יום אחד עוד נספר על זה בחיוך. בעוד כמה שנים, אולי בעוד עשר או עשרים, נשב עם ילדינו שהיום הם בני חמש או עשר, וננסה להסביר להם את מה שעבר עלינו ועליהם - אז. זו מציאות משוגעת. מציאות משוגעת עם מצבים בלתי רגילים עד כדי הזויים. לצערי הרב, נאלצתי ללוות משפחה ברגע קשה בחייה. אהובם נפטר ולא בעקבות הנגיף. להשתתף בלוייה מצומצמת עם עשרים איש עטויים במסכות. לוויה קצרה, מהירה עד כדי חטופה. ולומר תודה גם על זה, כי יש שאפילו לזה לא זכו.
