מדד הכולסטרול הלאומי יעלה בימים הקרובים. אונייה מלאה ביצים, ומטוס מטען עמוס בביצים הם מכת כולסטרול שלא כתובה בספרים. עכשיו צריך לחכות בסבלנות כדי לשמוע את מגדלי הביצים ביישובי ההר משמיעים קול זעקה על כך שענף הלול התמוטט, והם תקועים עם מיליוני ביצים שלא קונים מהם.

אחרי שנצא מהסגר נשמע גם על נזקים לחולי סוכרת, שאכלו יותר מדי ביצים, למרות אזהרות של רופאים שחשוב שיאכלו כמה שפחות. אבל את מי זה מעניין כשבעולם אובחנו קרוב למיליון וחצי חולים שחלו בקורונה.

בתקופה שיורם ארידור היה שר האוצר, האמינו שאישור להפעיל צבע בטלוויזיה יכול להחזיר את הצבע ללחיים בימים קשים ואפילו להביא לניצחון בבחירות. היום כשלכולם יש פלאסמות, שם המשחק הוא ביצים להמונים.

לפוליטיקה דרושים מנהיגים עם ביצים. במשבר הזה היו מי שהפגינו ביצים גדולות, והציבור מתרשם שיש יד מכוונת. תמיד יהיו מי שיטענו שהצעדים שננקטו מבהילים את הציבור, כשם שאפשר לשמוע דעות הפוכות. הנתונים מלמדים שמספר חולי הקורונה בישראל הוא נמוך, וכנראה הנמוך בעולם, מה שמוכיח שהמדיניות נכונה.

עם הצלחה קשה להתווכח.

מה משותף לטירון בצה"ל ולקפטן ברט קרוזיר, מפקד נושאת המטוסים רוזוולט בארצות הברית? שניהם התריעו בשער ושילמו מחיר על יושרם. החייל, שלטענת צה"ל פרסם תמונה שבה נראים עשרות חיילים מתגודדים בבקו"ם בתל השומר בניגוד להנחיות משרד הבריאות, נשפט ל-28 ימי ריתוק.

קפטן קרוזיר, שהתריע במכתב למפקדיו שמגפת קורונה מסכנת את אלפי החיילים על נושאת המטוסים ועלולה לגרום למותם, הודח מתפקידו בהסכמת מפקד חיל-הים של ארצות הברית.

לא רק שהחייל מהבקו"ם ראוי לכל השבחים, ואלה שהעמידו אותו לדין הם אלה שצריכים לעמוד לדין, צה"ל בחר לפרסם בעקבות המקרה תגובה מעוררת גיחוך. צה"ל אומר ברצינות שהחייל לא הועמד לדין על התמונה שהוא צילם, שפורסמה בחדשות 12, אלא על כך שהוא לא פיזר התקהלות בתחנה שעליה היה אחראי. אלא שהתגובה רחוקה מהמציאות, החייל עשה זאת כמה פעמים, ואיש לא נשמע לו. החייל ראוי להערכה על האכפתיות שגילה, אבל את צה"ל זה לא מעניין. התמונה שפורסמה וגרמה לצה"ל למבוכה הביאה את מפקדיו של החייל להאשים אותו במקום לשבח אותו.

מי שילם את המחיר?

בצה"ל, מבקשים להפגין תחושה שהכל בסדר. שם לא אכזבו גם הפעם, והמתריע בשער הוא זה ששילם את המחיר. זה לא קורה רק אצלנו. גם בארצות הברית לא אוהבים רעשי רקע, במיוחד שהאחראי לכך הוא מפקד נושאת מטוסים, שבחר לשתף בכך שעל סיפון נושאת המטוסים יש חולים רבים, שיתף במידע לא רק את מפקדיו אלא גם עיתונאים. הטענה שהושמעה כלפיו היא שהוא העביר העתקים של דואר אלקטרוני שבו הוא התריע בפני מפקדיו על המגפה גם לאמצעי התקשורת.

אם שכחתם, יש גם את לי וונליאנג, רופא סיני בן 34 מהעיר ווהאן, שהיה הראשון להתריע על מגפת הקורונה. הוא עשה זאת ברשתות החברתיות. הרופא הסיני שמת מהמחלה זכה קודם שמת לגלות מקרוב מה קורה למתריע בשער.

