כאשר מדובר בעבודה מן הבית, יפן פשוט אינה תופסת את זה. וושינגטון פוסט מדווח, כי הרכבות בטוקיו עודן עמוסות וחברות רבות פועלות כאילו דבר לא אירע. רק היום (יום ג', 7.4.20) הכריז ראש הממשלה, שינזו אבה, על מצב חרום.

יפן, עם כל התקדמותה הטכנולוגית, היא מדינה בה עסקים נעשים פנים אל פנים. מנהלים נמדדים על-פי מספר השעות שהם במשרד יותר מאשר על-פי התפוקה. הם לא סומכים על עובדים שיעבדו מהבית; "אתה עלול לשתות במקום לעבוד", אמר מנהל אחד לעובד. גם בבנקים, שלקוחותיהם דווקא נמנעים כעת מלבוא אליהם, העובדים נדרשים להתייצב למקרה שהטלפון יצלצל; לענות זה עניין של כבוד וגאווה לאומית.

חלק מן החברות היפניות עברו לעבודה מרחוק, אך רובן לא עשו זאת – בין היתר משום שהן פשוט אינן ערוכות לכך. יפן נראית כאילו ביצעה זינוק לעבר העתיד, אך בתחילת שנות ה-90 נכנסה לתרדמה עמוקה. זו הסיבה לכך שראש הממשלה נרתע זמן רב מהכרזה על מצב חרום וסגר, למרות העלייה במספר חולי הקורונה.

החברות היפניות מפגרות אחרי המערביות בתחום טכנולוגיית המידע, ורבות מהן תקועות 20 שנה לאחור, עם תוכנות ישנות ומעט מודעות למיחשוב ענן ולכלי היוועדויות חזותיות. מחלקות ה-IT כל כך חוששות מכלל זכויות היוצרים ומפני פגיעה בפרטיות הלקוחות, עד שהן מאפשרות לעובדיהן להיכנס למערכות המחשב רק מהמשרד. לרבים מהעובדים אין מחשבים ניידים וחיבור אינטרנט ביתי; וגם אם היה להם – היו נאלצים לעבוד ליד שולחן האוכל משום שהדירות בטוקיו קטנות במיוחד.

זוהי מדינה בה עדיין נשלחים פקסים ויש להחתים מסמכים בחותמת דיו; גם מי שעובד מהבית נאלץ להגיע למשרד לצורך כך – וכמעט שאין בה למידה און-ליין. ברמה העמוקה יותר, התרבות העסקית היפנית תקועה בעבר, עם אפליית נשים וריכוז הכוח בידי גברים קשישים ושמרנים. זה מסביר גם מדוע העובדים מחויבים ללבוש חליפות ועניבות אפילו כשהם עובדים מבתיהם. ועוד נקודה: הממשלה מכנסת עוד ועוד מסיבות עיתונאים ומדגישה בהן את הצורך שלא להתקהל – ומפרה בהן את הנחיותיה-שלה, במקום לקיים אותן בווידאו.

הפוסט מסביר, כי תרבות העבודה היפנית מבוססת על העיקרון הקרוי "הוֹ-רֶן-סוּ" – ראשי תיבות של "לדווח, ליידע, להתייעץ". במקום לקבל משימות ולהחליט כיצד לבצע אותן, הכפופים נדרשים להתייעץ עם הממונים עליהם בכל שלב. ואת זה קשה הרבה יותר לעשות כאשר לא כולם מצויים באותו מקום. הגדרות המשימות מעורפלות ויש פרמיות על עבודת צוות במקום על יזמות אישית. זו אחת הסיבות לכך שהמנהלים נמדדים לפי שעות העבודה: קשה מאוד לקבוע מהי תרומתם כאשר הכל נעשה בשיתוף פעולה.

רבות מן הבעיות הללו קיימות מזה זמן, והקורונה והצורך לעבוד מן הבית רק הציפו אותן אל פני השטח. אם בסופו של דבר יוטל סגר ביפן, ההערכה היא שחלק מהחברות מוכנות, חלק יסתגלו – אבל אחרות פשוט יפסיקו את פעילותן עד יעבור זעם, תוך שהעובדים נשלחים לחופשות כפויות ואף לחופשות ללא תשלום.

עד אז, יפנים רבים מתנהגים כרגיל. מספר בנקאי מקומי: "הבוס שלי וכמה מעמיתי הלכו לשתות בשבוע שעבר. הוא אוהב לשתות הרבה ולקחת איתו אחרים ולדבר על העבודה. זה לא מפריע לי. אבל אם הוא מתכוון לומר לי לעשות כך או אחרת ולהיות קפדן, מדוע הוא איננו מקפיד על עצמו?".