דליה דורנר. ילידת 3.3.34, טורקיה.
ב-1944 עלתה ארצה ושהתה במוסד לילדים של עליית הנוער. ב-1951 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה. ב-1956 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1960 קיבלה רשיון עורך דין. ב-1960 התגייסה לצה"ל ושירתה בפרקליטות הצבאית בתפקיד סניגורית פיקודית, סגנית פרקליט פיקודי וסניגורית צבאית ראשית. ב-1973 מונתה לתפקיד נשיאת בית הדין הצבאי המחוזי. מ-1974 כיהנה כשופטת בבית הדין הצבאי לערעורים. השתחררה בדרגת אלוף משנה. נשואה לשמואל, אם לשני בנים. בנה אריאל בנדור, מרצה באוניברסיטת חיפה.
בדצמבר 1979 מונתה לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי וכיהנה בבאר שבע. ב-1984 עברה לכהן בבית המשפט המחוזי בירושלים. מאפריל 1993 כיהנה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון. ביום 28.4.94 מונתה לכהונת שופטת בית המשפט העליון, במינוי של קבע.
ביום 3.3.04 פרשה מבית המשפט העליון עם הגיעה לגימלאות.
בין פסיקותיה הבולטות כשופטת בית משפט מחוזי: קבעה שבית משפט בישראל מוסמך לדון בתביעה שנשוא הדיון שלה הוא מעשה או נזק שארע בשטחים המוחזקים, ונגרם לאזרח ישראלי, או על-ידי אזרחים ישראלים, או גופים ישראליים. דורנר התייחסה לתביעה שהגישו נער, תושב תל אביב, והוריו משה וחנה קפלן. בתביעה נטען שלנער נגרמו חבלות גופניות בחוף נביעות בסיני, מפגיעתה של סירה שהושטה על-ידי ז'אק גבאי ורפאל עזרן, תושבי ירושלים; הרשיעה את יהושע הלפרין ושמואל ברזל (פרשת בנק צפון אמריקה), בעבירות של קבלת דבר במירמה והפרת אמונים. את הלפרין הרשיעה, בנוסף, גם בעבירות של גניבה; ישבה בהרכב שהרשיע את איוואן דמיאניוק בפשעי מלחמה, ודנה אותו למוות (בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין, לאחר שהובאו בפניו ראיות נוספות שהטילו ספק באשמתו של דמיאניוק); דנה את רפי לוי, הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, לשלוש שנות מאסר וקנס של עשרת אלפים שקלים בגין קבלת טובות הנאה; הרשיעה את רופא השיניים פרופ' אנייס, בגרימת מוות ברשלנות; ישבה בהרכב שגזר על עבד אל-מהאדי גנים 16 מאסרי עולם -24 מאסרים חופפים של 20 שנה, על פשעו - דרדור אוטובוס אגד בקו 405 וגרימת מוות לחפים מפשע; ישבה בהרכב שגזר 20 חודשי מאסר על תנאי למנהל המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית בירושלים, מיכאל ורשבסקי, שהורשע במתן שירותי דפוס לחזית העממית לשחרור פלסטין ובפרסום חומר תעמולה השייך לארגון; חייבה את קופת חולים הכללית לשלם יותר ממיליון דולר, לשמחה חלפון מאופקים, אשר שותקה שלוש שנים קודם לכן בפלג גופה התחתון בגלל מחלת הסרטן, שלא אובחנה במועד - בשל מה שהגדירה כמעשי רשלנות חמורים; דחתה את תביעת הדיבה של יאיר קליין נגד העיתונאי רון בן-ישי, בגין מאמרים שפרסם בידיעות אחרונות, על קשר, לכאורה, בין קליין לקרטל הסמים בקולומביה. טענה כי רוב פרסומיו של בן-ישי היו נכונים, וכי נכתבו בתום לב; ישבה בהרכב שהרשיע את נעמי ג'אבר, ברצח בחור ישיבה בגן סאקר בירושלים.
