בבא כמה

כבר מספר שנים שאני טוען כי מה שמתחולל סביב הרב חיים קנייאבסקי הוא בעצם המהדורה האשכנזית-ליטאית של מה שהועתק ממה שהתחולל בעבר סביב הרב יצחק כדורי, אבל ברמה הרבה יותר וולגרית וזולה. המושג "בבה" מקורו בהררי הקודש של יהדות מרוקו. נכון שלמושג הזה התהוו סיפורי המופתים של רבני וצדיקי מרוקו, אבל לא רק שהם היו אמיתיים אלא שלא מסחרו בהם לעולם.

מחוללי הנפלאות הללו לא רק שלא רצו שכר על ברכותיהם ומופתיהם אלא שמעולם לא תלו זאת בעצמם, אלא בקב"ה בלבד, ועד שהפכו לכל כך נערצים הם לחמו על תורת ישראל ועל קיומה בהידורי ההידורים.

כזאת הייתה, למשל, משפחת אבו-חצירה המהוללה. זה נמשך גם לימי עליית המשפחה הזו לארץ ישראל, כמו בימי הקדוש האלוקי - רבי ישראל אבו-חצירה, הוא ה"בבא סאלי". זה אירע גם בימי רבה הבלתי מוכתר של רמלה - ה"בבא חאקי", אחיו של ה"בבא סאלי", וזה המשיך גם בימי של "בבא מאיר" - בנו הבכור של ה"בבא סאלי". אבל עם הימים למדו לא מעטים להפוך את "מגידות העתידות" ואת עניין ה"ברכות" וה"קמעות" לעניין מסחרי בלבד ולנצל את תמימות ו/או טיפשות ההמונים לצרכיהם.

"יתד נאמן" ההיסטורי והעולם הליטאי ההיסטורי

לפני כשני עשורים וחצי יצא העיתון "יתד נאמן" בראש מוקיעי הדרך הנלוזה הזו - של מכירת "ברכות" והענקת "קמעות" תמורת תשלום, ועוד על-ידי ארחי פרחים, שתמול שלשום היו עבריינים של ממש או סתם בורים ונקלים. התופעה הזו - של הפיכת הקדוש לישראל למסחר של רמאים, תפסה כוח גם אצל צאצאי אדמו"רים חסידיים, שאמנם ירדו מדרך התורה אבל המשיכו להתלבש ב"שמונת בגדי הכהן הגדול" כדי לנצל את זכות אבות החסידות למסחר ב"ברכות" וב"קמעות". לא לחינם יצא היעיתון "יתד נאמן" בראש המלחמה הזו, משום שהוא ייצג את ההשקפה האשכנזית-ליטאית שלחמה מאז ומעולם נגד אחיזת עיניים.

זו הייתה המלחמה של הגאון מוילנא נגד החסידות, בחושדו בה כתעתוע שיגרום להמוני ישראל לתלות את מבטחם בסגולות ועקב כך ירדו מקיום המצוות. זו הייתה מלחמתו של הרב יעקב עמדין בגרמניה, נגד הרב יונתן אייבשיץ, סביב הענקת "קמעות" על-ידי הרב אייבשי'ץ, ולימים זו הפכה להיות גם מלחמתם של הרבנים הליטאים בארץ ישראל, ובראשם ה"סטייפלר" (הרב ישראל קנייאבסקי - אביו של הרב חיים קניאבסקיי...) והרב שך נגד אחיזת העיניים של כל "רבני הברכות" ו"רבני הקמעות".

הרב יעקב הלל - רבה של ישיבת "אהבת שלום", כתב לפני כשלושה עשורים ספר בשם "תמים תהיה". בספר הזה מבתר הרב הלל את כל עניין שיווק ה"ברכות" ומוכיח כי הכל הבלים. יתרה מכך, בנוגע לעניין ה"קמעות" מוסיף הרב הלל כי כאן מדובר לא רק בהבלים וברמאויות ואחיזות עיניים אלא בעניין שיכול להתהפך לרעה, מהכיוון התורתי. כתיבת שמות מלאכים קדושים לכול יהודי באשר הוא יכולה לגרום, מבחינת תורת הסוד, לקטרוג נגד מקבל ה"קמע", על-כך שמדובר בכתיבת שמות קודש לבטלה, עבור מי שאיננו ראוי לכך. ואז המקבל עלול לקבל את עונשו משמים. אבל מסתבר שבמשך פחות משני עשורים שינה העולם ה"ליטאי" בישראל את עורו והחליף את חברבורותיו.

