זמנים יוצאי דופן מצריכים התמודדות יוצאת דופן. הכלל הזה, שעל פיו יש לשבור את הכללים והפרדיגמות המוכרים, הוא שצריך להוביל את כל הצדדים הנוגעים למגעי הקמת ממשלת החרום הלאומית במסגרת המלחמה בנגיף הקורונה. צעד יוצא דופן שכזה שחובה לנקוט הוא צירוף הרשימה המשותפת ל
ממשלה או לכל הפחות לקואליציה.
בשיחה שקיימו ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ויו"ר כחול לבן,
בני גנץ, הבהיר נתניהו, כי לא יסכים לדרישת גנץ לשיתוף כל סיעות הכנסת בממשלת החרום, וכי לא יאפשר ל"תומכי טרור", כפי שכינה את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, להיות חלק מן הממשלה.
למרות שרוב היהודים הציונים יכולים להבין את ההסתייגות של נתניהו - בטח ממפלגת
בל"ד - דומה שמדובר בדרישה ששייכת לעולם הישן, העולם שלפני ההתפרצות. הסוגיה המרכזית שנוגעת לעולם החדש הזה, שבשביליו הלא-נודעים אנחנו מתחילים לפסוע ממש בימים אלה, היא המאבק בהתפשטות הקורונה. אל מול המאבק הזה, כל שאר הסוגיות - החשובות מאוד בכל זמן אחר - הופכות לשוליות.
כפי שנתניהו עצמו אמר אמש (יום ה', 12.3.20), הנגיף אינו מבחין בין דתות ובין עמים. בשל כך, ממשלת חרום לאומית חייבת לכלול גם את נציגות המגזר הערבי במדינת ישראל שהיא, אם ירצה או לא ירצה, מפלגת הרשימה המשותפת. רבים מאוד מאנשי הצוותים הרפואיים במרפאות הקהילתיות, בבתי החולים ובבתי המרקחת - מי שעומדים בחזית המאבק בקורונה - הם ערבים. סביר להניח שחלק לא-מבוטל מהם הצביעו לרשימה המשותפת.
נכון, ישנן סוגיות מחלוקת מהותיות שצפויות להיות עדיין מוקד לעימות פוליטי בין הסיעות הציוניות לבין הרשימה המשותפת. אך אם יהיה מדובר בממשלת חרום לאומית שתכלול את כל הסיעות שנבחרו לכנסת, הרי גם אם חברי הרשימה המשותפת ירצו לסכל מבצע צבאי בעזה - הם יישארו במיעוט. הם יוכלו לבחור בין שתי אפשרויות: או לפרוש מן הממשלה באופן שישמוט את שארית הלגיטימציה שלהם, או להמשיך להיות שותפים בממשלה שהציר המרכזי של הקמתה הוא המאבק בקורונה.
קווי היסוד של הממשלה הזאת צריכים להיות שלושה: מאבק בקורונה, העברת תקציב 2021 ושמירה על ביטחון המדינה. והם צריכים להיות מנוסחים בצורה הרחבה ביותר, כך שגם הח"כים הערבים יוכלו לתמוך בהם. כל השאר חייב להידחות. אין בהילות לטפל בחוק הלאום או בפסקת ההתגברות, האלימות במגזר הערבי ופינוי חאן אל-אחמר יכולים לחכות גם הם. משמעותה של שעת חרום היא, שעוסקים רק במה שהכי חיוני והכי דחוף.
הצורך בממשלת חרום הוא גם בשל הצורך בשיתוף פעולה מלא של כל המגזרים במאבק נגד הנגיף, אך בעיקר בשל ההשלכות הכלכליות של המגיפה. הכלכלה העולמית כולה הולכת ומתקרבת לעצירה כמעט מלאה, וזה ישפיע בצורה משמעותית ביותר על ישראל - מדינה קטנה ומוטת ייצוא. כמובן שיש השלכות פנימיות ניכרות: ענפים שלמים מושבתים בדרגות שונות - החל מתעופה ומלונאות וכלה בבידור ופנאי. לכל אלו יהיה צורך לתת מענה ברמה הממשלתית: הקלות מס, דחיית פרעון חובות, הזרמת כספים, שינויי תקציב. ואת כל זה ניתן יהיה לעשות רק בתמיכה מקיר לקיר של כל סיעות הכנסת או לפחות רוב מוחלט שלהן.
כיצד יש לשלב את הרשימה המשותפת במאבק הלאומי הזה? זה מצריך חשיבה. הרף לחברות בוועדת החוץ והביטחון היה תמיד מעל מספר הח"כים הערבים, מחשש לדליפת מידע רגיש. לא בטוח שניתן להכניס לממשלה את מי שלא רוצים להכניס לוועדה הזאת. אם יהיה שר של המשותפת, ייתכן שכל הדיונים שאינם נוגעים לקורונה יצטרכו להתקיים בקבינט המדיני-ביטחוני. ואגב: גם אנשי המשותפת מבינים זאת, וגם עם תריסר ח"כים לא ביקשו נציג בוועדת החוץ והביטחון. אבל בשורה התחתונה, זהו פרט שניתן למצוא לו פתרון.
החשוב ביותר הוא להתמודד במהירות האפשרית עם הקורונה והשלכותיה. נתניהו אמר בצדק, כי מדובר במשבר חסר תקדים, שאין לו פתרונות בית ספר ושהטיפול בו - בכל העולם - מתגבש תוך כדי תנועה. גם לשאלות הפוליטיות, השוליות בסופו של דבר, אפשר למצוא תשובות באופן מיידי או לאורך הדרך. כשם שהנגיף אינו מבדיל בין יהודי לערבי, בין ימין לשמאל, בין נשים וגברים, בין הגליל והנגב - כך גם צריכה להיראות הממשלה שתילחם בו ותנצח אותו. אחר כך אפשר יהיה להתעסק בכל המריבות השגרתיות.