דרישת האמת

באחת מכותרות מוסף 'גלריה' היום נשמע קול ענות שמחה לנוכח המגיפה: "יש לי הרבה חברים רוחניים שצוהלים מהמשבר". כותרת ביטאון בית מדרשוקן מתועבת. אין סיבה לצהול לנוכח סבל חולים כעת והחורבן הכלכלי שבדרך, אך את קריסת המערב ניבאו בעבר ארנולד טוינבי ואוסוואלד שפנגלר. המערב כבר קרס והמשבר הנוכחי רק מהווה מראה המשקפת זאת. את קריסת המערב אנו חייבים לנצחון גישת הסופיסטים היווניים, אשר נתנו לגיטימצייה לשקר, סופיסטים שהפכו את השקר למרכיב עיקרי בפנתיאון הערכים עד עצם היום הזה.

העולם העתיק היה בנוי על חיפושי 'אמת אלוהית' לא על דוברות-יחצ"נות-תקשורת סופיסטית. אלת האמת ('מעאת') והצדק מככבת בספר המתים של מצרים העתיקה אלפי שנים. גם תרבות מצרים קרסה בסופו של דבר, אך זאת לאחר אלפיים שנה של דומיננטיות צבאית-מדינית-תרבותית במרחבי הקשת הפורייה.

מדהים עוד יותר תהליך שקיעה הדרגתי של אלף שנים נוספות, המעיד על חוסן בלתי נתפס! עובדתית, את מכת המוות ספגה מצרים לאחר אימוץ גישת הסופיסטים היווניים. גם אימפריות נוספות אשר אימצו תרבות סופיסטית-יוונית קרסו תוך זמן קצר יחסית, וזה חומר ראוי למחשבה ומחקר, אותו אני מציג (גם אם בשלב גולמי) בעבודתי 'מלחמות היהודים' באתר Academia.

להלן פרק ההקדמה למחקרי 'מלחמות היהודים' לדרישת האמת (ותרומתן לדמוקרטיזציה של החשיבה). [אֱמֶת מאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף].

שם חלופי: פרופסורה IKEA וכנופיית שלטון החוק - הגיגיו של פושטק [אזהרת מסע: לא מיועד לאבירי 'מסדר התקינות']

הקדמה

אם נשווה את שתי הרפורמות, זו של משה וזו של ברק נשיא ביהמ"ש העליון (גם אם חסר עדיין מימד מבחן הדורות והזמן בכדי לשפוט את הצלחת זו האחרונה), אפשר לטעון כי בבסיס שתי הרפורמות מונח רצון נחוש להנחלת 'אמת' לעם ישראל (גם בשלב מוקדם ביותר - בעת התהוות 'העם' בתקופת משה, בדרכו 'לארץ המובטחת').

במאמר ד"ר גדי טאוב 'האוליגרכיה הליבראלית של אהרן ברק ('הארץ' 22.2.2018) הוא טוען כי מדובר בעצם באוליגרכיה אשר חוללה 'הפיכה ליבראלית'. בתגובה לכך אני טוען כי דברי טאוב נכונים למעט הגדרה מהותית אחת: לא אוליגרכיה ליבראלית כי אם בסוג של 'תיאוקרטיה ליבראלית', אשר בדומה למהפכת משה, מנסה לחולל 'מתן תורה' לישראל תוך השלטת בית המשפט העליון ככת כוהנים מונוליתית (כך שלשיטתה אפשר להצדיק אפילו את הנפוטיזם בו נקטה) להבטחת התהליך וגם ככלי שופט\מבקר\מנטר את הרשות השלטונית המבצעת כדי למנוע סטייה מתורתה בין ביישומה ובין בניסיון גרירתה חזרה במסלול U-turn .

