במדינת ישראל אירע דבר נורא: יו"ר הכנסת [נעים להוסיף: "לשעבר"] החליט שלא למלא אחר פסק-דין, או החלטה, של בית המשפט העליון. אך כדי להוסיף חטא על פשע, החליט ח"כ אדלשטיין לשתק את הכנסת. הוא עשה זאת כבר בישיבתה הראשונה אחרי הבחירות, כאשר נעל את הישיבה אחרי 3 דקות מבלי לִיתֵּן למי מחברי הכנסת זולתו לשאת דברו. אמש החמיר עוד בעצם התפטרותו, כשהוא יודע כי כהונתו תימשך עוד 48 שעות בהן יתקשו הכנסת, או הרוב בה, להתכנס ולבחור יו"ר חדש, זמני או קבוע.
כבר כתבתי כי מעולם לא היו ברורים כישוריו של מר אדלשטיין לכהן במשרה הרמה. אכן, הוא לימד עברית בבריה"מ כאשר הדבר נאסר, הוא אכן נאסר והיה "אסיר ציון", אכן מעשים ראויים לשבח ואולי גם לפרס נכבד כלשהו, אולם מה לזה ולבכירה בכהונות הכנסת? מה גם שפורמלית זו הכהונה הבכירה בממשל, שניה רק לנשיא המדינה, אשר אותו מחליף יו"ר הכנסת בעת העדרו, מחלתו או נִבְצָרוּתּוֹ. תמהני גם אילו, חלילה, נבצר היה מכב' נשיא המדינה למלא את תפקידו היה היו"ר אדלשטיין מתמהמה בישיבה על כס הנשיא.
ח"כ אדלשטיין חייב היה לפסול עצמו מניהול ישיבת הכנסת בשל
ניגוד עניינים מובהק כאשר ידע, ובכל המדיה כתבו ודברו על כך, שבדעת כחול-לבן ורוב חברי-הכנסת לבחור יו"ר אחר. מאותו רגע שנוצר ניגוד עניינים כזה היה עליו, מיד לאחר שפתח את הישיבה, לאפשר למי מסגני היו"ר, או לזקן חברי-הכנסת, לשבת בראש אותה ישיבה. כל עוד לא התכנסה הכנסת החדשה להקים ועדות, לבחור יו"ר כנסת ולבחור לו סגנים - חזקה על סגניו הקודמים, ככל ששבו ונבחרו לכנסת החדשה, להחזיק בתפקידם עד שישובו וימונו או יבחרו סגנים אחרים במקומם, זאת גם מִכֹּחַ כלל רציפות השלטון.
אדלשטיין בחר להגן על כסאו האישי ולהגן על כס ראש מפלגתו
נתניהו. התפטרותו אינה גורעת מחומרת אי-הציות להוראת בג"ץ. חומרה אחרת ולא פחות חמורה, היא בְּנַטְשׁוֹ את ספינת הכנסת ללא קברניט, תוך ניסיון מכוער למנוע ממנה לבחור קברניט אחר. הכנסת אינה הספינה "באונטי", הגם שבדלית ברירה ראוי שיפרוץ מרד וימונה קברניט זמני בטרם תטבע הספינה.
סיכון למדינה
אמנם בפוליטיקה קדמו לו מנהיגים אחרים שנטשו את צאן מרעיתם, כך כאשר אריק שרון ז"ל קם ונטש את מנהיגות הליכוד והקים את קדימה שהתחרתה בליכוד, כך נהגה
ציפי לבני כְּשֶׁמוֹפַז נבחר לראשות מפלגתם, ומעשה מכוער אחר, סמוך יותר - כאשר בנט ושקד נטשו את המפד"ל שהנהיגו ממש חודש לפני הבחירות. אולם פוליטיקה מכוערת לחוד והנהגת מדינה או כנסת לחוד. יו"ר הכנסת, כמוהו כנשיא המדינה, חייב לשמור על טובת המדינה בלבד וליצג בכהונה הרמה את כל העם ולא רק את המפלגה שהעלתה אותו לשלטון ולתפקידו הרם.
נתניהו ופמלייתו טענו בכל מערכות הבחירות שראש ממשלה, אפילו אחרי הגשת כתבי אישום נגדו, "מחליפים רק בבחירות ולא בבית המשפט". רצו העם או הגורל ונבחר רוב אחר, ומיד שינו ביבי וחסידיו טעמם כדרכם לא בקודש. כאן ציפו הציבור והמדינה להעברה מכובדת של השלטון, וּלְעִנְיָנֵנוּ - להחלפת יו"ר הכנסת, אך שני אותם נכבדים שהוזכרו לעיל הוכיחו כי אינם ראויים לתפקידם וכי טובתם האישית לא רק קודמת לטובת המדינה אלא שהם אף מוכנים לשתק אותה בעצם ימי מלחמתה במגיפה קשה ובטרם כוננו מחדש מוסדות השלטון.
הפעם היחידה שאדלשטיין הרים ראש מול נתניהו הייתה גם היא על-רקע רדיפת הכבוד והדאגה לכסאו, וזו פרשת ייחודו של הנאום ביום הזיכרון. אומנם לדעתנו אדלשטיין צדק אז מול הגברת רגב ושולחה, אך גם פרשה שולית זו מעידה על אופיו וְקָטְנוּנִיוּתוֹ של מר אדלשטיין, שאינו מתאים לכהונה שהוא נשא בה ועוד פחות לכהונת הנשיא אליה הוא נושא עיניים.
רבותינו אמרו ש"אין אדם שאין לו שעה", ואדלשטיין קיפח את שעתו במו ידיו. תמוה הוא מחדלם של מנהיגי הרוב הנוכחי בכנסת. חכמינו אמרו: "במקום שאין אנשים היה אתה איש". כולם מפוחדים ואינם מעזים ליטול יוזמה ולמנות חיש יו"ר חדש לטובת המדינה ולטובת הכנסת שנותרה ללא הַגַּאי. השאלה התקנונית או המשפטית שולית לעומת הסיכון למדינה בעת הזו. הבעיה היא שאיש לא חשב בזמנו שמנהיגי הציבור עלולים לרדת כה עמוק לְבִּירָא עֲמִיקְתָּא. משה רבנו הפר את חוקי פרעה. מתתיהו הפר את חוקי יוון ששלטו אז בארץ. אם בקרב נשמט הדגל חייל אחר יִטּוֹל את הנס ויניפו, כך הונף הדגל על הר המוריה בששת הימים, כך הונף הדגל האמריקני בְּאִיווֹגִּ'ימָא והדגל האדום על גג הָרַייכְסְטַאג בברלין. ח"כ אדלשטיין שמט את הדגל ביום פקודה. לא די בהתפטרותו מכס היו"ר. בשל התפטרותו זו, כפי שנעשתה, ראוי שיתפטר גם מן הכנסת אשר ביזה, ויפה שעה אחת קודם.
