בנימין נתניהו יודע שיש אפשרות שכאשר ההיסטוריה תשפוט אותו, היא תתמקד בימים אלו, ימי הקורונה, והוא מסתער על הזדמנות זו ומטפל במשבר בצורה נפלאה. הוא כנראה היה מטפל במשבר באותה צורה גם אילו לא היה לו פחד משיפוטיות ההיסטוריה, אך במקרה דנן יש לו הרבה מה להרוויח: כל מה שעשה אי-פעם, החל מההסתה נגד
יצחק רבין ועד לפערים הכלכליים והחברתיים שהוא יצר וטיפח במו ידיו, יכול לקבל רקע, תפאורה והילה בדמות טיפול במשבר לאומי וגלובלי באופן שקול ואחראי בצורה יוצאת דופן - את הסגר הוא הידק מספיק לאט באופן שהציבור יוכל להכילו ומספיק מהר בצורה המקדימה את הנגיף בצעד או שניים, והוא עומד בפרץ בפני אלו המטיפים להדבקה המונית אשר תביא אותנו למצב חיסון העדר באופן מהיר מידי.
אותם המטיפים מתכחשים לתוצאות הרות האסון שטיפול שכזה במגיפה יכול לגרום - מספר חולים גדול אומר מספר רב של חולים במצב קשה, מה שאומר שמספר המונשמים יכול לגדול לרמה בה אין מספיק מכונות הנשמה או כוח אדם; מספר המתים יכול להביא עלינו טראומה קולקטיבית שלא נוכל לשכוח. כאשר משטיחים את העקומה, מרוויחים זמן למערכת הבריאות; כאשר האירוע נפרס לאורך יותר זמן, ניתנת האפשרות לצוותים הרפואיים לעבוד בצורה פרטנית ובאופן בו לא ישקעו בחולים רבים מידי. גם אם יש מספיק מכונות הנשמה, טיפול בחולים המגיעים בצורה איטית לא שווה לאותו טיפול בזמן עומס. בריטניה ניסתה את המודל הזה - תראו איפה היא היום.
אלו אשר מבקרים את נתניהו כי הוא לא משחרר את המשק, נמנעים מלענות על השאלה הפשוטה - מה אם זו תהיה טעות? נתניהו ומשרד הבריאות מבקשים ליצור מרווח לטעות שכזו. כאשר המרווח יהיה גדול מספיק, נוכל לנסות הקלות מסוימות באופן שאם כתוצאה מכך תהיה עליה מהותית במספר הנדבקים, נוכל להתגבר עליה באמצעות הידוק מחודש של הסגר, כך שעלייה במספר החולים תהא מבוקרת ומנוטרת.
עוד לא ניתן לקבוע באופן נחרץ כי ניתן להגיע באמת ובתמים לאפקט חיסון העדר מאחר שאיננו יודעים בוודאות כי מי שנדבק לא יכול לחלות שוב לאחר שהחלים. עוד לפני שהתבשרנו כי בקוריאה הדרומית עשרות חולים אשר החלימו נמצאו שוב כנגועים, לא יכולנו לאשש את ההנחה בדבר חיסון העדר. ונכון, בכלל לא בטוח כי בקוריאה הדרומית אכן הייתה הדבקה חוזרת. משערים שיכול להיות שמדובר בשחרור חולים שלא באמת החלימו ושהבדיקות השליליות שלהם היו כוזבות, או שבכלל מדובר בהתעוררות מחודשת של הנגיף בגופם, שלכאורה היה רדום. אך גם את מתעלמים ממה שקרה שם, ההנחה בדבר אי-הדבקה חוזרת איננה קביעה, ויש צורך ללמוד עוד על הנגיף, אשר עדיין אין אנו יודעים עליו בצורה מספקת. בגלל זה, איננו יכולים להרשות לעצמנו לטעות; אין מנוס מללכת על בטוח.
בגלל כל האמור לעיל, אנו צריכים את נתניהו בשביל לטפל במשבר, כי הוא עושה זאת בצורה נכונה ובטוחה. אך יש להשגיח עליו בשבע עיניים: הוא כבר הספיק, בעזרת יולי אדלשטיין, להפסיק את פעילותה של הכנסת; אדלשטיין עצמו הפר הוראת בג"ץ, ויש לשער כי לא עשה זאת על דעת עצמו, או לחלופין ללא ידיעת מורו ורבו. בנוסף לזה, נתניהו מנצל את המו"מ הקואליציוני בשביל ליצור לעצמו מסלול עוקף בג"ץ, ועל-מנת שתהיה בידו האפשרות לבחור שופטים נוחים שלא יפסלו אותו מלכהן כראש
ממשלה או כמ"מ ולמקרה שיצטרך לערער לבית המשפט העליון בעקבות פסיקה נגדו במחוזי.
על כן הוא גורר את המו"מ עוד ועוד במטרה לקבל את מבוקשו. נכון שהוא מתחשב במשבר והולך לממשלת אחדות, שכן בימים רגילים היה מעדיף, כמו במערכות הבחירות הקודמות, ללכת לבחירות, אך ההליכה שלו לאחדות איננה הופכת אותו לקדוש. להפך, הוא צריך לשלם על מעשיו דווקא בגלל שלקח אותנו לשלוש מערכות בחירות מלכתחילה. בכל מקרה, שום דבר לא מצדיק את האופן בו הוא מנצל בצורה צינית את המשבר ואת צורך העם בממשלת אחדות על-מנת לספק את צרכיו המשפטיים. כאשר נסיים עם הנגיף הארור הזה, נתניהו יצטרך לתת את הדין, לא רק על ניצול המשבר, אלא גם על השחיתות, ובעיקר על פשעיו הכלכליים והחברתיים בעשרים ומשהו השנים האחרונות, חולשתו מול הטרור והפקרת תושבי עוטף עזה, הרס הדמוקרטיה, הליכתו לקראת מדינה אחת לשני עמים, שיסוי הציבור, ועל כך שלא למד שום דבר מרצח ראש הממשלה לשעבר.