אפשר להראות כי משה, למרות היותו פועל בשם אל קנא ונוקם, להבדיל מאהרן (ברק) הפועל בשם הפלורליזם הנאורות והליבראליות, דווקא העדיף חוסר מונוליתיות באופן היישום ('מועצת הזקנים') ובכך סלל את האופציה לפרשנות ופולמוס שאינו מוגבל ומותר למיוחסים\נבחרים - שבט כוהנים בני לוי עליהם נמנה (למרות היותם נושאי תפקידים לשמש בקודש), ובכך, ובאופן (הרווח כיום בשפת הרחוב בביטוי) 'הפוך על הפוך', סלל את אפשרות ההתחדשות המתמדת (גם אם איטית ושמרנית) ובעצם הגביר בכך את סיכויי הבטחת נצחיות 'תורת אמת'.

בנספח ב' הרצ"ב בסיפא מופיע דיון קצר בשולי מעשה ההתאבדות של ברזאני ופינשטיין שהעדיפו למות מלבקש חנינה משלטון המנדאט, מעשה שמביא את משקל המילה (והגישה לפיה 'העולם נברא בכוחה של מילה') ומושג 'האמת' (לשיטתם) לנקודת קיצון. מובעת בדיון ההוא דעה השוללת עשייתם: 'לעניות דעתי עשו טעות בכך שלא ביקשו חנינה. גיבורים חיים חשובים יותר מגיבורים מתים. הסמליות של מעשיהם לא שינתה דבר במלחמה נגד הבריטים ולא בתודעת הציבור.'

השקפה תועלתנית זו (ונניח בצד התכנות לאפשרות 'תועלתנית' כי דווקא בבחירתם הקיצונית השפיעו תודעתית על קברניטי השלטון הבריטי באופן אפקטיבי וחיזקו את ידי המצדדים בהסתלקות מהמנדאט בפלשתינה) מנסה בעצם להכפיף את 'האמת' אל 'מבחן התוצאה'. גישה 'תועלתנית' שכזו מן הסתם עולה בקנה אחד עם הסברי השופטת פוזננסקי-כץ והתובע שחם-שביט למעשיהם; בשם יעילות הליכי המשפט הם פועלים תוך כיפוף 'האמת', הכפפתה לאינטרס (טובת הציבור לכאורה, לטענתם) והורדתה למקום נחות בסולם העדיפות.

מפתח פלאי

גישה כזו נשמעת משופטים\משפטנים: 'בבתי המשפט עושים משפט, לא מתיימרים לעשות צדק' (על-פי המשפט העברי 'צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף' מובנה בתפקיד השופט והשוטר אשר 'תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ') ובתרגומה המעשי לריבוי מופעי פרקטיקה של 'עסקת טיעון' (עד לרמת מבול ממש כך יש הטוענים) ותופעת 'עד מדינה' עד למצב אבסורדי של קניית עדי מדינה בשכר (פרשת פאינה קירשנבוים).

אך הכשל אינו רק נחלת אהרן ברק (והמערכת אשר בנה והכשיר תרתי משמע). גם ברק אחר כשל, אהוד ברק; כשל דווקא בהבנת הישג ייחודי שהוא נחלתו, הישג חסר אח ורע, ולא יועילו מחאות של בעלי עניין כמו גם עדויות של 'יודעי דבר' אשר יואילו לצקצק ולנדב מידע 'מסווג' אודות דוגמאות נוספות לכך, בהבניית 'אמת' ביחידה מבצעית, תופעה נדירה שהיא המפתח העיקרי להתפתחותה והצלחותיה; מפתח פלאי (בניגוד למפתח פריצת מנעולים המסייע באופן נקודתי) שמאפשר התרה רציפה ומתמדת בכל 'קשר גורדי של כישלון' - הפקת לקחים מכל כישלון (במקום בריחה המאפיינת כישלון בהנחה שיידבק בכל העוסק בו), והפיכתו למנוף להצלחה, שאכן התרחשה ברצף שלא יאמן.

