ל
כבוד מר ראובן ריבלין
נשיא המדינה
ירושלים אדוני הנשיא,
גם בלא נתונים מדעיים, דומני שאתה האדם האהוד ביותר בישראל וכנראה הנשיא האהוב ביותר מאז יצחק בן-צבי. כמצוות חכמינו, נמנה בפניך רק מקצת שבחיך: יושר ויושרה, ענווה וממלכתיות, עממיות והדר. זו השעה, אדוני הנשיא, בה העם בישראל מחכה לקולך, ועוד יותר מזה - למנהיגותך.
כמי שיושב בתוך עמו, אתה יודע בדיוק באיזה מצב חסר תקדים אנו מצויים. עברנו איומים ביטחוניים וסכנות כלכליות, עברנו מגיפות ופילוגים. אבל מעולם לא היה עלינו להתמודד בעת ובעונה אחת עם מחלה שאיש אינו יודע בוודאות להיכן היא מובילה, עם משבר כלכלי שכולם יודעים בוודאות שהוא ניצב בפתחנו, עם פילוג פוליטי ושסע חברתי שמותירים אותנו ללא
ממשלה יציבה וללא כנסת מתפקדת, ועם אויבים העלולים לפנות נגדנו כדי להסיט את תשומת הלב ממחדליהם בתחום הקורונה.
הקורונה היא מכת שמים, גם אם השלכותיה מוכתבות במידה רבה בידי בשר ודם. השיתוק הפוליטי הוא כל-כולו תוצאה של מעשים ומחדלים מצד בני אדם, אשר אינם מצליחים להתעלות לגודל השעה או לרדת לעומקו של המשבר. במילים פשוטות, אדוני הנשיא, הפוליטיקאים שלנו - מכל קצוות הקשת - בוגדים בנו. הם עסוקים בעצמם במקום בבוחריהם. הם שקועים בחשבונות אישיים במקום בטובת הכלל. והם גוררים את כולנו אחריהם, עד כדי כך שאפילו המאבק נגד המגיפה הופך להיות לזירת ניגוח פוליטית, תקשורתית וציבורית.
יש אדם אחד שנמצא מעל העסקטנים הללו. זה אתה, אדוני הנשיא. לא רק בשל הגדרת תפקידך ורום מעמדך, אלא גם ואולי בעיקר בשל עברך, תכונותיך ואופייך. כשאתה תדבר, כולנו נקשיב לך. אתה יכול להציל חיי אדם, פשוטו כמשמעו. ואתה יכול להציל את המשק והמשטר, שוב פשוטו כמשמעו.
זו השעה למעשה שהוא כנראה חסר תקדים בתולדות המדינה: נאום לאומה של הנשיא, לא לרגל חג אלא בזמן משבר. אם יורשה לי, אדוני הנשיא, דומני שראשי הפרקים לנאומך צריכים לכלול את שני הנושאים הכרוכים זה בזה - הקורונה והרכבת הממשלה.
דבר איתנו בפשטות על המחלה וסכנותיה, שאינן יודעות גבולות של שכונות, מגזרים ואמונות. על החובה להישמע להוראות מקבלי ההחלטות, בלי שום קשר להשתייכותם המפלגתית. על האחדות והאחריות שתמיד אפיינו אותנו בשעות מבחן. על נסיונה ארוך השנים של משפחת ריבלין בכל חזיתות המדינה והחברה. על הביטחון בכך שהעם שידע להתגבר על מי שקמו עליו כאשר בידיהם כלי משחית, יידע לנצח גם את הנגיף המרושע הזה.
דבר אל הפוליטיקאים בנחרצות על חובתם האחת והיחידה: כלפי כל תושבי ישראל. קרא ל
בנימין נתניהו ו
בני גנץ, הכנס אותם לחדר במשכן הנשיא והודע להם שהם יכולים לצאת ממנו רק לשירותים, לשינה ולטיפול בקורונה. הזמן שני נציגים מכל מפלגה, תן להם חדרים נוספים והודע להם שהם בבידוד מוחלט עד שיהיה הסכם.
הצע להם שני מתווים. האחד: ממשלת חרום בראשות נתניהו עד שארגון הבריאות העולמי יודיע שהמגיפה נסתיימה, ממשלה שהתמיכה בה בכנסת (גם אם לא בהכרח החברות בה) תהיה הרחבה ביותר האפשרית, ואשר תעסוק בשלושה נושאים - הקורונה, התקציב ואיומים ביטחוניים מיידיים. השני: ממשלת אחדות כאשר נתניהו ראשון (כי במשבר כזה לא מחליפים את ראש הממשלה). והכי חשוב: תבהיר להם, שאם לא יהיה הסכם בתוך 72 שעות - אתה תטיל בעוד שלושה שבועות את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר, לא נתניהו ולא גנץ. ואת כל זה תמסור לאומה כולה.
אדוני הנשיא, בעוד 16 חודשים תסיים שירות מפואר של עשרות שנים בשליחותם של עם ישראל ומדינת ישראל. מכל השנים הללו, זו יכולה להיות שעתך הנאה ביותר. כפי שנהגת לומר לאלוף-משנה דוד רוקני בסיום טכס המשואות: העם בישראל מודה לך. ואין תודה גדולה מזו.