המהפך ב"השקפה הטהורה"

בעשור האחרון למדו העסקנים הליטאים את חברבורות הלוואי השליליות של העולמות הספרדים והחסידיים, ובמקום לסגל את הטוב והיקר שבעולמות הללו הם סיגלו את תופעות הלוואי השליליות והפכו את הטפל שם לעיקר אצלם. לכך קדמה פרשת ניצולו של הרב יצחק כדורי - צדיק תמים בפני עצמו, למטרות פוליטיות נלוזות וקטנות מצד צאצאיו, ולימים, מצידם של ראשי ש"ס, ובראשם אריה דרעי. הרב יצחק כדורי נודע כתלמיד חכם, ובמיוחד בתורת הסוד. כיום כולם בטוחים שהרב כדורי והגר"ע יוסף היה מאז ומעולם בבחינת "חד המה" אבל לא כך הם הדברים על-פי שלשלת העובדות.

מלימודיהם בישיבת "פורת יוסף" ועד לתחילת שנות התשעים לא היו השניים בני ברית של ממש. עדיין לא כאן המקום לפרט את כל המחלוקות וההיבטים אבל רק אציין שהרב כדורי היה מקורב יותר לרב מרדכי אליהו ואילו הגר"ע יוסף לא אחז מכול ה"הילה הקבלית" שבה עטפו את הרב כדורי. האיחוד בין השניים נעשה לא הרבה מלפני הבחירות לפרלמנט בשנת 1996, כשהיה זה יותר איחוד פוליטי ופחות תורתי והילכתי. מחד-גיסא היו בנו ונכדו של הרב כדורי ה"שושבינים" לאיחוד הפוליטי הזה מצד משפחת כדורי ואילו מצד הגר"ע יוסף היה זה כמובן אריה דרעי, ה"שושבין" המרכזי.

דרעי הבין שבבחירות 1996 הוא חייב להצליח בדרך הרגש ולאו-דווקא בדרך ההיגיון. ש"ס הייתה לאחר ארבע שנות ברית עם השמאל ששלט בישראל ולאחר ברית יותר ממוזרה בהסתדרות עם מרצ (!), וכשברקע הסכם אוסלו המדמם ואכזבת אנשי הימין שהצביעו לה, מכל המצב הפוליטי הזה. דרעי גם ידע שהשבר בין ש"ס ל"יהדות התורה" ולפטרוניו הליטאים לשעבר הוא מוחלט, וברקע עמדה מפלגת "תלם אמונה" של הרב יוסף עזרן, שפרש מש"ס והיה בעצם הימין הימני והפרו ליטאי גם יחד שכנגד ש"ס, בבחירות 1996, במגזר החרדי והמזרחי גם יחד. דרעי היה כבר בתוככי משפטו הפלילי וכל מעידה פוליטית שלו הייתה סופית מרחיקה אותו מעוד ניסיון לבלום את המשך התגלגלות משפטו לעבר עברי הפי פחת.