מתברר שהוא נעצר עוד בשנת 2019 והואשם בכך שפרסם מספר מקרים של מחלה דמויית שפעת. בעקבות הפרסום הוא זומן ללשכה הסינית לביטחון הפנים, והואשם ב"בהודעות שווא והפרת הסדר החברתי", והוזהר שהוא יועמד לדין.

שלושה מתריעים בשער. כל אחד והסיפור שלו. שלושתם החליטו לא להתעלם, וכל אחד שילם בדרכו את המחיר.

מי לא מחמיץ הזדמנות לתקוף את המשטרה? היא מחלקת דוחות, היא עוצרת חשודים, והיא אחראית על שמירת החוק. הסיבות האלה לבדן מספיקות לעקוב אחרי התנהלותם של שוטרים וקצינים בזכוכית מגדלת. מה גם שבמשטרה מתגלים דברים חמורים, שמי שמבצע אותם הם שוטרים שיוצאים בדרך כלל בעונשים מגוחכים.

המערכת המשטרתית יודעת להגן על עצמה, והיא עושה זאת מצוין. שוטרים משקרים לבתי משפט, ונעזרים בחבריהם שחוטאים באמירת אי-אמת, כשהם נדרשים לעדות ביחידה לחקירות שוטרים.

תדמיתה הגרועה של המשטרה מביאה לכך שגם כאשר היא נוהגת כשורה, יש מי שמנסה להציג אותה אשמה תמיד.

כזה היה המקרה שהתפרסם בסוף השבוע בסרטון שהופץ על מעצר שהתרחש בגני יהושע. בסרטון, שזכה למאות אלפי צפיות, נראה שוטר כשהוא נוהג באלימות כלפי אזרח שישב על הדשא למרגלות אחד העצים בפארק.

מצלמת הגוף של השוטר

בסרטון נראה השוטר מפעיל כוח מופרז, כשהוא מנסה לכבול באזיקים אזרח שלא מאפשר לו לעשות זאת. אלא שהצופים לא יכלו לדעת שמדובר בצעיר שהפר ארבע פעמים בתוך יממה את הסגר.

הצעיר שנכבל לא צדיק, ומה שעשה השוטר היה סביר בנסיבות המקרה, אם כי נראה שהשוטר הכאיב לעצור כאב מיותר שלא לצורך, שאם ייחקר יתברר כנראה, שלא היה נדרש לצורך מילוי תפקידו.

הסרטון שחרך את הרשת הציג את המשטרה כאלימה וכבריונית, והיא הזדרזה לבדוק את עצמה כדי לראות האם היא באמת כזאת. בעידן שבו הכל מצולם גם השוטר היה מצויד במצלמת גוף, שלא ברור למה היא לא צילמה את האירוע, אבל היא הקליטה אותו. מתוכן הדברים המוקלטים ניתן להתרשם שהשוטר נהג כחוק.

בהקלטה של מצלמת הגוף שצמודה לשוטר, נשמע הצעיר מדבר ביהירות אל השוטר שמבקש לקבל את פרטיו, ומסרב להיענות לבקשת השוטר להזדהות. הצעיר מפנה את תשומת ליבו של השוטר לכך שפרטיו כבר נמצאים במשטרה, משום שזה מעצרו הרביעי באותו יום על הפרת סגר.

הצעיר התנגד בכוח למעצר, והשוטר איים עליו כי יפעיל נגדו מכשיר "טייזר", שהוא מכשיר מחשמל שמסייע לשוטרים להשתלט על מי שמפעילים נגדם כוח פיזי.

הצלם שפספס בגדול

את האירוע הקשה צילם כל העת ליעד אגמון, שעמד מאחורי גבו של השוטר. המרחק הרב ממקום האירוע לא אפשר לאגמון, כפי שהוא עצמו מודה, לשמוע את חילופי הדברים שמתנהלים בין הצעיר שסירב להזדהות לבין השוטר שמנסה לכבול אותו. אגמון גם אינו שומע שהשוטר מפציר בנימוס בפני הצעיר כמה פעמים למסור לו את פרטיו, לפני שיעצור אותו והצעיר מסרב לעשות זאת.

אגמון הסכים להתראיין ולספר על המקרה בטלוויזיה. בת זוגו שי לי שינדלר סיפרה ש"השוטרים הגיעו לאדם שישב בפארק ולא עשה כלום, ועצרו אותו בברוטליות ללא כל סיבה". שינדלר צודקת. הצעיר שישב בפארק לא עשה כלום. הוא רק הפר באותו יום ארבע פעמים את ההנחיות האוסרות עליו לטייל בפארק בגלל הסגר. שינדלר גם צודקת שעצרו את הצעיר בברוטליות, אבל היא כנראה לא ידעה שהדבר נעשה מסיבה מוצדקת.

ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל אמר פעם: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". הוא לא התכוון למקרה כזה. אבל לא תמיד רואים את התמונה הכוללת. לו מי שצילם את הסרטון היה נחשף למה שהוא לא הצליח לשמוע, ספק גדול אם הוא היה מזדרז להפיץ את הסרטון ברשת, ולהצדיק את מי שלא ראוי לכך.

קול ישראל מירושלים. זה המשפט שפותח את מהדורת החדשות מאז 2 במרס 1950, כאשר קול ישראל וקול ירושלים התאחדו. האם אתם זוכרים את שמותיהם של הקריינים שקראו וקוראים את החדשות בכל שעה עגולה? משה חובב, ראומה אלדר, יצחק פרי, דן כנר, זוהר אוריין, אריה אורגד, יורם ארבל, דן עופרי, שרי רז, אהרון ברנע, חיים יבין, חיותה דביר, חיים תדמון, ענת דוידוב, צבי סלטון, שמירה אימבר, איריס לביא, ריבי גדות, חגי פינסקר, קובי ברקאי, אריה גולן, ענת שרן, מלאכי חזקיה, גבי ינון. ירון לונדון, דניאל פאר, יהודית בן יעקב, ועוד כאלה שבטוח שכחתי הפכו לפס הקול של המדינה ושל השידור הציבורי.

נזכרתי בשמותיהם של הקריינים המצוינים, אחרי שהובא לידיעתי שרן בנימיני משובץ לקריאת מהדורות חדשות. חדר החדשות של הרדיו היה במשך שנים קודש הקודשים של קול ישראל. עבדו ועובדים שם עורכי החדשות מוכשרים ביותר. את החדשות שהם כותבים קוראים קריינים מקצועיים ששולטים בעברית רהוטה, וניחנים בקולות רדיופוניים נפלאים.

קול רדיופוני - כרטיס הביקור

פעם קול רדיופוני נחשב כרטיס ביקור, שמי שלא ניחן בו לא היה יכול לפגוש מיקרופון. חגי פינסקר, שהיה מנהל הרדיו המיתולוגי, היה זה שהחליט לשחרר את העניבה, ולאפשר שידור של יומני חדשות דוגמת "בחצי היום", בסגנון חופשי יותר. מי שהגישו את התוכנית שהפכה לפופולרית בדרך מרשימה הם יצחק רועה ז"ל, וגבי גזית שניחן בקול מרשים.

אלא שעכשיו החליטו מנהלי תאגיד השידור הציבורי לפרוץ את כל הסכרים, ואלדד קובלנץ, שעושה בתאגיד כבשלו, יהיה כנראה חתום על כך שתחנה מקצועית תהפוך לתחנת חובבים.

קריאת מהדורת חדשות איננה יכולה להיות סידור עבודה עבור רן בנימיני, שהוזז ללא הצדקה מהגשת יומני חדשות. בנימיני הוא לא קריין מקצועי. הוא גם לא ניחן בקול רדיופוני לקריאת חדשות, והוא לא היה מתקבל על-פי נתוניו הקוליים לקורס קריינים.

תאגיד השידור הציבורי נהג שלא בהגינות כלפי בנימיני שהגיש במשך שנים משדרי חדשות, כשלצדו ח"כ לשעבר יגאל גואטה, שהיה בעבר ח"כ בסיעת ש"ס. הנהלת התאגיד ביקשה מבנימיני לפנות את מקומו לטובת תוכנית חדשה עם חברת הכנסת לשעבר שלי יחימוביץ', וגרמה לבנימיני עוול מקצועי גדול, אבל שיבוצו כפיצוי לתפקיד קריין חדשות הוא בדיחה.

מצוקת קריינים

שמעתי שבקול ישראל מתמודדים עם מצוקה קשה של קריינים. ואחד הקריינים צפוי לקרוא חדשות מהבית. הנהלת התאגיד שמבינה שבקרוב ייגמר לה הכסף, ואיש לא יכסה את גרעונה, מבקשת לחסוך בשעות נוספות, ומוכנה כנראה להזנות לשם כך אפילו את סמלו המסחרי של קול ישראל - מהדורת החדשות ברדיו.