אהוד ברק כשל בספרו בחשיפת סודות מדינה (גם אם לא קם גורם 'צנזורה' שמסוגל לעצור בעדו) כחלק ממסע יחצ"נות וקמפיין פופוליסטי, תוך השלת האליטיזם בכל דרך בין אם אפשרית או לא (אימוץ זקן היפסטרי וציוצים שנדבקים אליו כמו מים לשמן) בניסיון תמוה ואבסורדי לרכישת תמיכה ציבורית מצד מי שהאליטיזם כמעט 'צרוב בו גנטית', וזאת במקום לנתח את ההישג הייחודי אשר לזכותו נזקפים מבצעים והצלחות היחידה - 'תחקיר אמת'. יכול היה להפוך זאת למנוף, גם אם מן הזן האליטיסטי דווקא, ולשכנע שלפעמים אין מנוס מידיעת האמת וכי גם הממולח הערמומי והנכלולי שבפוליטיקאים עשוי להידרש פה ושם למצגי אמת (דבר אשר לחלוטין אינו מתאפשר במצב בו כל דרג משקר את הממונים עליו כדי 'לצאת בסד"ר ולשרוד במערכת), אך אין מטרת עבודה זו לתת ייעוץ מן הזן הפוליטי, נהפוך הוא, ועל כן הדבר יישאר בגדר 'השערה' וללא בדיקה כלשהי.

ניסיון 'תחקיר אמת' הראשון המתועד בכתובים כשל בכל מובן אפשרי, למרות המעמד הנשגב - אפשר לכנותו 'כשל אלוהי' ראשון המתועד בתורה - מעשה גירוש אדם וחווה מגן עדן, אשר בו לא רק כשלו יצירי כפיו בפיתוי הראשון הנקרא בדרכם אלא כל אחד משקר כמיטב יכולתו ומטיל אחריות בזולתו. ניסיון 'תחקיר אמת' אלוהי שני מגיע לכישלון מחלט במעשה חקירת רצח, מעשה קין באחיו הבל, אשר גם הוא מנסה לחמוק בחסות מסך עשן של שקרים - 'השומר אחי אנוכי'... וכן הלאה. המסקנה המתבקשת מכך חד-משמעית ומחזקת את שיודע כל אחד כי 'תחקיר אמת' אינו דבר פשוט.

קל להראות כי אברהם ארנן, אשר זיהה את ברק (כדעתן שיוכל להובלת המהלך לבניית יחידה צבאית יחידה מסוגה, בחזקת 'עם סגולה' בזעיר אנפין) צמח בירושלים החרדית שהייתה מודעת 'למלחמות היהודים' לחקר האמת האלוהית ולאידיאל 'להיהרג באוהלה של תורה' מחד-גיסא, כמו גם לתוצאות הרות אסון בארגון פארה-צבאי לוחם כאשר נורמות השקר הרווחות (בארגונים אנושיים) גובות מחיר, מאידך. זאת, גם אם ארנן חש זאת רק באופן אינטואיטיבי. להשערתי ארנן זיהה בברק הצעיר מי שיוכל להתוות וליישם משנה לוגית סדורה למימוש הדבר ביחידה, ולהפכה להיות 'יחידה' תרתי משמע, בביסוס תהליכי תחקיר בסגנון הפולמוס היהודי והפקת לקחים מבוססי 'אמת'.

דיווח אמת

טבעי להגיב על כך בהתנגדות, צקצוק ומשיכת כתפיים, תגובה סקפטית מובנת וטבעית, בה אפשר להבחין גם בפורומים נכבדים שמטרתם לקדם תחקירים בצה"ל, אפילו מצד אנשים שכוונתם טובה כדוגמת ד"ר מילשטיין אורי, אשר הפך את קידום התחקירים בצבא למעין מסע צלב אישי, אך גם הוא מגיב (בכתובים, בדיונים ברשת) בחוסר אמון מחלט באשר להיתכנות 'תחקיר אמת' ביחידה, בחזקת תרתי דסתרי: גם חתירה קנאית למיסודם של תחקירים וגם הטלת ספק בעצם אפשרות היתכנותם.

