סיבות, מסביר (יום ג', 10.3.20) אקונומיסט. האחת: ארה"ב היא מפיקת הנפט הגדולה בעולם והצניחה פוגעת בה. השנייה: הצניחה תביא לירידה משמעותית בביקושים במדינות המפיקות ובכך ייפגע המשק העולמי כולו.
רוסיה היא סיפור שונה. מאז 2014 – מועד העיצומים בשל הפלישה לאוקראינה – היא מנהלת מדיניות מוניטרית ופיסקלית עקבית. רוסיה מעניקה אשראי לעולם, ובשורה התחתונה היא מלווה יותר מאשר לווה. היא גם שמרה ליום סגריר חלק ניכר מהכנסות הנפט, משום שביססה את תקציבה על 40 דולר לחבית גם כאשר המחיר היה גבוה יותר. סעודיה, לעומת זאת, זקוקה ל-80 דולר כדי לאזן את תקציבה.
חברות הנפט האירופיות והאמריקניות יספגו מכה קשה בשורת הרווח שלהן, וחלק ניכר מן המפולת אתמול נבע מהן. אבל מה שמדאיג את רוב המשקיעים הוא ההשפעות העקיפות של התנודות החדות בשווקים. חברות נפט תופסות חלק ניכר משוק אג"ח הזבל האמריקני, ומלחמת המחירים תקשה עליהן עוד יותר לשלם למחזיקי האג"ח. ההשפעות עלולות להתפשט לרוחב שוק האג"ח הקונצרני ולפגוע בענפים אחרים הנשענים עליו, כגון יצרני רכב, מלונאים וחברות תעופה. ככל שהשוק יירד, כך הן יתקשו לגייס אשראי.
מקור נוסף לדאגה – מעבר לסכנה של מפולת מתמשכת, כאשר עוד ועוד משקיעים יוצאים מהשוק – הוא הקושי של לווים מחו"ל לגייס אשראי בארה"ב ובאירופה. למשל: בנקים וחברות ביטוח מיפן קונים כמות ניכרת מאיגרות החוב בשווקים אלו. אם הם ייסוגו, יגבר הלחץ של שוקי האשראי. הרבה תלוי בצעדים שיינקטו להבטחת המשך זרימת האשראי: הפדרל ריזרב כבר הודיע אתמול על הגדלת קו האשראי ליממה מ-100 ל-150 מיליארד דולר.
לדברי אקונומיסט, שני דברים צריכים להתרחש כדי שהשוק יתייצב. האחד הוא סימן לכך שהגרוע מכל כבר עבר – הוכחה ברורה לירידה בקצב התפשטות הקורונה במדינות העשירות. השני הוא הגעה לנקודה בה מחירי המניות והאג"ח הקונצרניות יהיו נמוכים עד כדי הפיכתן להזדמנות השקעה. גם במבט האופטימי ביותר, מדובר באירועים שיתרחשו בעוד כמה וכמה שבועות – ובינתיים הפאניקה גוברת.
במקביל, אומר אקונומיסט, הקורונה עשויה לשמש כהזדמנות לחברות גדולות לבחון היבטים שונים של ניהול עסקיהן – במיוחד אלו שלמשבר יהיו השפעות ארוכות טווח עליהן. החודשים הקרובים יהיו ניסוי ענקי ליכולתה של הטכנולוגיה לאפשר עבודה מרחוק ולהמציא מחדש את המשרדים. ואילו חברות שממילא היו מוטרדות משרשרת האספקה שלהן – בעיקר בשל התלות בסין – קיבלו כעת תמריץ מוגבר לבחון שינויים.
חברות רבות אוסרות כעת על עובדיהן לנסוע, להשתתף בכנסים ואפילו להגיע למשרד. על-פי אחת ההערכות, ההוצאות על נסיעות עסקיות – המסתכמות בטריליון דולר לשנה – עלולות להיחתך בשליש לאורך המגיפה. חלק ניכר מן הפעילות הועתקה לבתיהם של העובדים או לפגישות וירטואליות – ומכאן עליית חשיבותה של הטכנולוגיה. ברמה העקרונית, במקרים רבים השימוש במשרדים איננו יעיל. חברות בריטיות ואמריקניות גדולות משלמות בממוצע 5,000 דולר לשנה כדמי שכירות לכל עובד. אבל רק 50%-40% מן השטח משמשים בפועל בשעות העבודה, ולעיתים בצורה הפוגעת ביעילות ובתפוקה. עבודה מהבית היא יעילה וזולה בהרבה.
כאמור, ההיבט השני הוא שרשרת האספקה. מאז שנות ה-80 הפכה האספקה למורכבת יותר וגלובלית יותר, כאשר חברות גדולות תלויות באלפי ספקים. זה אומר שהייצור יעיל יותר – אך גם פגיע יותר לאירועים בלתי צפויים, כמו הקורונה. החברות מחזיקות מלאים קטנים במיוחד, כי הן סומכות על קבלה שוטפת ומהירה של חומרי גלם מקבלני המשנה. החציון של חברות סטנדרד אנד פור 500 מחזיקות במלאי ל-66 יום בלבד; המלאי של אפל הוא לתשעה ימים בלבד.
כאשר אסון טבע פוגע באחד ממרכיבי שרשרת האספקה, החברות מחפשות תחליף זמני. אבל זה פועל כאשר מדובר למשל בשיטפון, רעידת אדמה או אפילו במלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, ולא במגיפה כלל-עולמית הפוגעת בבת אחת בכמה וכמה מבין הספקים. במצב כזה, העברת חלק מן הייצור בחזרה הביתה ואחזקת מלאים גדולים יותר שוב אינם נראים כבזבוז. הקורונה לא תגרום להיעלמות הנסיעות העסקיות או שרשרת האספקה הגלובלית, אבל היא בהחלט תציף שאלות – וגם שינויים משמעותיים, צופה אקונומיסט.