תיאטרון הבובות, שבלשון משפטית נקרא מועצת תאגיד השידור הציבורי, שומר על שתיקה. יכול להיות שקובלנץ לא טרח לעדכן את החבובות במהלך שבו הוא נקט, ויש לו סיבה טובה לנהוג כך. קובלנץ הביא את שידורי התאגיד עד אבסורד. גם הוא יודע שהוא חצה מזמן את הקו האדום.

מה שאמור להיות גוף ציבורי שמפקח על עבודת השידור, מתגלה כמועצה שמתקשה להשליט את מרותה על המנכ"ל. זו הסיבה שקובלנץ מעוניין שחברי מועצת התאגיד הנוכחי ימשיכו בתפקידם.

תקופה שבה שר התקשורת הוא זמני ולא בקיא בעבודת השידור, היא הזדמנות מצוינת מבחינתו של קובלנץ לבצע מחטפים. בגלל מגפת הקורונה הוחלט לדחות בחירת מועצה חדשה לתאגיד, ועבור קובלנץ גם זאת סיבה למסיבה.

שמעתי שברוך שי, המנהל המוכשר של חטיבת החדשות, שלא מפסיק להפגין שיקול דעת מקצועי, התבטא ש"אם אין קריינים, אפשר להוריד מהדורות חדשות". אני מציע לו לא לוותר בקלות. אני חושב שלא צריך להתייאש. שי יכול למנות תמיד את "מר טלוויזיה" של התאגיד, יאיר ויינרב, לקריין חדשות מוביל, כפי שהוא מינה אותו למגיש משדרים בלילה. אני מאמין שויינרב יצליח בעזרת קולו המאנפף להחזיר עטרה ליושנה, עד שמועדון החבובות של התאגיד יתעורר ויעשה סדר בתאגיד.

לתמר זנדברג יש הר של חמאה על הראש, למרות זאת היא יוצאת לשמש. זנדברג, חברת כנסת רדודה, שמתמחה בעיקר ברעש וצלצולים ובריצה מאולפן לאולפן, מעזה לבקר את ח"כ עמיר פרץ, ולהטיף לו מוסר במילים בוטות וגסות.

זנדברג היא מסוג הטיפוסים שמפחדים להתעסק עם חזקים, אבל כשיש לה תחושה שהיא תוכל לעשות סיבוב וכותרת על גבו של מי שלא יתעסק אתה, היא לא מחמיצה את ההזדמנות. רוצים דוגמה? כך כתבה זנדברג, בין השאר, על החלטתו של פרץ, לפרק את השותפות בין מפלגת העבודה לבין מרצ: "עמיר פרץ סיים כאופורטוניסט ונוכל קריירה ארוכה ומכובדת, ויירשם ככזה בספרי ההיסטוריה. פרץ רימה את הבוחרים, רימה את מרצ, ורכב על גב השמאל הישראלי לעבר ג'וב עלוב בממשלה בזויה".

תגובות לפוסט

התגובות לפוסט שפרסמה ח"כ זנדברג לא איחרו לבוא. צריך לומר שהן משקפות לא רק את המציאות, אלא גם את מה שחושב עליה הציבור: סיגל גבאי כותבת בתגובה בדף של זנדברג: "מלך, תלכי כפרות עליו, מנוולת שכמותך בזכות עמיר את בכנסת", והיא צודקת. לולא פרץ, זנדברג לא הייתה נכנסת לכנסת. מה שווה זנדברג אלקטורלית, ראו כולם כשהיא הפסידה את ראשות מרצ בבחירות פנימיות לטובת ח"כ ניצן הורוביץ, ועוד קודם לכן כשהיא גרמה להתרסקות מרצ.

גם שוקי קוק כותב דברים קשים שמשקפים את המציאות: "בהנהגתך ירדה מרצ למקום בו היא כלל אינה קיימת בתודעה". חיים חנן מוסיף מה שרבים חושבים על זנדברג: "לא נמאס לך? את כמו ילד שבוכה ולא לוקחת אחריות על כלום. את לא רלוונטית ולא היית. והכי עצוב וגם לא תהיי. סתם אישה עצובה שחיה מסטטוס לסטטוס".

תזכירו לי. מטיפת המוסר תמר זנדברג זאת לא חברת הכנסת שהייתה בת טיפוחיה של ח"כ זהבה גלאון, שהייתה בעבר יושבת-ראש מרצ וזנדברג בגדה בה?