כמובן שלא רק הוא; כל (למעט קומץ לוחמים בכל מחזור גיוס) מי שלא נחשף לכך ושסבור בצדק כי האינטרס האישי יגבר תמיד על כל דבר אחר (ובמיוחד על ערכים נעלים בהם כולם מנפנפים אך אינם מקיימים) יטיל ספק בהיתכנות דיווח אמת שתשלום מחיר אישי בצדו. כאן המקום להזכיר את עדות הקצין עמוס בן אברהם, שהיה מפקד היחידה בעת ששני חיילים נספו עקב החום הכבד בעת מסלול הכשרתם בפלגת האימונים, שלקח אחריות על מות לוחמים למרות שכלל לא נטל חלק בשרשרת הפיקוד לאימוניהם, בהסבירו לאחר שעורכי הדין עטו עליו ככרישים, כי נהג על-פי הסטנדרט בתחקירי ה'יחידה', ולא הבין כי הוא נמצא במקום שונה לחלוטין - זירה משפטולוגית מסוג Mud Wrestling.

תא"ל בן אברהם אינו לבד, רבים מקרב אנשי היחידה מסוגלים להעלות דוגמאות נוספות ללקיחת אחריות, גם תוך תשלום מחיר אישי, כאשר במקרים לא מעטים מתברר גם במהלך 'תחקיר אמת' כי לחינם מיהרו בלקיחת האחריות בעוד האשמה נעוצה במקום אחר לחלוטין. ברמה האישית זכור לי רק מקרה אחד וחריג של כשל חמור בנושא - התנהלות מסוג 'סיבון' על-ידי שני לוחמים שהעדיפו 'יציאה הביתה' על פני קיום הוראות ודיווח 'אמת'. אחד מהם נהיה לימים ראש שב"כ, לכאורה התנהלות בלתי אפשרית בארגון ביטחוני רגיש מסוג זה, אך לכאורה בלבד; מדובר באדם שעלה לגדולה לא בדור איסר הראל וממשיכיו אלא בתקופת יעקב פרי, תקופה בה בכירי הארגון לא היססו גם לתכנן ולטפול עלילת דם ולתפור תיק רצח, לקצין יצחק מרדכי, כדי למלט את עורם של יקירי הארגון (בפרשה הידועה בשם 'קו 300'), ולגונן על 'חלקת אלוהים הקטנה' שלהם.

אך אין מדובר בחלקת אלוהים קטנה כלל וכלל, מדובר בארגון שהלך ותפח בחסות סיסמת 'ביטחון ישראל' כדרכו של פרי בקודש (הקופירייטינג), בעוד שבפועל מדובר בעקרון הפיטרי הידוע בו כל אורגניזם מבקש לגדול ולהעצים גם על חשבון אחרים, כפי שרואים בכל יער, ובעצם תרומתו נטו אפסית אם לא שלילית: לא רק שלא השכיל למנוע/לסכל פיגועים בעת שאוטובוסים היו מתפוצצים בערי ישראל בתדירות שבועית (וגם יותר), אלא שאפשר לטעון ששיטות עבודתו וגיוסי מלשינים בכל דרך יצרו תגובת נגד - שנאה ספונטנית וגיוס המוני לשורות ארגוני מרצחים. יש לציין כי בתקופת המנדט הבריטי היו לא מעטים מערביי פלשתינה שתמכו מרצונם החופשי במפעל היישוב היהודי, אשר נתפס כמאיץ קידמה ורווחה לכל, גם תוך סכנה לחייהם מצד תומכי המופתי.

אפשר אפילו להשתעשע בהשערה רדיקאלית כי מיד אחרי מש"י, בעוד האוכלוסייה הערבית בעולם כולו בכלל וממערב לנחל הירדן בפרט חווה הלם וחשבון נפש, ניתן היה לגייר חמולות רבות מקרב ערביי פלשתינה המנדטורית (שחלקן מודעות לשורשים יהודיים לפני ובמהלך הכיבוש הערבי) כאשר הלכתית יהודים שנאנסו לדת אחרת בכלל אינם חייבי תהליך גיור (כדוגמת הרמב"ם), אך תחת זאת הפקירו אותם לידי "מגיירים" מקרב שב"כ, אשר התנו כל אישור או רישיון בסטאטוס משת"פ ומלשין - אינוס שברור כי האדם הסביר ימרוד בו במוקדם או במאוחר. מידע שכזה (פרי ההלשנות) לוקה בסילוף לשם סילוקי חשבונות (אישיים או בין חמולות) או העצמת טובות הנאה, ודאי שאינו לשם שמים. זו השערה רדיקאלית, אך בעיקר 'חלב שנשפך', ולכן אין טעם וכוונה לחקור זאת בעבודתי.