לימים הוא עצמו יזלזל בציבור המזרחי בכלל - ובמצביעי ש"ס בפרט, ויטען לפני כותב שורות אלה כי "הייתי חייב לפנות לכיוון הרגשי משום שהספרדים הם רגשיים ופחות שכליים". הדרך ה"רגשית" של דרעי הייתה להביא לפני הציבור המזרחי המסורתי - זה שאיים לנטוש את ש"ס בגלל הסכמי אוסלו ובכך גם למוטט את ששת המנדטים שלה למינימום ממש, אפשרות הצבעה לש"ס על-פי הרגש המסורתי שלהם, ולנתקם מהעובדות השכליות. כבר בבחירות 1988 הצליחה "אגודת ישראל" להתרומם לחמישה מנדטים משניים שקיבלה בשנת 1984. הנסיקה הזו באה בזכות הצהרת התמיכה של הרבי מלויבאביטש ב"אגודת ישראל" לפני בחירות 1988. אבל זו הייתה קריאה של מנהיג ידוע ופופולרי לתמוך בהמלצתו, ולא דרך מכירת עוד "קמע" מבקבוק שמן שדרעי יזם ערב בחירות 1996.

דרעי תכנן את הרעיון הזה קודם לבחירות והגיע למסקנה שרק אמצעי של שבועה והוראה פופוליסטית, שאין לה קשר ממש עם התורה ו/או עם ההיגיון, תציל אותו ואת ש"ס. לשם כך היה עליו למצוא אדם דתי וחרדי חדש שלא היה שייך לש"ס, ובקומה זקופה ומוארת לפחות כמו הגר"ע יוסף, שגם האחרון כבר נתפס כחלק ממשלת השמאל, כמי שהיה חלק מהסכמי אוסלו וכמי שנתן את הסכמתו חלק לברית האנטי דתית של ש"ס - מרצ. מנגד דרעי היה זקוק לאיש דת כזה אבל גם שישלט על ידו ועל-ידי עזרת עוזריו, שגם עליהם ישלוט דרעי, ולא יהיה זה באמת רב עצמאי מדי.

לא לחינם הבחירה של דרעי נפלה על הרב יצחק כדורי. הרב כדורי היה ידוע כקדוש, ול"מופתים" שלו יאמין המון העם. ומנגד הוא לא היה אדם בעל מרפקים עצמאיים. דרעי ידע שאת הרב כדורי מקיפים ומניעים אחרים ובראשם בני ביתו. הקשר של הרב כדורי עם הרב אליהו, ומנגד הענן שעבר תמיד בינו לבין הגר"ע יוסף, יכול להשתנות אם אלה שמקיפים אותו יבינו שלהם תצמח תועלת מהקשר החדש לש"ס. למרות שמשרדי הממשלה היו כבר בסכנת בחירות, ואז הם היו עדיין מועטים בשליטת ש"ס (בפנים, בדתות ואולי קצת בחינוך, תחת סגן שר מש"ס) הרי שלש"ס הייתה נדוניה טובה מאוד, שגם במחיר ריסוק בבחירות עדיין הנדוניה הממלכתית הזו לא תסור ממנה.

לנדוניה הזו קראו ההסתדרות. ש"ס, במסגרת הקואליציה שלה עם מרצ ועם פורשי העבודה משמאל (רמון, פרץ ואביטל), קיבלה מספר תיקי ניהול ורווחה גדולים בהסתדרות. המשכורות שם עמדו על עשרות אלפי שקלים (ועוד בימי שנות ה-90 של המאה ה-20!...), ולהבדיל מהשירות הציבורי של המשק הרי ששם לא היו זקוקים המנהלים לקריטריונים של השכלה וכישורים. לכול משרד כזה היו תקציבי ענק שמברקר המדינה לא היה מעורה בהם אלא היה שם מעין "מבקר ההסתדרות" שהיה חלק מהשיטה הזו. לנכדו של הרב כדורי - יוסי כדורי, זה בהחלט נעם. מכאן ועד להעברת הרב כדורי לכיוון ש"ס לא ארכה הדרך. הגר"ע יוסף הסכים לעניין בשתיקה משום שהוא הבין כי זה המוצא האלקטוראלי האחרון מהמשבר הפוליטי שנקלעה ש"ס לפני בחירות 1996, מהבריתות המשונות שערך דרעי עם השמאל במשך ארבע שנות ממשלת רבין השנייה, לצד מרצ.

