יולי, עצוב

סירובו של יולי אדלשטיין לנהוג על-פי החלטת בג"ץ, גם כשהוא סבור כי היא שגויה, גרועה יותר מכל ניסוחי השוק של יריב לוין על בית המשפט וההסתה של מיקי זוהר לא לפעול על פיו והוצאת צווי הריתוק לבית המשפט באישון לילה על-ידי אמיר אוחנה. כי הוא סמל שלטון (כבר הוכחתי כאן כי לוין הפיץ את נגיף השקר שבדמוקרטיות בתי משפט אינם מתערבים בערצות הרוב או המיעוט בפרלמנטים, ותמוה שאיש ממראייניו הרבים אינו לוחץ עליו להודות כי טעה בנקודה זו).

אני משוכנע כי יולי לא רצה להפר את הצו. אבל אחרי שמילא אחריו בעניין החסינות המושחתת של ביבי לא רצה להרגיז את הבוס פעם נוספת. זה לב הסיפור. חולשה מעורבת ביהירות. יותר חולשה לדעתי מאשר יהירות.

החולשה הזאת נגלתה כבר כאשר עבר לסדר היום על הפרת ההסכם שעשה עם ביבי בטקס המשואות ביום העצמאות. ביבי הפר ויולי שתק. כפי שנאמר במקורותינו על רב שמחל על כבודו כך יש לומר על יושב-ראש הכנסת. הוא מחל על כבודו. על כבודנו. האם כבודו מחול?

כל אלה בליכוד שחנפים לביבי אינם מבינים כי הוא ישתמש בהם ויזרוק. ברגע שלא יצטרך להם. אוחנה ימצא את עצמו בחוץ. כך גם יולי אדלשטיין. ביבי לא יסלח. חבל גם שנוצר מצב בו האומה לא תסלח, ובצדק, אלא ביום בו יבקש סליחה ויסביר כמו בענישה של עבודות לטובת הציבור כי שגה בהפירו החלטה שיפוטית.