הפרד ומשול

מה שאינו בחזקת השערה היא הטענה שלעיל, כי תרומת שב"כ בפועל למניעת פיגועים שולית, ולראייה, למרות חמישים 'התראות חמות' שהיו מנפקים ראשי שב"כ מדי שבוע, בחזקת כסת"ח והוכחת עשייה ופעילות לכאורה, כל זה נהיה אוויר חם עם הקמת גדר ההפרדה שהפכה פיגועים המוניים 'היה כלא היה', למרות שהארגון המשיך לנפק עשרות 'התראות חמות' (התראות שווא) חודשים רבים (כמעט שנתיים) לאחר בניית הגדר ועצירתם דה-פאקטו.

למחייבי חדירה מודיעינית לאוכלוסייה אזרחית יש להזכיר 'הפתעה' (כפולה) בפרוץ האינתיפאדות. לא בחזקת השערה כי אם עובדה מוצקה, הידועה לכל מי שעשה בעזה בעת שירות המילואים של תקופת 'האינתיפאדה הראשונה', כי ארגון החמאס היה יציר כפיו של שב"כ, בניסיון נואל קצר ראות מסוג 'הפרד ומשול', דבר שהוצג וחזר ונשנה כמעט בכל תדרוך כוחות ברצועה דאז. כמובן שבארגון שהנורמות שלו בסגנון פרי או גינוסר אין אפשרות לחקור ולבחון דברים לאשורם (כפי שכבר נוכח מאיר זורע) כך שתפוקתו ותרומתו נותרת במגרש מצגות יחצ"נים.

כל זאת נאמר למטרה אחת ויחידה: הצגת האנטיתזה לנורמות של 'אמת'. כל מי שמנסה להצדיק את תופעת יעקב פרי אומר: 'נו טוב, בארגון שכזה, שאופי פעילותו ידוע, אי-אפשר שיכהנו בו מלאכי שרת. פרי חיוני בדיוק כמו שאי-אפשר בלי מפני פחי אשפה'. הטיעון נכון חלקית בלבד; בחלק הטוען שאי-אפשר להתקיים ללא פינוי אשפה, אך ארכיטיפוס של הונאה בדיה וסילוף כדוגמת פרי אינו תורם לפינוי זבל אלא ביצירתו והפצתו. עצם הימצאו של תפוח רקוב גורם לרקב של ארגז התפוחים כולו - פתגם ישן נושן ידוע ונכון.

אפשר לסכם בהצגת שני קטבים: נורמות אמת (העמוד הנושא העיקרי במבנה שתכנן ויישם אהוד ברק בעת הקמת היחידה) לעומת נורמות שקר אשר גורר שקר - פרי רקוב מזן יעקב פרי.

בעבודתי זו ייעשה ניסיון התחקות אחר שורש המושג 'אמת' והצבעה על מקורו בתרבות ודת מצרים העתיקה, אשר השפיעה על השבטים הכנעניים והעבריים שבאו בשעריה (בין מרצון ובין כשבויים) וספגו ממנה כעבדים או ווסלים בכנען. אין כוונה להיכנס למרחבי המיסטיקה כי אם להצביע על דרכי השפעת רעיונות והפצתם, גם אימוץ רעיונות ותפיסות של אויב מר ואופן יישומם. אין לראות בדיון זה הצעה אופרטיבית כי אם הצעת מחשבה ומקור השראה.