הרעיון של דרעי היה למצוא "קמע" שהרב כדורי יעניק להמוני המזרחיים המסורתיים, ותמורתו יתחייבו הללו להצביע ש"ס. דרעי ידע שהענקת סגולה כזו יכולה בהחלט להשכיח את טראומת הסכם אוסלו, כשלא מדובר במתנחלים שלא שוכחים דבר אלא באנשי ימין מסורתיים ואמוציונאליים שבמקום תורה אפשר גם לקנות אותם בטיפות של שמן. והשמן הזה היה באמת המתכון להצלחתו של דרעי. את המתכון הזה ניסה דרעי בחלוקת שמן בברכת הרב כדורי, במספר ישובים לספרדים מסורתיים (כמו מישור אדומים למשל) טרום בחירות 1996. התוצאות הצליחו באופן יוצא דופן ולפני בחירות 1996 התייצבה ש"ס לקרב ללא כידוני הסברה והשקפה אלא עם רוגטקת השמן של הרב כדורי, בבקבוקים זעירים. רוב מקבלי בקבוקונים התלהבו והאמינו שברכה תמורת הצבעה היא בעצם סידור לעולם הזה וגם הבא.

גם היותן של הבחירות, בפעם הראשונה בישראל, בשני פתקים (לראשות הממשלה ולמפלגה בנפרד), הקלה על חלק ממצביעי הליכוד והימין להצביע לנתניהו בפתק אחד לראשות הממשלה ובשני הם הצביעו לש"ס. לא לחינם עלתה ש"ס בבחירות 1996, משישה מנדטים לעשרה מנדטים, וכול זאת לאחר שלא התנגדה קודם לכן להסכמי אוסלו ואף עמדה בברית עם מרצ, וזאת גם לאחר יציאתו של הרב שך נגדה. השמן עשה את שלו. זו הייתה פעם ראשונה בישראל שמפלגה דתית ו/או חרדית השתמשה בסגולות ובענייני קודש למטרות פוליטיות לשם רמייה. אבל הברית הזו, עם הרב כדורי, החזיקה מעמד רק עד שנת 2003. בין בחירות 1999 לאלה של שנת 2003 נשלח דרעי לכלא והרב עובדיה יוסף הדיחו מיו"ר התנועה, ובמקומו נבחר על-ידי הגר"ע יוסף ובני ביתו - ליו"ר ש"ס, אלי ישי.

לישי לא נעמו בבחירות 2003 דרישותיו של יוסי כדורי בתחומי השררה ולקראת 2003 החליט יוסי כדורי לתפעל את סבו לכיוון של רשימה עצמאית. הרשימה כמובן נכשלה וכדורי גו'ניור לא רק שלא הפך לח"כ אלא שגם הפסיד את מנעמי ההסתדרות. בבחירות 2006, ממש לפני מותו, חזר הרב כדורי לתמוך בש"ס. לאמיתו של דבר ישנן עדויות ברורות כי משנת 1996 ועד יום מותו ממש לא היה ליבו של הרב כדורי באמת ובתמים עם ניצולו לענייני הבחירות. אחד מסיפורי האגדות נוגע לימים שש"ס הביאה אותו במסוק לכול אסיפות הבחירות שלה.

לא פעם התלונן הרב כדורי, בימים שעבר מבמה אחת לשנייה במטח אווירי, ושמזמן עבר את גיל התשעים פלוס, על כך שכול אותן טיסות והורדות על כתפי עוזריו הן בבחינות טורח ועינוי עבורו, ולא פעם פלט משום כך קללות עסיסיות בערבית. מששאלו השומעים את סובביו לפשר דבריו הרי שהסובבים אותו ענו כי "הוא אומר שמות של מלאכים קדושים". בפעם אחרת - כך מספר האגדה על ימי הרשימה העצמאית שלו, הגיעו אנשי הטלוויזיה, במוצאי שבת קודש, לישיבתו של הרב כדורי ("נחלת יצחק") ואילו יוסי כדורי ביקש מסבו לומר דברי תמיכה ברשימה העצמאית שלו. לרב כדורי חרה כי נכדו מאלץ אותו לעשות ולהצהיר דברים כנגד רצונו, ומול מצלמות הטלוויזיה, ולכן הוא צעק מלוא גרונו הניחר:"רק ש"ס! רק ש"ס"!.

