1. חיילים ברחובות - זוהי תמונה שלא אמורה להיראות במדינה דמוקרטית. האבחנה היא חדה וברורה: המשטרה מטפלת בסדר הפנימי, הצבא מטפל באויבים החיצוניים. הדבר נכון עוד יותר בישראל, בה יש גיוס חובה וחלק גדול מחיילי צה"ל הם אנשי מילואים, דהיינו אזרחים. במצב כזה, בו כמעט בכל בית יש חייל, חשוב ביותר לשמור על ההפרדה ולמנוע טשטוש גבולות.
מהיום יהיו מאות חיילים ברחובות ישראל, וייתכן מאוד שמספרם יגדל לאלפים כאשר (ולא אם) יוחלט על הידוק הסגר. האם באמת אין פתרון אחר? האם אין מספיק שוטרים מתנדבים או שוטרים לשעבר? יכול להיות. הבעיה היא, שאיש אינו אומר לנו. כאשר הממשלה ביקשה להשתמש ביכולות של השב"כ כדי לאתר חולי קורונה, היא הסבירה לבית המשפט העליון שאין להן שום תחליף. לעומת זאת, כאשר מכניסים חיילים למרכזי הערים - פשוט מנחיתים זאת כעובדה מוגמרת. וזה לא תקין.
שיהיה ברור: הקורונה היא מצב חרום המחייב הפעלת אמצעי חרום. לכן אנחנו מקבלים בהבנה את מגבלות התנועה והעיסוק, למרות שהן מהוות פגיעה בזכויות יסוד. אין זה אומר, שמנהיגינו אינם חייבים לנו הסברים. בדיוק כפי שהסבירו לנו מדוע יש לפגוע בזכויות היסוד הללו, חובה להסביר לנו מה נעשה לפני שמציבים חיילים לצד השוטרים.
2. המשטרה משלמת היום את המחיר על יד קשה מדי מצד אחד ועל יד רכה מדי מצד שני - במגזר החרדי ובמגזר הערבי. חלק מן החרדים מצפצפים על ההוראות; ראו הלווית ההמונים אמש (מוצ"ש, 28.3.20) בבני ברק או מרכולים בריכוזים חרדיים. על-פי הדיווחים שאני קורא, גם ביישובים ערביים יש בעיה משמעותית. החרדים לא שומעים למשטרה משום שהתרגלו לכך שלעיתים היא פועלת כלפיהם באלימות בלתי מידתית ובלתי חוקית; הערבים לא שומעים לה משום שהתרגלו לכך שהיא אינה מסוגלת לטפל בעבירות היום-יומיות ביישוביהם.
התוצאה היא סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. גם כך מדובר בשני מגזרים מרובי אוכלוסין וצפופי מגורים, וההתקהלויות הללו מהוות סכנה ברורה ומיידית. לכן, אין מנוס מלטפל בהן כמו שמטפלים בסכנות ביטחוניות: בכוח. וכדי שלא לסכן את השוטרים במגע עם חולים אפשריים ובמעשי אלימות, את הכוח הזה צריך להפעיל מרחוק. וזה אומר: זרנוקי מים, גז מדמיע, אפילו כדורי גומי אם אין ברירה. ההתקהלויות הללו הן טרור ביולוגי וכך צריך לטפל בהן.
3. לצד זאת, חשוב ביותר לפקח בזמן אמת על התנהלות המשטרה. למרבה הצער, כולנו יודעים שיש שוטרים שלא ממש מקפידים על החוק, על התקנות ועל הנהלים. יש הרבה יותר מדי מקרים של אלימות שוטרים, של חיפושים בלתי חוקיים, של מעצרים פסולים, של חקירות פגומות. הדברים כתובים עלי פסקי דין המתפרסמים בקצב מסחרר. ויש הרבה יותר מדי מקרים של אי-מיצוי הדין עם שוטרים עבריינים: או שהתיקים נקברים במח"ש או שהם מסתיימים בענישה משמעתית מגוחכת.
המצב הנוכחי הוא קרקע פורייה לעבירות שוטרים. כולם מתוחים ומודאגים. גם לשוטרים יש הורים מבוגרים המצויים בסיכון ובבידוד, וילדים שמטפסים על הקירות. הם מוצאים את עצמם בתפקיד הגננת אל מול ישראלים תחמנים. לעיתים, כפי שראינו, הם צריכים להתעסק עם מאות אנשים, ששמים פס עליהם ועל מה שהם באים לאכוף. כעת הם גם יצטרכו לפקח על פעילות של חיילים, לעיתים צעירים מאוד. במקביל, הרחובות ריקים ואין מי שיעידו על התנהגות פסולה של שוטרים. סביר להניח שתלונות נגדם יילקחו בערבון מוגבל בשל התקופה.
אני מצפה מממלא-מקום המפכ"ל,
מוטי כהן, לצד טפיחות עצמיות על השכם כמיטב המסורת של משטרת ישראל, להודיע בצורה הברורה ביותר: שוטר שיפעל בצורה פסולה בחסות הקורונה - יעוף מהמשטרה. אני מצפה מממלא-מקום פרקליט המדינה,
דן אלדד, להודיע בצורה הברורה ביותר: מח"ש עובדת 24/7, תבדוק מיידית כל תלונה והנה מספר הקו החם והדוא"ל האדום כדי להגיש אותן בכל רגע נתון.
4. עוד נקודה, מניסיון אישי. בשבוע שעבר התקשרה מישהי למשטרה וטענה שאנחנו מתפללים בניגוד להנחיות. ניידת הגיעה במהירות הבזק ומצאה שאנחנו בסדר גמור. בליל שבת, אחרי התפילה, שוב הוזמן שוטר בידי שכן שהתפילה שלנו הייתה לו לזרא; כאשר הוא הגיע, רובנו כבר לא היינו במקום. ואני מדגיש: אנחנו שומרים על הכללים בצורה מדוקדקת.
המשטרה צריכה למצות את הדין עם מי שמזעיקים אותה לשווא. יש לה מספיק עבודה אמיתית וחיונית, והיא אינה צריכה לשמש כלי בידי שכנים מסוכסכים, יריבים עסקיים או שונאי יהדות. הייתי מוסיף תקנה, לפיה ניתן לקנוס בו במקום את מי שמוסר למשטרה דיווחי כזב, להבדיל מאלו שניתן לייחס לטעות
בתום לב. אזרחות טובה - מידע אמיתי על התקהלויות פסולות - כולנו צריכים להוקיר. אזרחות רעה, נקמנית ושקרנית - כולנו צריכים להוקיע וצריך להיות לה מחיר כואב ומיידי.