לעולם רצוי לגלות ספקנות למראה עיניים או למשמע אוזניים - במיוחד כאשר מדובר בפוליטיקה ובפוליטיקאים. המלים "מלה איננה מלה" הן כבר ממהות הפוליטיקה הישראלית. ועדיין יש מי שמופתעים מכך שפוליטיקאי "התחייב" למשהו - והפר תוך זמן קצר את אמירתו. ביום חמישי נהפך גנץ ל"בני בום", לפוליטיקאי של ממש, כשהפר מלה אחת שלו ומימש אחרת.
למרות שהקים מפלגה והוביל ניסיון מרשים להחליף שלטון, בשלוש מערכות בחירות, עדיין הצטייר גנץ בציבור כ"חנון", כמי שאיננו בשל לראשות ה
ממשלה. כחול-לבן, או ליתר דיוק הקוקפיט שלה - תרם לכך. ראינו שוב ושוב את התמונות הילדותיות של ארבעה חבר'ה מסתחבקים, מסתודדים בהרכנת ראש אל תוך המעגל, משלבים ידיים, מנופפים ידיים, מוחאים כפיים, כמו היו איזו רביעייה קאמרית, שצמאה לתשואות הקהל.
התמונות המביכות האלה הזכירו לי חבורת חניכי תנועת נוער, תמימים וילדותיים. הרביעייה הבוסרית ניסתה לשדר אחדות, ואולם מזה כמה ימים היה ברור לכל, כי היא חצויה לשניים: לפיד ויעלון שכבר היו מנוסים בחיים הפוליטיים לצד ראש הממשלה נתניהו, מול גנץ ואשכנזי שזה מקרוב קפצו למים הפוליטיים ורעיון האחדות בער בתוכם.
בני גנץ בלט משכמו ומעלה ברביעייה בעיקר הודות לגובהו הפיסי. מי שמשך בחוטים היה דווקא הנמוך שבהם, גם בדרגה, העיתונאי לשעבר, שרצה לטפס על גב שלושת הרמטכ"לים אל כס ראש הממשלה. הוא שהוביל את החיבור המוזר לליברמן מצד אחד, לטיבי מצד שני, וכך נוצרה אחיזת-עיניים של 61 ממליצים, גוש שלא הייתה לו תוחלת חיים. סקרים פנימיים הראו מיד, כי כתוצאה מכך הליכוד נוסק לכיוון 40 מנדטים, גנץ צונח אל מתחת ל-30.
ייאמר לזכותו של גנץ, כי לא שש לגוש רב הניגודים, שאיפשר לו לקבל מידי הנשיא את כתב "מרכיב הממשלה". בסתר לבו הבין שאין לסמוך לא על ליברמן ההפכפך ולא על עודה וחבורתו. במחנהו פנימה, לפחות שני אנשים לא יאפשרו את המהלך: האוזר והנדל. לבטח ידע על הצניחה המהירה בדעת הקהל. על כך נוסף כמובן עצם רצונו בממשלת חירום למען הבריאות והכלכלה, שהוא יהיה אחד משני מוביליה. העדפתו זו גברה על כל "מחויבות" או אמירה קודמת שלו, במערכת הבחירות. באקט אמיץ, עשה בני את ה"בום", שלא היה כמותו בפוליטיקה הישראלית - הבחירה שלו ליו"ר הכנסת והחבירה לנתניהו.
לבני גנץ לא הייתה ברירה. הוא ידע כי רק כך יגשים את שאיפתו להגיע אי-פעם לכס ראש הממשלה. כחול-לבן התפרקה לגורמיה, השבר הגדול ממשיך לשאת את השם הזה ומצטרף לאחדות, מאחור נותרה "יש עתיד" פצועה, מדממת על הכביש, נערכת להשתקם ולעמוד בראש האופוזיציה. גורלו של הגוש הזה כגורל רשימה ארוכה של מפלגות יומרניות, שקמו כפטריות אחר בחירות או לקראת בחירות, מהן שזכו לתהילה בת שעה, אך תוך זמן קצר התפרקו או התאיידו.
אין זה מפליא. מפלגה איננה סתם התלכדות קוניונקטורלית של אגויים ואינטרסים, תחת דגל כלשהו. אין די רק במצע של "אנטי", או במקרה שלפנינו - "רק לא ביבי". מפלגה קמה ומתבססת לאורך שנים רבות, מפעילה מוסדות, בחירות פנימיות, יש לה מצע ודרך, היסטוריה ומורשת, "בייס" איתן. כזאת היא תנועת הליכוד. מפלגה בעלת עבר ושורשים, שאכן עם הזמן וחילופי הדורות שונו פניה לטוב ולרע. יש לה אחיזה איתנה בציבורים נרחבים ובעיקר באזורים פריפריאליים. הליכוד היא מותג מוצלח. וכאשר גם עומד בראש הגוף הזה מנהיג נחוש, מוכשר, שאפתן, כריזמטי, עתיר ניסיון, אפילו נרדף - אין פלא שמפלגתו נוסקת לכדי 36 מנדטים.
בממשלת החירום הנרקמת אין איזון. גנץ מביא אתו רק 17 מתוך 33 נציגי כחול-לבן המקורית (כולל ה"ה האוזר-הנדל). טוב שנחתם עמו הסכם רוטציה, אלא שהיה עליו לרדת מאוד במספר השרים. לא ייתכן שוויון בין גוש ה-58 לבין הנדוניה הצמוקה שגנץ מביא עמו. ברוב חופזה, נתניהו ויתר כאן מלכתחילה - וספק אם זה יעבור בשקט בגוש הימין ובליכוד. יתר על כן, בתיאבון שפיתח גנץ, ובנכונות של נתניהו להיענות בקלות לכל דרישותיו, אנו מגיעים לממשלה מנופחת במספר שריה וסגני השרים, מנקרת עיניים, בזבזנית, בוודאי דוגמה לא יאה בתקופה זו שבה מספר המובטלים בישראל נוסק מיום ליום ומגיע לממדים מבחילים שלא היו כאן מעולם.
יש מי שמזהירים את גנץ, שמא נתניהו יפר את ההסכם בבוא עת החילופין. זה מה שאמרו ל
יצחק שמיר, כשחתם ב-1984 על ההסכם לממשלת אחדות ורוטציה עם
שמעון פרס. שמיר נעדר-האגו ויתר על הראשוניות, העמיד את פרס חסר-האמינות למבחן הציבור, וכעבור 25 חודש הוא עמד בו. כך גם יהיה בין נתניהו לגנץ לאחר 18 חודש.
עם השלמת מלאכת המרכבה, תחל הספירה לאחור של הימים שנותרו ל
בנימין נתניהו בשלטון. דבר אחד ברור - ספק אם אי-פעם בעתיד יהיה מי שיעבור אותו באורך הכהונה, בקשה שבתפקידים על פני תבל. ועם קביעת תאריך התפוגה הסופית של כהונתו, יחל מאבק עז בצמרת הליכוד על הירושה. לא יהיה זה קל להיכנס לנעליו של נתניהו.
לפני שבוע בדיוק קראתי כאן: ישראל מחכה לך, בני גנץ! היום אני ורוב העם בישראל אומרים: תודה לך, בני גנץ. תודה על שבמהלך הנועז שלך מנעת בחירות רביעיות, אפשרת לכונן אחדות, אבל "קלקלת" במספר השרים הלא-פרופורציונלי והלא-פונקציונלי שדרשת וקיבלת. חבל.