האגדה מספרת שיוסי כדורי וחבורתו שילמו סכום עתק לטלוויזיה כדי שהללו יגנזו את הראיון האומלל הזה. לא פעם יצאו "שלוחי מצווה" מטעמו של הרב כדורי למסעות בחו"ל, במיוחד לארה"ב, כדי לגייס כספים, ובאמתחתם בקבוקי מים רגילים שאותם מכרו כ"סגולות מרפא" מטעם הרב כדורי. לאחרון לא היה מושג בכול השחיתות הזו. גם הכשר כשרות עם הוקם "בנשיאותו" של הגר"י כדורי, מבלי שיהיה מעורב בו כלל, הכשר שהמשיך לתפקד שנים לא מעטות לאחר מותו וללא הסרת שמו...

כאן יש לציין כי הרב כדורי היה שייך לאסכולה רבנית שמקורה מעירק, אשר גדולייה היו בקיאים בתורת הסוד אך יראתם קדמה לחוכמתם ומעולם לא השתמשו בתורת הנסתר לענייני דיומא, חס ושלום. דרעי ונכדו של הגר"י כדורי הפכו את מה שגאוני הקבלה מעירק שמרו כלימוד תורה ליחידי סגולה, למקח וממכר בשוק הפוליטי, וברמה הנמוכה ביותר. ואם בארזי המזרח נפלה שלהבת הרי שלמה שלא תיפול שלהבת נוספת בארזי ליטא של אשכנז?

ינקי קניאבסקי מחליף את יוסי כדורי

מותו של הרב שך בשנת 2002, הביא לרפיון ונפילה בהשקפה הליטאית האיתנה. מודל יוסי כדורי החל להיות מועתק לנכדי הרבנים הליטאים, שבעבר החוג הזה עמד כחומה בצורה נגד אחיזת העיניים וניצול אמונה קדושה לשם מרמה וקיצור דרך מהמצוות על-ידי "סגולות". בעוד שבימי הרב יוסף שלום אלישיב, שמילא את מקומו של הרב שך, הרי שנכדו של הרב אלישיב היה רק מאחרי ענייני על רשמיים, ומאחרי הורדת הנטל מהרב אלישיב הרי שנכדו של הרב חיים קניאבסקי החל לטפל בכול ענייני סבו. לאחר מותו של הרב שטיינמן (מחליפו של הרב אלישיב) התחזק כוחו של יענקי קנייאבסקי הנכד. הרב חיים קנייאבסקי הפך לאיש החזק אצל הליטאים למרות שהרב גרשון אידלשטיין החליף רשמית את הרב שטיינמן.

הרב אידלשטיין נותר רק כ"מרן" רשמי אבל הרב חיים קניאבסקי הפך ל"שר התורה", ובמיוחד ל"מחולל הישועות". מודעות הרחוב והפשקווילים הליטאים הודיעו בראש חוצות כי עבור תרומות תתקבלנה ברכות לאריכות ימים, לפרייה ורבייה וכו' מהרב חיים קניאבסקי. הנכד, וחבורת עסקנים פשוטים אך מתוחכמים, החלו למסחר את תורת ה' והפכוה שוות נפש לכול אחד, על-פי תנאי תשלום והוראת קבע. עניין ה"נכדים" והצאצאים בעולם הליטאי היה לזרא בעיניהם. רבנים נחשבו על-פי גדולתם בתורה בלבד, ועניין "הבן יורש" היה קיים רק כשהיורש היה באמת תלמיד חכם ולא "מעכר" נוסח גבאיי שירותים.

