חילוץ, תמריצים, סוציאליזם תאגידי, סעד לעסקים. אלו הם כמה מהביטויים שיישמעו יותר ויותר בארה"ב בימים הקרובים, בנוגע למאבק בהשלכות הכלכליות של הקורונה. אנדרו רוס סורקין, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס, מציע להתרגל שוב לרעיון של חילוץ – סיוע מדינתי בהיקפים ניכרים.
ההשוואה המתבקשת היא למשבר של 2008, אך יש הבדל גדול: שם היה זה משבר מעשה ידי אדם, והפעם זהו כוח עליון עם טעויות אנושיות לאורך הדרך. הנימוק אז בעד חילוץ הבנקים ויצרני הרכב היה, שאם הם יפלו – התוצאה תהיה הרסנית למשק כולו. בדיעבד החל ויכוח על תנאי החילוץ; סורקין מציע שהפעם הוויכוח יתנהל מראש, כבר עכשיו. למשל: מה צריך הממשל לקבל בתמורה להלוואות לחברות התעופה? האם בעלי המניות הנוכחיים ייאלצו לוותר על אחזקותיהם? האם זו הזדמנות לכפות שינויי מדיניות והורדת מחירים?
הנשיא
דונלד טראמפ כבר הציע השבוע לבטל את מס השכר ולהעניק הקלות מס למשתכרים לפי שעות; השאלה הגדולה היא האם תהיה מספיק תמיכה דו-מפלגתית להוצאת מיליארדי דולרים. הנרי פולסון, שהיה שר האוצר של
ג'ורג' בוש הבן כאשר החל משבר 2008, מצביע על קווי דמיון ושוני אל מול אותו משבר:
"יהיה שוב צורך, בשנת בחירות, להשיג תמיכה דו-מפלגתית בקונגרס כדי לעבוד עם הממשל. במובנים מסוימים, הפעם זה יותר מורכב, כי מעורבים גם שיקולים בריאותיים חשובים. אני מאמין שמנהיגינו ייענו לאתגר, כפי שארה"ב תמיד נוהגת בשעת משבר". פולסון למד מאותו משבר, כי יש חשיבות עליונה לפעולה מהירה. אבל גם ב-2008 הקונגרס היה מפולג ולא אישר את התמריצים עד שהיה כמעט מאוחר מדי.
יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל, כבר הוריד את הריבית ואמר שהוא מוכן לעשות זאת שוב – כפי שעשה ב-2008 בן
ברננקי, אשר הציף את השוק בכסף. אלא שהפעם יש מגבלה להשלכותיו של צעד זה: הוא לא יגרום לאנשים לטוס או לצאת למסעדה, אלא יקל על עסקים ויסייע להם לשרוד זמן רב יותר – בתקווה שיוכלו לרכב על ההתאוששות לאחר שהנגיף יודבר. יתרה מזאת: היחסים בין טראמפ לפאואל מתוחים, והנשיא תקף בפומבי בגסות את הנגיד (שהוא עצמו מינה).
סטיבן רטנר, שהיה הממונה בממשל אובמה על הטיפול בענף הרכב ופיקח על חילוץ היצרניות, סבור, כי עדיין יש די כסף במגזר הפרטי כדי לסייע לעסקים. "חלק מהסיבה שהממשל חילץ [ב-2008] הייתה כשלונו של המגזר הפרטי. כיום, אנחנו עדיין לא שם", אמר רטנר לטיימס. לדבריו, אפילו אם חברת תעופה תקרוס – ימתינו בצד מספיק משקיעים שיממנו אותה עד שתתארגן מחדש. לדעת רטנר, שימוש בחילוץ כדי לכפות שינויי מדיניות יהיה טעות – וממשל אובמה אכן לא פעל כך מול יצרני הרכב. המטרה הייתה פשוטה: לאפשר לחברות לקום על רגליהן מבחינה מסחרית.
למרות זאת, סבור סורקין, איש לא יופתע אם חברות תעופה – או חברות ממגזרים אחרים – יפשטו יד בוושינגטון. טראמפ נשאל בפגישה עם מנהלי חברות תעופה וסגנו,
מייק פנס, כיצד יגיב אם חברות אלו יבקשו חילוץ פדרלי. הוא השיב: "בבקשה, אל תשאלו את השאלה הזאת. אל תתנו להם רעיונות". אחרי 9/11 הזרים הממשל 15 מיליארד דולר לחברות התעופה, הן כדי לכסות את הפסדיהן והן כדי לממן צעדי ביטחון חדשים. באותו מקרה, איש לא ציפה לקבל מהן תמורה.
בימים ובשבועות הבאים, התמקדותו של טראמפ בשערי המניות כמדד להצלחתו כנשיא, כנראה תוביל אותו לבקש להקציב סכומי סיוע ניכרים לעסקים. בחלק מן המקרים הסיוע הזה אכן יהיה נחוץ. אבל אם המשבר של 2008 הוא קנה מידה, חילוצים הם צעד פוליטי בעל השלכות ארוכות טווח. באווירה הנוכחית, קשה להאמין שלא יהיה קרב מר עליהם. סורקין מציע לנהל אותו כעת, כך שניתן יהיה להגיע למסקנות ולפעול לפני שיהיה מאוחר מדי.
