רופאים בארה"ב, בריטניה וספרד שואלים את אותה שאלה: להיכן נעלמו החולים? כמובן לא חולי הקורונה, אלא החולים הרגילים. התשובה, מאמינים רבים מהם, היא שהקורונה יצרה מחלת-משנה: חולים שאינם מעיזים להגיע לבתי החולים – מדווח וושינגטון פוסט. כעת קיים חשש שרבים יפנו לטיפול רק כאשר התסמינים יחמירו, יהיו שימותו בשל העדר טיפול – ומספרם של המתים בשל הזנחת מחלות אחרות יהיה גבוה ממספר המתים מקורונה.

העיתון מביא לדוגמה בית חולים בעיר צ'רלסטון, בו יש 700 מיטות – אך בניגוד לחששות מפני קריסת מערכת הבריאות, תפוסתו עומדת על 60% בלבד. כמו רוב בתי החולים בארה"ב, גם כאן שחררו את כל מי שאפשר היה, כדי לפנות מקום לחולי קורונה – אך בפועל, לא היו בו יותר מעשרה חולים כאלו בעת ובעונה אחת. והמיטות נותרות ריקות, כי חולים אחרים לא מגיעים. בעת כתיבת הדברים, היו שם חמישה חולי קורונה – וחמישה חולי תוספתן הסובלים מסיבוכים משום שהגיעו באיחור ניכר.

רוב השיח על הירידה במספר החולים הוא ברמת האנקדוטות בשטח וברשתות החברתיות. הרופאים אומרים, כי אין זה סביר שמספר החולים ירד בתנאים הנוכחיים, מה שמוליך למסקנה שיש מי שאפילו מתים בבתיהם – אך אין נתונים שיאפשרו לאמת זאת. לעומת זאת, מצטברים נתונים המלמדים שיותר ויותר חולים הסובלים מהתקף לב, אינם פונים לחדרי המיון אפילו כאשר התסמינים ברורים. בחודשי הקורונה נרשמה ירידה של 38% במספר המטופלים בסתימת אחד העורקים הראשיים המוליכים אל הלב, וזה למרות שהלחץ בשל הקורונה אמור היה להגדיל את מספר חולי הלב. התשובה היחידה היא, שהחולים הללו נמצאים בבתיהם – או בבתי הקברות.

מכון גאלופ ערך לפני שלושה שבועות סקר, בו שאל חולים במחלות שונות עד כמה הם מודאגים מפני חשיפה לקורונה, אם יגיעו כעת לבית החולים או למשרדו של הרופא. 86% מחולי הלב ו-83% מבעלי לחץ הדם הגבוה השיבו שהם מודאגים ואף מודאגים מאוד. אנשים הסובלים מהתקף לב קל, אומרים לעצמם: נקווה שזה רק המתח. חשש נוסף הוא מפני התעלמות מתסמינים של שבץ קל – מה שעלול להוביל לשבץ חמור. באחד מבתי החולים התקבלו בממוצע 550 פניות בחודש בשל חשש לשבץ; במחצית הראשונה של אפריל המספר צנח ל-100 בלבד.

בשל תופעה זו, ממשיך הפוסט, החלו בתי חולים לפנות אל הציבור ברשתות החברתיות ובתשדירים טלוויזיוניים, במטרה להרגיע את החששות מפני הבטיחות בהם. המסר הוא: שינינו את פעילותנו כדי להתמודד עם הקורונה, אבל אנחנו עדיין מסוגלים לשמור על הציבור. אגודת רופאי הלב האמריקנית השיקה בשבוע שעבר מסע פרסום, הקורא למי שחשים בתסמינים של התקף לב להתקשר ל-911, ולחולים הקיימים – להמשיך את שגרת הטיפולים.

השינוי הוא כה נרחב, עד שכמה רופאים החלו לחפש הסבר חילופי לכך שהחולים מפחדים. אחד מהם הוא: מגבלות הקורונה גרמו לשינוי עצום בהתנהגות וכתוצאה מכך – גם לירידה בתחלואה. באופן מובן, נרשמה ירידה חדה במספר נפגעי תאונות הדרכים – ולא נרשמה ירידה באלימות במשפחה. יותר אנשים הסובלים משפעת רגילה יושבים כעת בבית במקום לעלות ולרדת במדרגות הרכבת התחתית, והם מרגישים מספיק טוב כדי שלא לפנות לטיפול. הישיבה הכפויה בבית גם מקטינה מאוד את החשיפה לזיהום אוויר, וסגירת המסעדות מפחיתה את צריכת המזון עתיר השומן.

הסבר נוסף הוא, שחלק מחולי הלב אינם "נעדרים" אלא נכללים בין החולים בקורונה המצויים במצב קשה. כידוע, הנגיף תוקף בצורה קשה את מי שסובלים מסוכרת, עודף משקל ולחץ דם גבוה – בדיוק אותם נתוני רקע המובילים להתקף לב ולשבץ. הם גם מצויים במיוחד בקרב שחורים והיספאנים – אותן קבוצות שגם לוקות בקורונה בשיעורים גבוהים. כך או כך, מדגישים הרופאים, הנתונים של מה שקורה כעת ייוודעו רק בהמשך; מה שחשוב עכשיו, הוא לפנות לבית החולים מיד כאשר חשים ברע.