כבר שנים שאני חש סלידה עמוקה מפוליטיקה ומפוליטיקאים. כבר שנים שאני מאמין, ויודע, שמאה ועשרים נבחרי-העם היושבים בכנסת ישראל הם אנשים ונשים שנמצאים שם בעיקר לטובת עצמם. יושבים שם, ומסתכלים עלינו מלמעלה למטה. נסו ליצור קשר ישיר עם חבר כנסת, נראה אם תצליחו. רק פעם בארבע שנים, או פחות, לפי הענין, הם יוצאים מן המאורה שלהם כדי לחזר אחרינו, כמו פרוצות אחרי הקליינט, על-מנת שניטה להם חסד ונשלח אותם לארבע שנים, או פחות, לפי הענין, נוספות בממלכת הפינוקים והפריוולגיות שיצרו לעצמם. כן, לעצמם. הכל לעצמם.
צריכים הוכחה? בבקשה. פקחו את העיניים והביטו סביבכם. המציאות עולה על כל דימיון. כל מילה מיותרת. רק הציצו בדוח
מבקר המדינה, ותבינו לבד שכמעט שום דבר אינו עובד כאן כמו שצריך. הקשיבו לתיאורים המזעזעים הנשמעים מפיהם של הנלחמים על הבריאות שלנו היום, ותבינו עד כמה המצב גרוע. עיינו שנית בנתוני העוני של מדינת ישראל, ולא תוכלו להתחמק מן המסקנה: נבחרי העם שלנו לא מנהלים את המדינה כמו שצריך. רק את עצמם.
בחרנו בכנסת ה-21, והכל היה לשווא. המאה ועשרים לא הצליחו להרכיב ממשלה. בחרנו בכנסת ה-22, והם עדיין לא הצליחו להקים את המנגנון אשר לשמו שלחנו אותם לירושלים. הם לא עבדו עבורנו אפילו יום אחד לפני שפיזרו את הכנסת ה-22. אך הם לא עשו זאת לפני שהעלו את המשכורות של עצמם. אתם מבינים את זה??? שכר ללא תמורה! משכורת ללא עבודה! אם זו לא גניבה, אז אני לא יודע מה כן.
שלחו אותנו להציע שוב. קמה הכנסת ה-23. אך למרות שמדינת ישראל שרויה כעת באחד המשברים החמורים ביותר בתולדותיה, אולי המשבר החמור ביותר, רק ימים יגידו, מאה ועשרים נבחרי-ציבור, איש ואישה, עסוקים בשטויות, בפוליטיקה קטנה ומלוכלכת, במשחקי כוחות, כבוד ואגו. והכל יודעים, שמה שעומד על הפרק עבורם זה לא מה שחשוב לנו, האזרחים, אלא רק מה שחשוב לעצמם.
ימין, שמאל, ליכוד, כחול-לבן, חרדים, ערבים... הכל שטויות. האמת היא, שאנחנו מסוגלים לגשר על כל הפערים ביננו ולחיות יחד בשלום. עובדה, אנחנו לא הורגים זה את זה בחוצות העיר. אבל מאה ועשרים הנבחרים שלנו עסוקים בחידוד חרבות בלתי פוסק, כי הרי אם ידגישו את השווה ביננו - העולה על השונה - יאבדו את זכות הקיום שלהם כמפלגות נפרדות אשר צריכות להרכיב קואליציה, וזה לא יהיה טוב-ממש לא טוב! - עבור האינטרסים של עצמם.
הסל הטוב ביותר
מדינת ישראל נמצאת על פרשת דרכים. שיטת הממשל הקיימת הוכיחה את עצמה ככישלון. מה שהיה נכון עד לפני עשור או שניים, כבר לא נכון היום. וכל המאה ועשרים אשמים בכך, אם ווה לכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש אגו שהוא הרסני למדינת ישראל. לכן אין שום ברירה אחרת, וחייבים להחליף את השיטה. חייבים להציל את המדינה. חייבים לשחרר אותה ואותנו ממלתעותיהם של המאה ועשרים שדואגים רק לעצמם.
הפתרון למדינת ישראל הוא הקמתה של חברת ניהול. קבוצה של אנשים אשר כולם אנשי מקצוע, כל אחד בתחומו, שיטלו לידיהם את מוסרות ניהול המדינה ויעשו כאן סדר. כי אחרי הכל, לנהל מדינה זה כמעט כמו לנהל חברה גדולה ומצליחה. העקרון פשוט: שההכנסות תעלנה על ההוצאות, ושהעובדים יהיו מרוצים. זה הכל. והמדינה צריכה לפעול על-פי אותו העיקרון. וכמו שלכל חברה יש רואה חשבון ומחלקת משאבי-אנוש וייעוץ משפטי וקצין בטיחות וקצין ביטחון, כך גם המדינה צריכה להתנהל.
אז במקום לבחור כל ארבע שנים, או פחות, לפי העניין, מפלגה שחבריה הולכים אל הכנסת כדי לדאוג קודם כל לעצמם, נבחר חברת ניהול. שלוש, ארבע או חמש חברות כאלו יציעו לנו את שירותיהן, ואנחנו נבחר את זו שמציעה לנו את ה'סל' הטוב ביותר, לדעתנו. הכי דמוקרטי שיכול להיות. וכאשר נלך אל הקלפיות, נדע מראש מי יהיה המנכ"ל, מי יהיה האחראי על האוצר, מי יטפל בבריאות, מי ישמור על ביטחוננו, ומי האיש או האישה - מומחים בתחום - אשר יופקדו על טובת הציבור בכל הקשור לתעסוקה או חינוך. ועדה של אומנים תכריע בנושאי תרבות. עובדים סוציאלים מקצועיים ואיכפתיים יטפלו בקשישים. אנשי מקצוע בתחום ההנדסאות והבניה יפקחו על התשתיות של מדינת ישראל, ופיתוחן. לא עוד פוליטיקאים שלא מבינים דבר וחצי דבר בנושא עליו הופקדו מטעמים פוליטיים, אלא אנשי מקצוע אמיתיים, שכל מה שיהיה לנגד עיניהם זה לעבוד עבור ולטובת מדינת ישראל ואזרחיה.
ומה נעשה באותם מאה ועשרים? קודם כל, נשלח אותם לעבוד, סופ-סוף, בעבודה אמיתית. שילמדו לחיות כמו האזרחים הפשוטים, אלו שעד עתה הסתכלו עליהם מלמעלה למטה. ואחרי כן, במסגרת שינוי השיטה, נקים פרלמנט שישבו בו נציגים מאזורי הארץ השונים. התושבים יבחרו את נציגיהם וישלחו אותם אל הפרלמנט, שם הם ייצגו את הציבור. תפקידם יהיה להביא את קול האזרחים אל חברת הניהול, כדי שאנשי המקצוע יוכלו לעבוד בנאמנות עבור העם.
רעיון חברת-הניהול שהעליתי כאן הוא בקווים כללים, ובוודאי דורש עוד עבודה רבה וחשיבה עמוקה, איך וכיצד ליישם אותו. אבל חייב להיות ברור לנו דבר אחד: אם לא נשחרר את מדינת ישראל ממלתעותיהם של המאה ועשרים, נמשיך למצוא את עצמנו מדרדרים במדרון החלקלק, שאת תחתיתו אין איש רוצה לראות.