אחרי שזנדברג צוטטה בחדשות ערוץ 10 שהיא לא פוסלת ישיבה משותפת בממשלה עם ח"כ אביגדור ליברמן כשהיה שר הביטחון, הגיבה גלאון בציוץ בטוויטר וכתבה: "אם כבר מורידים את האידיאולוגיה באסלה, אז לפחות להשתמש בידית הגדולה".

זנדברג ואידיאולוגיה

מעניין איך זנדברג ואידיאולגיה הולכים יחד. כשתמר זנדברג מבינה שהיא לא מעניינת את ראש הממשלה, שלא מתכוון להציע לה כלום, פתאום הופך הצעד של עמיר פרץ ל"ריצה לג'וב עלוב לממשלה בזויה", וכאשר חלומה להיות שרה יכול היה להתגשם לדעתה תחת ליברמן, אין שום בעיה עם אידיאולוגיה.

אצל זנדברג, בגידה פוליטית עטופה בצלופן מרשרש שבו נוהגים לעטוף סוכריות. אחרי שהודיעה ש"הגיעה העת לרוח חדשה", והבטיחה להביא את מרצ לעשרה מנדטים היא הזדרזה לבגוד בגלאון, שהייתה מנהיגה אמתית, תוך שהיא מרעיפה עליה שבחים ומחמאות ללא שום בושה.

זה קרה אחרי שזנדברג, הוכיחה לכולם שאופורטוניזם הוא מושג שהומצא בדיוק עבורה. במערכת הבחירות שבה היא שימשה יושבת-ראש מרצ, נמחקה עשייתה של מרצ כמעט לחלוטין. על כרזות הרחוב הופיעה בעיקר דמותה של זנדברג שלא הוכיחה מעולם מנהיגות.

מרצ כשזנדברג בראשה, עם פולחן אישיות שמזכיר את תקופת צ'אוצ'סקו, בימיו הגדולים ברומניה, נתפסה בציבור כמפלגה שהתפקיד של מי שעומד בראשה ענק על מידותיה. בוחרי מרצ לא פראיירים. כשהם צפו בכרזות שבהם דמותה של זנדברג, הם הבינו מיד מה מבקשים למכור להם. זו הסיבה שהם השליכו את זנדברג לפח האשפה הפוליטי, יחד עם המפלגה שזנדברג השתמשה בה כדי להאדיר את שמה. מה חושב עליה הציבור היא יכולה הייתה לראות מיד כשהגיעו תוצאות הבחירות.

פולחן אישיות

פולחן אישיות ששולמית אלוני ויוסי שריד ז"ל לא היו מעזים לחשוב עליו נתפס ע"י זנדברג ככלי לשיווק עצמי. אבל הציבור למד שחוץ מקרקורים בטלוויזיה, תמר זנדברג לא יכולה להציג עשייה פוליטית מרשימה.

קראתי שזנדברג פנתה לח"כ מרב מיכאלי והציעה לה להצטרף למרצ, כדי להוביל יחד את השמאל האידיאולוגי בכנסת. אלא שמיכאלי היא לא תמר זנדברג, לה יש ערכים. היא לא אופורטוניסטית כמו זנדברג שמכירה רק את עצמה. לכן גם אם מיכאלי תבחר שלא להצטרף לממשלה, היא לא תבגוד בעמיר פרץ.

לא קוראים לה תמר זנדברג.

בכל פעם נפרסם כאן את סיפורם של אנשים שאת זהותם אתם מתבקשים לגלות בעזרת רמזים. בכל פעם נביא גם את פתרון השאלה שנשאלה בטור הקודם. הפתרון נמצא בתחתית השאלה
הם היו שניים. היא הייתה אספנית כפייתית של בובות, והוא עשה כל מאמץ להעשיר את אוסף הבובות שלה. היו להם אלפי בובות מיניאטוריות שנתרמו לאחר מותם. התחביב התחיל במבצע חשאי במסגרתו הועברו ליהודי ברית המועצות צפנים שהוסתרו בתוך בובות, הוא נמשך בכנסים של ארגוני נשים, שבהם המשתתפות ידעו על התחביב המיוחד ותרמו את תרומתן לאוסף.

שניהם היו פוליטיקאים. הוא היה אלמן ואב לשני בנים, היא הייתה רווקה, שהצטרפה כשעלתה לארץ לגרעין בקיבוץ שדה נחום, בבקעת בית שאן. הגרעין הזה ייסד בשנת 1950 את קיבוץ נווה אור, שהוקם בצפון עמק בית שאן, ממזרח כביש בית שאן-טבריה.

