נוסבאות א 'ונוסבאות ב' <br>

בשנים השחורות של סין האדומה, בעוד מאו טסה טונג בשלטון, התקיימה שם מהפכה שלטונית מטעם השלטון ובא לאוויר העולם הביטוי gang of four. גם לנו יש כנופיית ארבעה - בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין, אמיר אוחנה וגלעד ארדן.

סוף 2016 נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, מנתקת מגע משרת המשפטים, איילת שקד: "הצבת אקדח על השולחן". במכתב חריף הודיעה מרים נאור לשרת המשפטים על סיום הידברות בנוגע למועמדים לבית המשפט העליון. הסיבה: הצעת החוק לביטול הווטו של שופטי העליון בוועדה למינוי שופטים. לפי הנשיאה נאור, השרה שקד אומנם לא יזמה רשמית את הצעת החוק, אך היא לא מתנגדת לה ואף לא מחתה כשהוצגה בתקשורת כמי שיזמה אותה. לפיכך, אומרת הנשיאה במכתב חריף, כי לטעמה מדובר ב"הצבת אקדח על השולחן", ומודיעה כי שופטי בית המשפט העליון יסיימו בזאת את ההידברות מולהשרה.

כשבני גנץ החליט לרוץ להנהגת המדינה הוא לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר אפשרות שהוא קונה כרטיס לגיהינום. האיש מן הסתם חשב לעצמו שכאשר הוא יזכה בבחירות הוא יקבל לידיו מדינה במצב פחות או יותר נורמלי עם בעיה אחת מציקה בעוטף עזה, שניתן אולי לפתור אותה, ואם לא - לא נורא.

התרבות השלטונית שלנו התפתחה מסיבות היסטוריות באופן שב-29 השנים הראשונות לעצמאות, התווה בה הזרם הסוציאליסטי, שעמד בראש הממשל האזרחי של הישוב, את המסלול הפוליטי הדומיננטי ואת עקרונות הארגון והניהול החברתיים-כלכליים. מהפך 1977, היה אבן דרך בשינוי תרבותי, אידיאולוגי ופוליטי שהעדיף את הזרם השמרני-ליברלי-לאומי. שינוי זה התגבר גם בעקבות שינויים דמוגרפיים בהרכב האוכלוסייה שהחלו נותנים אותותיהם במאזן הפוליטי הפנימי ובמאבק על ההגמוניה התרבותית. אף-על-פי שהשינוי הפוליטי הושג בדרכים דמוקרטיות מובהקות¹, הזרם הסוציאליסטי לא השלים עימו עד היום והוא ממשיך לנסות כמעט בכל דרך, ולפי שעה ללא הצלחה, לסובב את הגלגל לאחור ולהמציא את ההיסטוריה מחדש, אם לא בכל, אזי לפחות ביסודות האידאולוגיים ובכלים המאפשרים להפיץ ואפילו לכפות על הציבור יסודות אלה.