תורת אמת

אפשר לצקצק אך אין בכך בגדר חלופה. אפשר לשבת יום שלם ולצקצק בעת חתימה על ערימות דוחות כספיים או פסקי דין (ואפשר כי אין מנוס מכך...) אך הצקצוק לכשעצמו אינו מקדם-השראה מוכח בדוק ומוכר; לא באמנות, לא ביצירה ולא בחשיבה צבאית הדורשת חריגה משבלונה, או בחשיבה מועילה כלשהי, בעצם. אי-אפשר להתעלם מן העובדה שערכיה של מצרים העתיקה העלו אותה לרמת אימפריה מנצחת במשך כאלפיים שנה ומן הסתם סייעו בידה גם בעת חולשתה במשך אלף שנים נוספות. על כל פנים, לא קרסה כברה"מ, לא הוכרעה כמו הרייך השלישי או יפן האימפריאלית, עובדתית! מסקנה ישירה שמתחייבת מכך היא שידעה לעשות נכון דבר או שניים ולא רק צקצוקים...

ייבדק השימוש בכלי כתב האלף-בית כאמצעי ייחודי לפרשנות 'תורת אמת' והפצת שיטת הפולמוס לחקר 'תורת אמת' (כוונות האל במקומות בהן ישנן לקונות בציוויים), דהיינו המצאת כלי ייחודי לחקר 'האמת'. אך 'אמת' אינה בהכרח ערך עליון בעיני כל; תרבות יוון העתיקה הצמיחה אסכולה של 'פילוסופים סופיסטים' שגיחכו לנוכח החשיבה הנאיבית בדבר קיומה של 'אמת' וסברו כי האינטרסים תמיד יכופפו את האמת, ומכאן חשיבותה העליונה של דיסציפלינת הרטוריקה בעיניהם - מתודולוגיה המאפשרת ללהטט במילים לשם מצגי כיפוף אמת המותאמת לגישה 'תועלתנית'.

לאחרונה בעת שנכחתי ביום עיון במסגרת מכון 'מינרבה' היוקרתי, אשר דן בחשיבות שיטת 'דה-קונסטרוקציה' ביום עיון שהוקדש לפילוסוף דרידה, לא היסס מרצה בכיר לקבוע קבל עם ועדה ואולם גדוש ומלא מפה לפה כי 'המתמטיקה היא אלימות' (בהיותה בלתי מכילה 'אמיתות אחרות')... בדיוק בהקשר לכך תוצג דוגמה פרטנית להמחשת אקדמיה אשר 'אמת' אינה נר לרגליה (ותחת 'אמת' סוגדת לאלת 'הנרטיב'), וזאת באשר לתזת המצאת הכתב הפרוטו-סינאי והפרכת טענה זו מכל וכל. תוצג השערתי, כחלופה לתזה זו, באשר להמצאת כתב האלף-בית, בדרך פיתוח הנובע מצורך קיומי הישרדותי - לתיעוד נתיבי ניווט בספנות כנענית קדומה. אנסה גם לבסס תזה כי הכתב הכנעני-פניקי שהיה מקובל על העברים הקדמונים איפשר לבסס את מתודולוגית 'הפולמוס' - עמוד השדרה של היהדות, וזאת באופן ייחודי (וגם 'מושך אש') מיתר הדתות המונותיאיסטיות.

כל זה אולי טוב ויפה, אך אין טעם במחקר המעמיק, תרתי משמע, בנבכי שכבות ומישורים (לכאורה נטולי קשר) ללא תכל'ס ורלוונטיות. הטיב להסביר את חוסר התועלת שבמאמרים מלומדים ללא תוחלת (כמו גם הליכים שקריים נוספים באצטלה אקדמית ומדעית) המתמטיקאי, לא פחות חשוב מכך 'הסוחר' (הממולח למדי, יש לציין), נסים טאלב בספרו Unti-fragile 'בלתי שביר'.

