סילבי שניאור ואורלי בר קדם תבעו את יאיר וקנין (נתבע 1) וחברת סקורפיון יזמות והפקות בע"מ (נתבעת 2), בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. התובעות הזמינו, בחודש אפריל השנה, נופש משפחתי, לסוף שבוע, בצימר "בית ארז" שבכורזים והבוטח להן שהמקום פסטורלי ומשקיף לים. בפועל הצימרים היו מוזנחים, המקרר, הכיסאות, והכיריים היו מלוכלכים, במקפיא היתה פסולת קפואה וארונות המטבח היו ריקים. בנוסף לחלק מהילדים לא הוקצו מיטות והם נאלצו לישון על מזרנים שנפרסו על הרצפה והשמיכות לא הספיקו. בנוסף לכל הצרות בין הצימרים הסתובבו כלבי ענק ווקנין גער בתובעות כשהתלוננו על כך. התובעות ובני משפחותיהן עזבו את הצימרים למחרת ונפשו בצימר אחר.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהצימרים מיועדים לזוגות ולא למשפחות וילדי התובעות הרעישו והפריעו לאורחים. כמו כן שהתובעות ובני משפחותיהן, בילו במקום לילה אחד והתביעה היא טריק להתחמק מתשלום. הנתבעים מתחו ביקורת על התנהגות התובעות וכנו אותה "מתלהמת" ולדבריהם, הם אלה שלכלכו את הצימרים. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן לפני שבועיים קבעה השופטת תמר בר-אשר צבן: "מקרה זה הינו דוגמא מובהקת לתביעה מוצדקת שהגישו נופשים בתום הנופש. זאת בשונה מאותם נופשים שזכו לביקורות בעקבות הגשת תביעה סרק מתוך ניסיון למצוא דרך למימון חופשתם".
לדברי השופטת, באתר האינטרנט של הנתבעים מצוין במפורש שהצימרים מיועדים למשפחות ולא ניתן לטעון אחרת. "התובעות עשו עלי רושם של נשים רציניות, מהימנות והגונות ורחוקות מלהשאיר רושם של מחפשות 'טריקים' שנועדו לממן את חופשתן". השופטת הסכימה שאתר האינטרנט של הנתבעים יצר רושם שהצימרים, העשויים עץ, מסודרים ומטופחים ובפועל הטעה את התובעות והיה רחוק מלשקף את המציאות".
בסופו של דבר הנתבעים חויבו לשלם לכל אחת מהתובעות 3,000 שקל בתוך 30 יום. הסכום כלל את שווי האירוח, עלות הצימר השני, הוצאות נסיעה, אוכל, משפט ועוגמת נפש.
