אפילו טירון פוליטי מושבע, כמו
בני גנץ (החף מכל ניסיון פוליטי מעשי) הבין בדיעבד ולאחר מעשה כי הענקת ראשות וועדה בכנסת, שיש לה נגיעה בטיפול בנפגעי טרור לרשימה המשותפת, הינה מעשה בלתי ייעשה, במציאות הפוליטית העכשווית. איש לא האמין בזמן אמת כי מפלגת 'כחול לבן', תעניק ל'רשימה המשותפת' את ראשות וועדת העבודה והרווחה וראשות וועדה מיוחדת שתוקם, לצורך מיגור האלימות בחברה הערבית בישראל.
ראשותן של וועדות אלה, הובטחה בידי 'כחול לבן' ל'רשימה המשותפת' בתמורה להסכמת הרשימה המשותפת, למינויו של ח"כ
עודד פורר מ'
ישראל ביתנו', ליו"ר וועדת הכספים ולשאר הקמתן של הוועדות שהקימה הוועדה המסדרת של הכנסת, בראשותו של ח"כ
אבי ניסנקורן.
הייתה זאת סיעת 'כחול לבן' שפרסמה מיוזמתה שלה הצהרת כוונות לציבור הבוחרים, טרם קיום הבחירות, כי אף פעם לא יקימו
ממשלה בתמיכה 'הרשימה המשותפת'. לכל היותר 'הסבירו', שם ב'כחול לבן', כי "הם ('הרשימה המשותפת') יצביעו, פעם אחת, מבחוץ ואחר כך זה ייגמר".
העיתונאי, נדב שרגאי מביא ברשימה שפרסם ב'
ישראל היום' חלק 'מהאג'נדה הרעיונית' של חברי הכנסת של 'הרשימה המשותפת'. כך, למשל, ח"כ היבא יזבק הכתירה את סמיר קונטאר מי שרצח את דני הרן הי"ד ורצץ את גולגלתה של בתו, בת הארבע כ'שהיד'. בסמוך לתמונת דלאל מוגרבי מי שהייתה הרוצחת שהשתתפה בטבח של 34 ישראלים, בכביש החוף כתבה יזבק זו את המשפט: "יבורכו כל נשות ההתנגדות".
שרגאי מזכיר, ברשימתו זו, את 'נאום השהידים' של
אחמד טיבי, הרואה שהיד את 'שיא התפארת' ומי שהינו 'פורץ דרך', אשר הנו 'המשרטט בדמו את הדרך לחרות ולשחרור' וסבור, כי "אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה". למי ששכחו נזכיר, כי טיבי זה, כיהן בתפקידו יועצו של
יאסר ערפאת.
איימן עודה כמובא, ברשימה זו הגדיר את
חסן נסראללה כ"מופת של נאמנות והקרבה", כאשר חלק מחברי 'הרשימה המשותפת', נפגשו עם מחבלים או עם בני משפחותיהם ואחד מהם כינה את
איילת שקד, בכינוי: "חלאה ניאו נאצית" ואת
אביגדור ליברמן, בכינוי:"צאצא של היטלר".
שרגאי מזכיר ברשימתו זו כי חברי הכנסת: יוסף ג'יבראין, עאידה תומא סלימן ואיימן עודה, חתומים על חלק ממסמכי החזון של ערביי ישראל, הדורשים בניסוחים ובדגשים אלה ואחרים לבטל את הדגל הכחול של מדינת ישראל, שקיומו מעוגן, ב'חוק הדגל והסמל': לבטל את הגדרת מדינת ישראל כ'מדינה יהודית'; כמוגם לבטל את חוק הלאום וחוק השבות, גם יחד.
ברשימה זו מצוטטים דבריו של עיתונאי 'מעריב' ו'התאגיד',
קלמן ליבסקינד, לפיהם החבירה של 'כחול לבן' עם 'הרשימה המשותפת': "אינה חיבור בין שתי עמדות לגיטימיות, אלא חיבור בין טוב לרע. בין מי שמאמין בזכותנו למדינה יהודית לבין מי שנלחם בה,בין מי שחושב שרוצחי יהודים הם שהידים גיבורים למי שרואה בהם אויב מר".
לא פלא הוא הדבר, שבני גנץ קלט ובזמן! את הנזק שגרמו וממשיכים לגרום לו שני שותפיו הפוליטיים העיקריים שחברו למפלגת 'חוסן לישראל', שבראשותו והקימו יחדיו את מפלגת 'כחול לבן, רוצה לומר, כתב 'במחנה',
יאיר לפיד ממפלגת 'יש עתיד' ומשה (בוגי) יעלון, ממפלגת תל"ם.
