זה הזמן לחשוב מחוץ לקופסה <br>

אם צריכים לבחור ביטוי אחד לאפיין את חג הפורים, דומני שרבים יסכימו כי הביטוי הוא (אסתר ט): וְנַהֲפוֹךְ הוּא, ההמשך הוא: אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. הייתה גזרה (פרק ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. והנה השתלשלה סדרת אירועים (המפורטת במגילה) שבסופה נתקבלה הבשורה (פרק ח): [יא] אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. היהודים ניצלו כמובן את ההרשאה הזאת וכך התחוללה המהפכה. אבל מה היה התהליך, מדוע נגזרה הגזרה ומה הניע את המהפכה?

כך זה התחיל. היהודים גלו מארץ ישראל לבבל ואח"כ לפרס שכבשה את בבל. שם עלה למלוכה אחד בשם אחשורוש שהיה טיפוס ראוותן ולכן (פרק א): [ג] בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--לְפָנָיו. [ד] בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. הוא רצה להשוויץ גם ביופיה של אשתו אבל היא סירבה לשתף פעולה. המלך כינס התייעצות דחופה וקיבל את ההמלצה לסלק את ושתי ולחפש מלכה שתהיה ממושמעת יותר. נערך סקר נשים כללי, שארך ארבע שנים, בכל רחבי ממלכתו ובסוף, בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ, מכל הנשים שהובאו בפניו הוא בחר באסתר היהודיה. בהוראת מרדכי היא לא חשפה את הפרט הזה.

למרדכי היהודי, הדוד של אסתר, היה מעמד בכיר בחצר המלוכה ובאחד הימים הוא שמע שנים משומרי הסף זוממים להרעיל את המלך. לא חשבו שהוא מבין פרסית כי יהודים לא למדו ליבה אז לא נזהרו ממנו. מרדכי סיפר לאסתר וזו דיווחה למלך בשמו. אחרי זה המן עלה לגדולה וכביטוי למעמדו הורה המלך להשתחוות לו. כולם מילאו את ההוראה מלבד מרדכי. המן התעלם, היו לו סיבות לכך, אבל הסובבים הסבו את תשומת לבו שמרדכי מסרב להשתחוות לו בנימוק שאסור לו כי הוא יהודי (פרק ג) [ה]. וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה. בתגובה הוא החליט על פתרון סופי לבעיית היהודים: וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי.

הפתרון הוא בחזרה לשורשים

לא כתוב כמה זמן הצליח המן להבליג על העלבון, אבל בשנה השתים עשרה למלכות אחשורוש פנה המן אל המלך בבקשה שיעניק לו חופש פעולה לטפל ביהודים ובתמורה הוא יעביר לאוצר הממלכה עשרת אלפים ככר כסף. אלא שכנראה, הרעיון להיפטר מן היהודים מצא חן בעיני המלך וזה מסביר את תגובתו להצעה: [יא] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. המן הזדרז להוציא צו מלכותי בעניין וקבע יום אחד לביצוע: בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. כל היהודים חיו אז תחת מלכות אחשורוש וזה נראה סופני. (פרק ד) [א] וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

מנקודת הראות שלנו, התגובה של מרדכי לגמרי לא מובנת. הרי אתה עצמך נושא עמדה בכירה בחצר המלכות ואחיינית שלך היא המלכה, מדוע לא לפתוח בשתדלנות פוליטית? אלא שמרדכי יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, הוא ידע שמה שקורה למטה בעולם הגשמי מקורו למעלה בעולמות רוחניים, שכאוס כזה יכול להתהוות רק על מצע של כאוס רוחני ובכאוס הרוחני הוא פנה לטפל. מיד אח"כ הוא דורש מאסתר המלכה לפתוח בשתדלנות, אבל זה רק אחר כך. כי כדי להצליח בשתדלנות זקוקים לסייעתא דשמיא וצריכים להכשיר את הלבבות שיהיו כלים מוכנים לקבל את הסיוע הזה. וההכשרה נעשתה על-ידי חיבור מחודש לזהות היהודית שלהם, זהות שהתעמעמה עד כדי שנהנו מסעודתו של אחשורוש.

וזה גם ההסבר לכאוס אצלנו, ההסבר והפתרון הדרוש. שורש הרע הוא בניתוק (המכוון יש לומר) מהזהות היהודית בכוונה ליצור יהודי חדש שאינו מחויב יותר מדי (או בכלל) למורשת הדורות. מכאן קל להגיע לרעיון המבעית של שיתוף פעולה בין יהודים מלידה ובין אויבים מוצהרים כדי להשיג את היעד של מחיקת מה שנותר מזהותה היהודית של המדינה. ממרדכי היהודי אנחנו אמורים ללמוד שאין טעם במו"מ ישיר עם המתנתקים אלא לעמול בדחיפות על חיזוק הזהות היהודית אצל עצמנו, הרי זה הצעד הראשון שמרדכי עשה, התייחס אל הבעיה כבעיה אישית שלו למרות שזהותו הייתה איתנה תמיד. האחרים הצטרפו אליו בערך כמו שהיום מצטרפים לפעולות הקירוב של חב"ד ודומיהם מחוגים שונים.

וזו החשיבה מחוץ לקופסה של מרדכי שאנחנו חייבים לאמץ, לא לחשוב פוליטיקה אלא לבחון דרכים כיצד להתחבר חזרה לזהות שלנו. כי הרי רוב מוחלט של המתנתקים לא באמת רוצים להתנתק, כמו שהיהודים שנהנו מסעודת אחשורוש לא התכוונו לוותר בכך על יהדותם. הם פשוט טעו, חשבו שאפשר גם וגם. המתנתקים אצלנו טועים באותה טעות בדיוק, חושבים שאפשר גם וגם. אבל חג הפורים מספר לנו שזה לא הולך, שזה או או. הגיע הזמן שנבחר בזהות המקורית שלנו וממילא נפסיק להתעסק במלחמות פנימיות.