על כן, בפרק ד' תיבחן האפשרות לכינון תהליכי 'אמת' במספר מצומצם של גופי בקרה ושיפוט נבחרים. יוצע מנגנון במשרד מבקר המדינה לבחינת\בקרת תהליכים קריטיים בזמן אמת, זאת תוך ניסיון לנתח את הצלחת היחידה בנושא במשך תקופה ממושכת (המאפשרת להתבסס על רקורד ארוך מספיק שגדוש מבחנים ומוכח דיו לשם הסקת מסקנות) תוך העזרות בכללי תורת המשחקים, כדי לסנתז כללים או מודל. מטרת פרק זה לנתח ולהמליץ על כללי התנהלות אותה 'יחידה מבצעית' במשרד 'מבקר המדינה' (להלן 'יחידת אמת' - שם זמני) לשם ביקורת בזמן אמת להבדיל מפעילת רגילה בבדיקת וחקר 'חלב שנשפך'. זאת, במטרה למנוע תופעות בעייתיות במישורים שהם לכאורה מקבילים ומנותקים:

הודעות שווא

א. במישור הממלכתי אפשרות 'שבירת' אנשים לנוכח אטימות מנגנונים הסובלים ממגיפת ציניות ואינטרסים זרים, וכתוצאה מכך הישנות מקרים כדוגמת דניאל אלסברג (תופעה חמורה גם אם לא ברמת 'בגידה') ו\או 'החפרפרת' קים פילבי. לאחרונה אנו עדים לחשיפות וגילוי לב מצד בכירים שהשתיקה לא רק יפה להם אלא הפרתה מהווה עבירה על חוקי המדינה (בנוסף להתחייבות ספציפית מפורשת וחתומה לשמירת סודיות) אשר לטענתם נדחקו למצבים בלתי אפשריים ומועקה בשל דרישה לבצע דברים בלתי חוקיים לכאורה. גם אם חלק ניכר מן הטענות אינו אלא 'פוליטיקה במיטבה' (או התנוולותה, תלוי בהשקפה) המשולבת באמביציות אישיות וסוג של השתעבדות ונרקומניות לתקשורת (כשל מערכת 'חיסונית' של בכירים עקב חשיפה לדברים מהם נמנעו כל חייהם ולהם לא יכלו לפתח 'נוגדנים'), עדיין, חלק מן הטענות ראוי לבחינה ותיקון, כדי למנוע ממדינת ישראל התהוות מעשים שכאלה.

ב. במישור המשפטי ריבוי הודעות שווא בין אם מצד 'עד מדינה' או נחקר אשר חולצה ממנו 'הודאה'. הדבר שוב חוזר להיות רלוונטי בימים אלה (למרות המלצות וועדה בראשה עמד השופט העליון גולדברג בהמשך לפרשת 'כנופיית מע"צ'). למקרא דברי השופט העליון ד"ר דנציגר [21] הממונה לעמוד בראש וועדה חדשה ונוספת, במאמר מקיף, ודבריו אודות יכולותיו 'להסתכל בעיניו של נאשם ולמצוא בהן אותות אמת או אותות שקר'(סוף ציטוט) מתעורר חשש שכישלונה יהיה חמור אף מזה של קודמתה... יתר על כן, מתגבר הרושם כי יש לחייב נאשמים במשפטי רצח לחבוש משקפיים כהים, בדיוק לסיכול "יכולת" שכזו, בה התהדר גם השופט העליון פרנקפורטר פליקס [20].

ג. במישור 'חזון אחרית הימים' - הטמעת שיטות 'יחידת אמת' בגדודים לוחמים בצה"ל לניטור תהליכים בזמן אמת, כתרופה מקדימה לדרישת שר החוץ הבריטי לקיים 'בדיקה פנימית באשר להרג שישראל חוללה בעזה', ויש לציין כי אלו דיבורים של ממשלה שכמעט אין ידידותית ממנה! כל זה (והפיכתה של ישראל למצורעת) יכול להימנע, אך ישות המתהדרת בהיותה 'מדינת היי-טק' עתירת 'גניוס יהודי' נוהגת לרוב כאוגנדה במקומות בהם נדרש הגיון פשוט, ועל כן אפשר להניח כי תשתית כמתואר בסעיפים א' ב' הנ"ל תיושם בצבאנו עם בוא המשיח אם בכלל...