במסגרת כהונתה כשופטת בית המשפט העליון, פסקה, בין היתר (בהרכב שלושה שופטים או יותר) בעניינים הבאים: בערעור פלילי שהגישה המדינה על קולת עונשו של אב שתקף והיכה באכזריות את ארבעת ילדיו, והורשע באונס בתו, ובערעור שכנגד לביטול ההרשעה, פסקה, בדעת מיעוט, שיש לזכות את האב מאונס בתו; דחתה עתירתו של בנימין זאב כהנא, שביקש להורות למשטרה לאפשר לו לקיים עצרת לזכר אביו, הרב מאיר כהנא; בדיון על הארכת מאסרו של שלמה זאדה, שהואשם בעבירות סמים, פסק בית המשפט, בדעת הרוב, שניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים, אם קיים סיכוי סביר שנמצאו ראיות לכאורה, שיוכיחו את אשמתו בסיום המשפט. דורנר, בדעת מיעוט, פסקה כי לאור חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מתחייבות ראיות לכאורה מעל לכל ספק סביר - כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים; בערעור אזרחי בו דרשה נוסרת שאוליאן להכיר בה כיורשת של שמעון שאוליאן, אשר גירשה באירן שלושים שנה קודם לכן (לאחר שהתאסלם במיוחד לשם כך), פסקה: הדין הפרסי, שהוא הרלוונטי למקום ולתקופת הגירושין, גובר על הדין העברי, וגם אם הגרושה אלמנה היא, אין לה זכות בירושה; בעתירות שהגישו יוסי כץ, יצחק סופר וינון זריבי, נגד החלטת בתי הדין הרבניים להוציא נגדם כתב סירוב, קבעה כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים להוציא כתבי סירוב נגד אזרחים המסרבים להישפט בפניהם, וכי הם אינם מוסמכים להטיל על אזרחים אלה נידוי וחרם; בערעור פלילי שהגיש מנכ"ל בנק טפחות לשעבר, משה מן, זיכתה את מן מהרשעתו בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומרישום כוזב במסמכי תאגיד, בנימוק שהתשתית העובדתית אינה מבססת אשמה פלילית. יחד עם זאת, הוקיעה את התנהגותו מהבחינה המוסרית-ציבורית; בערעור פלילי שהגישו אליהו תמים וסימן-טוב משיח על הרשעתם בבית המשפט המחוזי, פסקה: כאשר קבוצת אנשים תוקפת עובר אורח, ואנשים אחרים (הנאשמים דנן) מגיעים למקום, משתהים, מתגודדים סביב המותקף, ואף מעודדים את התוקפים לעשות בו שפטים, הדבר הופך אותם לשותפים לדבר עבירה; קיבלה את ערעורה של כרמלה בוחבוט על חומרת העונש שהוטל עליה, לאחר שהורשעה על-פי הודאתה בהריגת בעלה, ונידונה לשבע שנות מאסר. עונשה הופחת, ברוב קולות, לשלוש שנות מאסר בלבד; קיבלה את עתירתה של אליס מילר, שביקשה להורות לחיל האוויר לאפשר לה להשתתף במבדקים לקורס טיס; קיבלה את עתירתה של חברת קידום נגד רשות השידור, שסירבה להתיר שידור התשדיר - 'לך תצטיין'; בפרשת העיר מודיעין פסקה, בדעת מיעוט, שיש לאסור על הקמת העיר ללא תוכנית מיתאר; פסקה שיש להעניק לבן זוגו של הדייל יונתן דנילוביץ', את ההטבות שחברת אל-על מעניקה לבני הזוג של עובדיה. צידדה בקבלת העתירה, תוך הסתמכות על עקרון השיוויון; דחתה עתירות שהגישו אנשי הליכוד - ח"כ יהושע מצא, זלמן שובל ועו"ד אלישע פלג, שביקשו למנוע קיומן של בחירות למועצה הפלסטינית בבתי הדואר הישראליים במזרח ירושלים; דחתה עתירה שהגיש