שלושה סיפורים סוריאליסטים שקרו לי השבוע:
1. אני מגיע לסניף מזון לבצע קניות. הסבב המי יודע מה של קניות מתוך חשש שלא יהיה, ובעיקר כדי לספק עוד מזון לסבב ארוחות חמישי או שישי מאז הבוקר. אם מישהו מהרווחה יתקין אצלי האזנות בבית הוא יגלה אמירה מאוד קשה שנשמעת אצלי בבית בלי סוף "אבא אני רעבה". וזה לא משנה אם רק לפני חמש דקות סיימנו סבב פינוי-פיצוי (באוכל). בכניסה עוצר אותי השומר, שולף משהו ומצמיד לי למצח. אירוע מלחיץ אני חייב להודות. לקח לי חצי שניה להבין שהוא מודד לי חום. בלי לשאול מילה אם אני חמוש ובלי בדיקה ביטחונית. מדד חום ושחרר אותי. מוזר אבל גם מנחם. סוף כל סוף מישהו כאן דואג לי ובודק לי חום.
2. אני יוצא מסניף המזון ונתקל ממול בסניף לממכר פיצה. חשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות לסגור סבב גימל של ארוחת ערב בבית. ניגשתי לסניף אך האחראית במקום עצרה אותי ואמרה ש"לא ניתן לקנות במקום אלא רק להזמין". "טוב" עניתי "אני מזמין משלוח לסניף המזון שנמצא ממול". היא חשבה וענתה ש"צריך משהו שיהיה רחוק יותר". "אני אחצה את הכביש ואמתין בבניין מול", עניתי. היא נאלמה. סיבכתי אותה. מפה לשם ויתרתי. למה לסבך אותה עם המשטרה. חזרתי לסניף המזון לסבב קניות נוסף.
3. לפני כשבוע ביתי הקטנה חשה לא בטוב. ניסיתי לקבוע תור לרופא המשפחה אבל ענו לי שיש קבלה טלפונית. אתה מתקשר, מתאר לרופא מה אתה רואה ושומע (בלי סטטוסקופ) והוא מאבחן. זה נשמע לי רעיון טוב שאפשר היה לאמץ גם שלא בימי הקורונה. זה גם נותן לי הרגשה של חצי רופא שזה הכי קרוב לרופא שאני יכול להגיע. התקשרתי, הרופא ענה ושאל "היא חיונית"? לאור ההגדרות האחרונות, חיונית היה נשמע לי קצת מוכר כביטוי. ומאחר שאבא שלה לא מוגדר חיוני ואימא שלה כן, תהיתי אם בעניין החיוניות הולכים לפי האבא או לפי האימא...
התייעצתי עם הרופא והוא הבהיר ש"חיוניות" משמעותה "האם היא מראה סימני חיים". עכשיו תראו, אני לא למדתי רפואה וגם לא בכיוון לשם, אבל אם הייתי נתקל במישהו שלא מראה סימני חיים, רופא המשפחה זה הדבר האחרון שהייתי מתקשר אליו. טוב. חיוני או לא מסתבר שחיוני זה לא עניין של עבודה אלא רק פשוט להראות סימני חיים. כמה פשוט.
לקראת ליל הסדר
כמה פעמים שרנו את השיר הזה אחד אלוקינו. יש מי מאתנו שמדלג ויש מי מאתנו שישר מתחיל במספר שלושה עשר ומגיע לעניין. אחד אלוקינו.
יוסי בנאי מתנגן לי בראש כשאני אומר זאת. אם נעיין במספרים, נגלה שכולם קשורים לתורה ולמקרא. שני לוחות הברית. שלושה אבות. ארבע אימהות. מספר אחד קצת פחות קשור. תשעה ירחי לידה. מה? לא מצאו משהו יותר רלוונטי ממשהו שהוא בכלל דרך הטבע ובכלל קשור לנשים והריון? זה אפילו לא מוזכר בתורה כמו אחד עשר כוכבים או שמונה ימי מילה. והשבוע בצל הקורונה פתאום נפל לי האסימון.
תשעה ירחי לידה זה לא רק משהו שקשור לטבע. זה משהו שהוא מעל הטבע. היכולת לסבול משהו ולשאת אותו תשעה חודשים ואז בכמה רגעים בשיא הכאב להתחיל משהו חדש חיים חדשים זה עניין יהודי כל כך. בשיא הכאב לא לוותר כי הנה מתחילים חיים חדשים. כמו כל מלחמות ישראל שתשעה חודשים לאחר שהם נסתיימו קיבלנו בייבי בום וגם כאן את קיומו הבלתי מעורער של העם היהודי נראה בעוד תשעה חודשים. בעוד בייבי בום. תשעה ירחי לידה זה בדיוק כמו עשרה דבריא ושנים עשר שבטיא. הכל זה עם אחד ואחד אלוקינו.