בעולם הליטאי, שאחרי הרב שך, זנחו את ימי הגאון מוילנא ועברו לשיטת "הנכדים והמשמשים" מהעולם החסידי והפסדו - מזרחי. כבר בראשית שנות השבעים של המאה העשרים צפה את התהליך הלה יהודי מלונדון בשם הרב ירחמיאל דאמב. בספרו "העתקות" הוא לעג לאימוץ עניין "הנכדים" של העולם הליטאי, בזמן שראשי הליטאות לחמו נגד זאת מייסדי החסידות. אבל בעוד שיוסי כדורי ניצל את האמונה הזכה על סבו לרווחים פוליטיים ואישיים הרי שיעקב קנייבסקי משווק את ה"ברכות" ו"קדושת המשקאות החריפים שבורכו על-ידי זקנו" (עוד עניין שהליטאות סלדה ממנו!...) גם על גבם של עמך ישראל התמימים ו/או אולי המטומטמים.

"קופות העיר" הן ארגוני צדקה שהיו אמורות לסייע פילאנטרופית לכול דכפין מתושבי הערים והריכוזים החרדים, ללא הבדל מוצא וחוג, אבל לאחרונה מסתבר שגם המשטרה נתנה את דעתה למתרחש שם, ובמיוחד זו של בני ברק. בשנים האחרונות דואגות "קופות העיר" לאסוף סכומי כסף אדירים ל"ענייני צדקה", כשבישראל הן עושות זאת בעזרת הוראות קבע ידניות או בכרטיסי אשראי ואילו בחו"ל זה נעשה בעיקר במגע אישי עם תורמים. לא רק איסוף הכספים הוא דרכן של הקופות הללו אלא גם חסימת מבקשי צדקה שמגיעים לגבירי חו"ל, שלא דרך הקופות. מנגד, דואגות הקופות הללו להשתמש בחתימתם של רבנים מוכרים בעולם החרדי, ובראשם הרב חיים קנייבסקי, לשם עוצמה כוחנית ולשררה. ברוב המקרים אין לרב הקורא לתרומה כלל ידע כי השתמשו בשמו להתרים, ועוד על-ידי הבטחות סרק של "ניסים ונפלאות".

"קופת העיר" בני ברק היא שורש הראש פורה ולענה של כל השיטה והקופות הללו והכוח המניע אותה הוא כמובן ינקי קניאבסקי. לא מעט סיפורים מסתובבים על "קופת העיר" של בני ברק. כך למשל טען לפני מספר שנים אחד מהעובדים שם - אברך בשם יעקב בן דוד, שמקורו משכונת "סטמפורד היל" שבלונדון, כי "אם התורמים ידעו לאן הולך הכסף הם לא יתרמו אגורה". סיפורים אחרים קשורים לכך שפטרוני הקופה מאיימים לא פעם על נתמכיה, שאם לא יצביעו ל"יהדות התורה" לפרלמנט או ל"רשימה החרדית המאוחדת" של בני ברק הם יפסיקו לקבל את תמיכתם.

אבל באחרונה, בימי הכאב והשכול של המחלה המרחפת עלינו, עברו חסרי הלב הללו את הגבול. כמו עוד הרבה סיפורי סבתא שהגר"ח קניאבסקי איננו יודע על השימוש בשמו, כך גם הפעם החליטו בקופה הזו לעשות שוב קופה על ציבור האומללים ולחייבם, למען הקופה הזו, בהוראות קבע בסכום של לא פחות משלושת אלפים שקל, בתשלומים כמובן. מי שרצה פחות הרי שסיפרו לו את השקר ש"הרב קנייבסקי אמר שחייב להיות סכום של ממש, ואם-לאו - לא תמומש ברכתי". ולאיזו ברכה הם התכוונו? הם סיפרו שבעבור החתימה על הוראת הקבע הזו ייתן הגר"ח קניאבסקי "ברכה" ו"קמע" שהם יהיו החיסון מ"מחלת הקורונה"! שרלטנות ואכזריות כזו עוד לא נשמעו גם בקרב רמאיי העבר.