יעקב קראון, נגד מינוי יעקב ברדוגו, יועצו של שר החוץ דוד לוי, לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס; הרכב מיוחד פסק שיש לבטל את הוראת שר התחבורה, יצחק לוי, לסגור את כביש בר-אילן לתנועת כלי רכב בשעות התפילה, בשבתות וחגים, עד שיוסדר עניינם של החילוניים הגרים באזור (בית המשפט הציע לשר להקים ועדה ציבורית, בלתי תלויה). עתירתה של עמותה חרדית, שביקשה להורות על סגירה מוחלטת של הרחוב בימי שבת וחג לנסיעת כלי רכב, נדחתה. דורנר קבעה, בדעת מיעוט, שיש לבטל לחלוטין את החלטתו של השר לוי; קיבלה ערעורו של האסיר אבי גולן, שביקש לבטל את החלטת שירות בתי הסוהר ולהתיר לו לפרסם טור אישי במקומון בנתניה;
פסקה שיש לשחרר את העציר גנימאת, הנאשם בגניבת רכב, על-אף טענת פרקליטות המדינה כי מדובר במכת מדינה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים; דחתה את בקשת ההורים השכולים בפרשת אסון הכבל, להעמיד לדין את מפקד חיל האוויר, הרצל בודינגר, באחריות למות בניהם החיילים; דחתה ערעורה של אם נגד לקיחת בנה לאימוץ, בנימוק שהאם אינה כשירה להחזיק בבנה וכי טובת הילד היא הקודמת; פסקה שחייל שהורשע במעשי סדום בילד בן 6, יבצע עבודות שירות רק עם תום שירותו הצבאי; דחתה ערעורו של גבר נשוי מדרום הארץ, שתבע לקבל לידיו את התינוק, שנולד לו מיחסיו עם שכנתו הקטינה; קיבלה, מחמת הספק, את ערעורו של סב, אשר הורשע בביצוע מעשים מגונים בנכדתו; קיבלה עתירתם של שמואל וחווה ויכסלבאום, הוריו של החייל ערן ויכסלבאום שנהרג, שעמדו על ביטול החלטת שר הביטחון, כך שיתאפשר להם להוסיף שורה אישית לנוסח האחיד הכתוב על המצבה; דחתה עתירות אנשי הימין, נגד שידור בערוץ 2 של הסרט 'מדינת ישראל מודיעה בתדהמה'; קיבלה עתירתה של חוה גולדשטיין, תושבת נתניה, שעברה גיור רפורמי, וקבלה על כי משרד הפנים דורש ממנה תעודה מהרבנות כתנאי לרישומה כיהודיה בסעיפי הדת והלאום במירשם האוכלוסין. פסקה כי לצורך רישום פרטי הדת והלאום של מי שהתגייר בישראל, די להציג בפני פקיד הרישום במשרד הפנים תעודת גיור; דחתה ערעורו של בעל שהורשע באונס אשתו, למרות שאשתו סלחה לו על-כך; קיבלה עתירתה של ההסתדרות, שביקשה לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אשר הכיר בארגון עמית, שהוקם על-ידי קופת חולים מכבי, כארגון עובדים לפי חוק הגנת השכר; בערעור נחמני נגד נחמני פסקה, בדעת הרוב, שיש לאפשר לרותי נחמני להשתמש בביציות המופרות; דחתה עתירה שביקשה לחייב את הממשלה שלא לשלוח כוח שוטרים, לפעולות שיטור ואבטחה בהאיטי; בעתירות שהגישו חברי הכנסת יונה יהב, יוסי ביילין, אופיר פינס, יוסי שריד, והעמותה לאיכות השלטון, שעמדו על הגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אביגדור ליברמן, בגין חלקם לכאורה בפרשת בראון, פסקה דורנר, בדעת מיעוט, כי חומר הראיות וחשיבות העניין הציבורי (פרשת בראון), מצדיקים הוצאת צו על תנאי נגד היועץ המשפטי, שיבוא וינמק מדוע לא יגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה.