אך לא די 'בהצעות לסד"ר באשר למתן סמכויות והקמת יחידות בסטנדרטים גבוהים, יש לצייד אותן בכלי עבודה. אציע כלי ניתוח אשר יאפשר להציג סיטואציות הנראות כמעט כמו 'קשר גורדי', על פניו. גם אם לכאורה יש בכך הגזמה (ויומרה) העובדה הפשוטה היא שמדובר בבעיות שלא הותרו במשך עשרות שנים ולא נפתרו במערכות אכיפת החוק, לא בישראל ולא בעולם המערבי. אציע כלי שהוא מודל (גראפי) לפירוק ווקטור (שקול) הכוחות המניעים 'חקירה' ו\או תהליכים קשורים אחרים.

הערה קצרה מתבקשת, לסיום, גם בענייני סגנון. הטקסט שלהלן יהיה חף מכל 'תקינות פוליטית', אופן הכתיבה יהיה רחוק מהמקובל בתור 'סגנון מדעי', וזאת לא בגלל שהכותב מתנגד למדע כי אם בהיותו מצדד נחרץ במגע עם קרקע המציאות... שילוב שמפענח אורבך בספרו המונומנטאלי 'מימזיס' [8], המפרק (מדגים ומפרט) נוסחה המודעת לכוחו של השילוב בין הגבוה לנמוך - סוד הצלחת כתיבת התנ"ך לדעתו, ובשיא הצניעות אוסיף ואציין כי גם לדעתי שלי, וזאת בטרם התוודעתי לספרו זה. ייתכן כי 'הנמוך' עולה עשרות מונים על 'הגבוה' - שאולי אזל בכלי עקב עודף קריאת ספרי 'פטריק קים' מתחת לשולחן בשיעורי ספרות, תחת כתבי דוסטי(בסקי) את טולסטוי. ועל כן אין מנוס מהבעת התנצלות מאותם קוראים שסגנון כתיבתי (הפשקווילי) חסרת התקנה לא יערב לחיכם.

אפשר לסיום פתח דבר זה בציטוט משפטים ספורים מהספר 'עד המלך' של נתן שחם, בן דור תש"ח (נהוג אצלנו לשייך אנשים לפי המלחמות הדומיננטיות בחייהם) כאברהם ארנן: 'אחר כך לקח גיליון-נייר נקי וכתב עליו באותיות גדולות "עד-המלך", כדי להרגיל את עיניו במראה הכותרת. הרעיון היה יפה בעיניו מאוד: מתן עדות היא השתתפות בפולחן האמת - השתתפותו של מי שמאמין בה ולא של מי שכופר בה - ויש בה מטעמה של עקידה, אם כי אסור, כמובן, להפריז בזאת, שכן הכותב דברים שאינם לרוחם של תקיפים בני זמננו, בארץ דמוקראטית, אינו מסתכן אלא בשנאת חינם. אין מעלים על המוקד אצלנו, אף כי...' (סוף ציטוט, ע' 264).

הקדשה

לו היו הורי בחיים הייתי מקדיש עבודה זו להם ובראש ובראשונה לאמי, שטבעה בי נטייה לשנוא דבר שקר ועריצות, לא בהטפה, בדוגמה. עבודתי תוקדש לחיים, דהיינו ללוחמים בעריצות מחשבתית ומחולליה, לאוזרים אומץ ותושייה לקעקע חומות עריצות, לפרוץ דרך שטחים מוכי אש. לכל מי שאינו עושה עצמו לא רואה, לא שומע, לא מצייץ... גם לזו אשר "בני אור" נוהגים לבזות בכינוי 'ילדה', בידעם שאין בידם 'תחמושת' או 'תיק' שיצליחו לתפור נגדה...

גם לילד אחר, 'הילד של שמחה מהכרם'; היה כמעט ילד בעת שפרץ דרך שטח מוכה אש גם כדי לא לעשות שקר בנפשו - כולנו יודעים איך 'לפתוח עשן' ולחמוק ממשימה - הלוך ושוב,
וחזר ופרץ, לא חדל, גם כשכבר נחשב ממש 'חטיאר' מדולדל, למי שאני רוצה לחשוב שאני מספיק ראוי כדי שגם יחשב ידידי, דן זיו.