לוקחים מחלה איומה ומנסים דרכה לסחוט את המסכנים כדי שכיסם של "עובדי השמנת" של הקופה יטפח, והכול בניצול שמו של "שר התורה", שלא שמע ולא ידע על כך! זו איננה הפעם הראשונה שהגר"ח קניאבסקי מולך שולל על-ידי הערב רב הזה, שבראשו עומד נכדו. בעבר הוכנס אליו אפריקני והוצג לפניו כמלך של ממש והגר"ח בירך על ראייתו בברכת שם ומלכות. בפעם אחרת הונו אותו ראשי ההכשר הליטאי החלש, ששמו "שארית ישראל", כאשר טענו לפניו כי אזור מלון "שרתון" בתל אביב סודר "מבחינת גדרי הצניעות", וזאת כדי שהגר"ח יאפשר להכשר הזה לתת כשרות על המלון שנמצא מול חוף הים המעורטל של תל אביב, כשלצידו "גן העצמאות" השוקק "פעילות להט"בית"!

בפעם אחרת נכנס לרב קנייבסקי את שמעון ביטון, נציג של ארגון "לב לאחים" בבאר שבע, והלה הביא עימו את ראשי קבוצת הכדורגל בעירו", עבור ברכות", בטוענו כי "הקבוצה שומרת שבת כהילכתא". הוא רק שכח לספר לרב קנייבסקי כי בסוף כל ניצחון של הקבוצה הייתה היו"ר - גב' אלונה ברקת, מונפת על כתפי האוהדים הגברים... יש לציין שעד לפני כעשר שנים עוד ניתן היה להיכנס לרב קנייבסקי באופן חופשי אבל בשנים האחרונות טוענים רבים כי "ללא תמורה לנכד אין כניסה". פרשת ניצול מחלת ה"קורונה" האיומה היא ה"קש ששבר את גב הגמל".

הבעיה היא שראשי העולם הליטאי, כולל הרב יעקב הלל, מחבר הספר "תמים תהיה", לא מעיזים לצאת נגד המצב הזה כי מדובר במחנה אשכנזי "אקסקלוסיבי" עם "מפתחות" קבלה בלעדיים לרוב הישיבות בארץ ובעולם, ועם טרור של ראשי תלמודי התורה, ולכן שצריך כנראה לעצום את העיניים כשהללו עושים ועוברים על העבירות הגרועות ביותר נגד היהדות ונגד התורה. גם העיתון "יתד נאמן" הושתק ובשנים האחרונות הוא הפך לעיתון של המודרניים החרדים ותו לא. להבדיל מהציבור התמים שהאמין להבלי אריה דרעי - יוסי כדורי הרי שהציבור הליטאי יודע על הרמייה אבל משתף עימה פעולה הן משום תלות כלכלית והן משום מורא מפני כנופיית ינקי קניאבסקיו.

הפטרון החילוני האנטי - דתי

לא לחינם הכוחות החילוניים ה"אנטי דתיים" שותקים. מישהו תמיד לוחש לאוזנם שעדיפה השחיתות הליטאית הזו בפרט והחרדית בכלל על-פני עקרונות תורתיים אמיתיים כי השחיתות הזו היא של מחנה ליטאי שבעבר היה קיצוני ולימים לא רק ש"התמתן" אלא שהוא כיום עושה דברם של אלה המעוניינים להוריד את התורתיות לאפס דרך "חוק הגיוס", דרך ה"השכלה החרדית באקדמיה", דרך "שיויון מעמד האישה החרדית" ודרך הכנסת תרבות הזמר ההולל לחברה החרדית.

והנכס העיקרי של הליטאים לחברה החילונית האנטי דתית הוא בהצגתם כ"קיצוניים" באמצעי התקשורת החילוניים בזמן שהליטאים הללו הם מבצעי זממם האנטי דתי של הממסד הישראלי. אם לא היו הסיבות הללו קיימות מזמן "קופת העיר בני ברק" הייתה נסגרת ופרשת הנפקת הכסף מחולי "קורונה" אומללים, ע"י הוראות קבע והבטחות שקריות, היו כבר מביאות את עסקני הקופה לדוכן המשפט ובראשם את יענקי קניאבסקי ואת שאר חבריו.