אחרי מות קדושים

אני נוטל מהפרשה הזו את מה שנטל ממנה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון בישראל, לא לאכול בשר. האדם הראשון בספר בראשית נצטווה לאכול רק מן הצומח, רק לנוח אחרי המבול הותר לאכול בשר. אני נוטל מפרק י"ז פסוקים י'-ט"ו את התובנה "כי הדם הוא הנפש". אני מודע לשלל ההוראות הפרשניות בספרות המשנאית והתלמודית המתירות לאכול בשר.

אני מקבל על עצמי את ספר החינוך המיוחס לרבי אהרון הלוי - הרא"ה בסוף המאה ה-13 "ראוי לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר..." אני מקבל על עצמי את גישתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק הקושרת בין אי-אכילת בשר וחזון של כינון עולם של שלום במאמר המרגש ושובה הלב "חזון הצמחונות והשלום" בו הוא כותב - "גם אם אכלת בשר אמרה תורה כסה הדם הסר בושתך ורפיון מוסריותך". מן הראוי לציין, שהרב הראשי הראשון כורך את אי-אכילת הבשר עם חזון השלום. ובאכילת בשר הוא רואה בושה ורפיון מוסריות.

כחברה עלינו לשנן את שתי הפרשות ולתת להן ביטוי במערכות חיינו היומיומיים, כחברה עלינו לאמץ את התפיסה החברתית וההומנית לפיה כל בני האדם שווים וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְךָ לֹא תּוֹנוּ אוֹתו כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ". המחוקק נותן טעם לקביעה שלו, שעלינו לראות את הגר אתנו כאזרח, וזאת הוא קובע מתוך הזיכרון ההיסטורי העצוב, שגם אנחנו נאלצנו לרדת מארצנו באסיה לשבור שבר באפריקה, ולכן חובה עלינו לזכור ולשנן יום-יום את המשך הפסוק בספר ויקרא פרק י"ט פס' ל"ד: "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".

בימים אלו, כשמגיפת הקורונה מעמידה את החברה האנושית חסרת אונים, כשהיא נתונה לאי ודאות רבה, במציאות בה רבבות אנשים על פני כדור-הארץ נתונים לאימת מוות ורבבות מתייסרים בבתי חולים, יש משמעות רבה להיות קשוב לערכים של פרשת השבוע, לערכי הסולידאריות החברתית שבאים בה לידי ביטוי. פרשה הנפתחת ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט 2) קדושה של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", מחייבת ל"לא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר" ולמלא את תכניה הערכיים של המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18).

היסטוריה ארוכה

המצווה "ואהבת לרעך כמוך", ניתנה לנו, בני ישראל, בהר סיני, כחלק מאום ארוך ומפורט של מנהיג בעל שיעור קומה, משה, נאום בו ישנה התייחסות לשאלה החשובה והרלוונטית ביותר, שאלת הקדושה של עם ישראל, ושאלת משמעותה של קדושה זו לגבי האדם, כל אדם, וכל עם. הקדושה אינה באה לידי ביטוי בטקסים כאלו ואחרים - הקדושה היא במערכת היחסים ההומאניים שנשתית באורחות חיינו.

הָרֵעַ, שאנחנו נדרשים לאהוב כמונו, כולל גם את בן העם האחר החי בארצי. באותה מידה שאני מתחשב בצרכים ובדרישות שלי, אני מחויב גם כלפי גֵּר הַגָּר לידי. עלינו לזכור כי גם אנו היינו כאלו לאורך היסטוריה ארוכה. שמירה על עולם התכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייבת אותנו להתריס נגד מי שמאחל מוות לאנשים שהפגינו, והוא אינו תמים דעה עם המפגינים, גם אם הוא בנו של ראש ממשלת ישראל ונושא את השם יאיר.

פרשת השבוע קוראת לנו להתריס נגד מציאות של חלוקה קוטבית בעוגת ההכנסה הלאומית בין עובדים ומעסיקים בחברה הישראלית. הקדושה מחייבת קיומה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, אדנים השומרים על זכויותיו של ההון האנושי, של האדם העובד - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזוֹל, לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר" (ויקרא י"ט 13). יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים להיות יחסי עבודה לא של ניכור חברתי, לא של פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת שוויונית. חברה בה לא יהיו חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני.

בימים של אימת הקורונה, כשלמעלה ממיליון אזרחים הם מחוסרי עבודה, חובה עלינו לדרוש שלא תקום לנו ממשלה עם למעלה מ-30 שרים ומשכורות מנופחות לשרים וללשכות השרים.

אהבת לו כמוך

הפרשה מנווטת אותנו ב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לכינונה של חברה, בה לא יהיה ניצול של אדם בידי אדם - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ". חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של ניצול עובדים באמצעות חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ב"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" וב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". חברה, בה יש לגיטימיות לחברות קבלן, זו חברה בה יש לגיטימיות לפגיעה בזכויות של אדם עובד, זו חברה שלמעשה מצמצמת את ערכי "ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זו חברה הנוטלת מהמצווה את נשמתה ומסרסת את כל תכניה.

חברה, בה מנהיגי ציבור יכולים לצרוח מעל כל כיכר ומתחת לכל מיקרופון לעברם של מהגרי עבודה ש"הם סרטן", דורשים "לכלוא אותם במחנות מעצר", "לגרש אותם", מנהיגיה מחללים את הציווי בפרשה שלנו. מחללים את הציווי "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אותו, כְאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 33).

למרבה הצער, הכלכלה הישראלית שופעת גילויים של אי-שמירה על הרמה הבסיסית, הנדרשת על-פי קוד הקדושה המופיע בפרשת השבוע. רמת הקדושה ב"לֹא תַּעֲשוֹק אֶת רֵעֲךָ" עולה על שרטון במיוחד, כשמדובר ב"גֵּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ". הרמה הבסיסית של "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מעלה על שרטון של קשיי חיים משפחות מרובות ילדים, הכורעות תחת נטל הקיום, כשמערכת שלטונית מנפחת את מערכות הממשל שלה בשרים ובסגני שרים כשלמעלה ממיליון אזרחים הם כיום מחוסרי עבודה.

ואולי יש צורך לרדת מאגרא רמא של שאלות חברתיות גבוהות ולרדת לבירא עמיקת של חיי היום יום. לשאול את עצמנו, האומנם אורחות חיינו ונוהגינו בחיי המעשה תחומים ב-ד' אמות של המחויבות בפרשה שלנו החוזרת ונשנית בתפילה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

והלוואי ונצטנע מעט ונסתפק בשמירה על המעט בחיי היום יום בכביש, ברחוב ובכל מפגש עם אדם באשר הוא אדם. נהיה ראויים לאמירה "אמר רבי עקיבא...ואהבת לרעך כמוך". אמירה המעוגנת בלבה של הפרשה שלנו. לבה של הפרשה פועם ערכי סולידאריות חברתית. בלבה פועמת הכמיהה להגמוניה של ההון-האנושי ולא של ההון, שלמרבה הצער, מצליח להשתית מציאות של עובדי קבלן, שמספרם הולך וגדל משנה לשנה.