שמה נבע מעיר מוצאה. היא הייתה בת למשפחה יהודית מסורתית בת שש נפשות. בשנת 1965 היא נישאה לראשונה לאיש פוליטי, ומה שהתחיל כחיזור פוליטי הפך לסיפור חיים.

הוא שלט בתפקידו הציבורי על מאות מיליוני שקלים, והיא הייתה חלוצה בתחומה כשמונתה לתפקיד ביצועי, לאחר שקודמותיה זכו רק בתואר מרוקן מתוכן.

היא הייתה בקיאה היטב בערבית, ואת היתרון הזה היא ניצלה כשביקרה בבית החולים שיפא, שהוא בית החולים המרכזי בעזה, ועל-פי גורמים ישראלים ובין לאומיים, מפקדת חמאס נמצאת בקומת המרתף של אחד המבנים שלו. ביקורה אז זכה לסיקור נרחב משום שזה לא היה דבר שבשגרה. היא הלכה לעולמה בגיל 89. בשנותיה האחרונות היא לקתה באלצהיימר, וטופלה במסירות על-ידי אחותה. בעלה מת כמה שנים לפניה.

לאחר מותה התפתח קרב ירושה גדול, בין שני ילדיו של מי שהיה בעלה, לבין אחותה שסעדה אותה עד יום מותה על שלוש דירות שהותירה אחרי מותה.

נסו לזהות את גיבורי הטור שאותם נחשוף ביום שישי הקרוב.

• גיבור הטור מיום שלישי האחרון: האיש שזכה לקבל את עיטור הצלב הצבאי של הצבא הבריטי, על כך שהוביל את אנשיו מול אש תופת במערכה על נהר סניו, הוא גם זה שחבר לקבוצת הנוקמים, שחיסלה נאצים, וזכתה לכינוי "תלחס טיזי", שפירושו בעברית מדוברת "שק לי בתחת".

הוא גם זה שהשתתף בקרבות נבי סמואל ובקרבות על הקסטל וגבעת הרדאר. הוא היה מפקד גייסות השריון. והוא זה שהודח מהמטה הכללי בשנת 1959 בעקבות הלילה שכונה "ליל הברווזים". הוא אביהם של יונתן ז"ל, טייס קרב בחיל-האוויר, ושל יוחנן ז"ל, קצין מבצעים בגדוד טנקים, שגם הוא נהרג בקרבות הבלימה ברמת הגולן.

הבן הבכור שהתחתן לימים עם מי שהייתה חברתו של אחיו הטייס שנפל בקרב, וקרא לילד על שם אחיו המת הוא גיורא זורע, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל, ולימים קצין מודיעין ראשי.

האיש שנבחר לכנסת התשיעית, ובעקבות ניסיון להדיח אותו פרש כעבור שבועיים מהכנסת והתפטר מד"ש, הוא גם זה שלא סלח לעולם לשני אנשי השב"כ יוסי גינוסר ואברהם שלום ששיטו בו כשעמד בראש "ועדת זורע", בפרשה שנודעה לימים כ"פרשת קו שלוש מאות", אלוף במילואים מאיר זורע.

ועוד פעם ביצים. יש לכם כבר ביצים לחג? כמה ביצים הצלחתם לאסוף? לא צריכה להיות לכם סיבה לדאגה. אוניית מסע עמוסת ביצים ששייכת למיליארדר יהודי סטתה במיוחד ממסלולה כדי שלא תישארו בלי ביצים בחג. האונייה כבר פורקת מטען ביצים ענק בנמל אשדוד. אם אתם עדיין לא רגועים, כדאי שתדעו שמטוס מטען ענק, ובו מטען גדול של ביצים עומד לנחות בישראל, וכל הטוב הזה הוא רק בשבילכם.

פעם זה לא התנהל בצורה הזאת. בתקופת הצנע כשלא היו ביצים הייתה אבקת ביצים. עשו בעזרתה בעיקר חביתות, אבל היו מי שאפו באמצעות אבקת ביצים גם עוגות.

המודעה מתקופת הצנע מוכיחה עד כמה אפשר להיות מאושרים. היום זה לא מה שהיה פעם. כבר השבוע תקבלו כנראה ביצים מקוריות, שמגיעות אלינו בדרך האוויר והים.