יעלון ולפיד, איש איש, מטעמיו ונימוקיו הוא, שונאים את ביבי, שנאה כה עמוקה ועזה, עד כי הם 'הצליחו' להוביל את מפלגת 'כחול לבן' ואת הטירון הפוליטי, בני גנץ, לחבירה פוליטית עם 'הרשימה המשותפת' ולהפקיד בידיה את ראשות וועדת העבודה והרווחה. למזלו הרב של גנץ החף מניסיון פוליטי מוכח, אך הניחן בחושים חדים להפליא קלט הוא ובזמן את רגשותיו של רוב הציבור היהודי ואת היחס העוין שהפגין ציבור זה לחבירה החובקת של 'כחול לבן' ל'רשימה המשותפת'.
גם אם קיימת ביקורת מוצדקת או בלתי מוצדקת כלפי התנהלותו של ראש ממשלת ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו תנהלות שהביאה, בצדק או שלא בצדק, להגשת כתב אישום, הכולל שלושה אישומים חמורים ביותר נגד ראש ממשלה מכהן עדיין אין רוב הציבור היהודי, בישראל (המהווה רוב מניינם של ציבור אזרחי המדינה), מוכן למנוע מבנימין (ביבי) נתניהו, הקמת ממשל, בתמיכתה ובחבירתה של 'הרשימה המשותפת', למהלך פוליטי שכזה.
מצב דברים והלוך רוחות זה שבא לידי ביטוי בסקרים הבלתי מחמיאים, בעליל, ל'כחול לבן' ועליה עצומה בכוחו של' הליכוד', בסקרים שהתקיימו מאז חבירת 'כחול לבן', ל'רשימה המשותפת' קלט בני גנץ, ממש, ממש ברגע האחרון. לכן, ביצע הוא 'פליפ פלאף' פוליטי, לאחור, ניתק את קשריה וחבירתה הפוליטית של 'כחול לבן' ל'רשימה המשותפת' והותיר את שותפיו הפוליטים ל'כחול לבן' רוצה לומר, יאיר לפיד, ממפלגת 'יש עתיד' ומשה (בוגי) יעלון, ממפלגת 'תל"ם, חסרי אונים וחסרי כוח פוליטי של ממש.
אפשר בהחלט להבין את הזעם של שני הג'נטלמנים הבלתי מכובדים הללו, יעלון את לפיד ולפיד את יעלון, אבל אי-אפשר להבין ובוודאי ובוודאי את לשון השוק שאפיינה שני מתוסכלים אלה שהאשימו א בני גנץ, ש'זחל אל הלכוד'. מה עם קצת כבודלחבר משותף לדרך פוליטית, שלא רצה להתאבד פוליטית ולקפוץ אל התהום, אפילו אפילו במחיר סילוקו של נתניהו, מראשות השלטון. ומכאן יש לפנות אל המפסיד העיקרי של פירוק' כחול לבן', מי שגרר אותנו לשלוש מערכות בחירות מיותרות ולבזבוז מיליוני ש"ח, בגלל שנאתו העזה, לבנימין (ביבי) נתניהו, הלא הוא, ח"כ אביגדור ליברמן.
ממעמד של ממליך מלכים, לכאורה, שהכל תלוי בו והכל רוצים ורצים לשמוע את אשר על ליבו, הרי התדרדר מעמדו של ליברמן, למעמד של חבר כנסת מן הספסלים האחוריים, חבר אופוזיציה, אשר חולק וזהו שיא צחוקו של גורל את חברותו באופוזיציה בספסלים האחוריים, יחד עם חברי הכנסת של 'הרשימה המאוחדת'.
אמנם ראשות וועדת הכספים, מסורה כעת ועדיין בידיו של ח"כ עודד פורר מסיעתו של ליברמן, סיעת 'ישראל ביתנו', אולם כמאמר הפתגם לא לעולם חוסן. ובוודאי ובוודאי, שלא לעולם חוסן, כשהכדור מצוי בידיהם של אנשי הקואליציה החדשה ראש וראשונה להם, אנשי מפלגתו המקורית של יו"ר הכנסת, בני גנץ, הלא היא מפלגת 'חוסן לישראל'.
לא ירחק הוא היום שהקואליציה בת 74 חברי הכנסת, שתמכו בשיתופו של 'הליכוד', המפלגות החרדיות ושאר סיעות הימין בבחירתו של בני גנץ, לתפקיד יו"ר הכנסת, תפעלנה להדחתו של ח"כ עודד פורר, מראשות וועדת הכספים, החלפתו בחברכנסת מן הקואליציה והשבתו של ח"כ יואל (יולי) אדלשטיין לתפקידו הקודם, כיו"ר הכנסת.
את יו"ר הכנסת הנוכחי, ח"כ בני גנץ, נמצא עובר מפעילות נמרצת במסגרת הרשות המחוקקת, רוצה לומר, כיו"ר הכנסת, אל פעילות נמרצת, בשירותה של הרשות המבצעת, רוצהלומר, ממלא-מקום ראש הממשלה, בנימין (ביבי) נתניהו ושר הביטחון, עד למינוי כראש ממשלה מכהן, בעוד כשנה ומחצה.