מתמודדות יקרות ומתמודדים יקרים,
אזרחי ישראל הצופים בנו,
חג שמח לכולכם.
חגיגות העצמאות השנה, שונות מהרגיל. אני מבקש להביע, מעומק ליבי, הערכה גדולה לכל מי שיש לו יד ורגל בהפקה ובארגון של החידון, דווקא השנה, על-רקע המשבר הפוקד אותנו. אירועים וטקסים ממלכתיים לאורך החג, הם ממאפייני יום העצמאות, כבר כמה עשׂוֹרים. המשך קיוּם מסורות לאומיות אלה, תחת המגבלות וההנחיות הוא מסר חשוב של המשכיות, וּביטוי לחוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל.
גם החברה הישראלית עומדת איתן בתקופה מורכבת זו, הודות לָיכולות המרשימות ולמסירות של אנשי המקצוע; וגם בזכות ערבוּת הדדית מופלאה, המתקיימת בין חבריה ובין חלקיה השונים. אנחנו רואים את האכפתיות, את ההירתמות האדירה, את היקף הסיוע וההתנדבות בכל מקום והלב מתרחב. חלק משמעותי מעוצמתה של ישראל, נבע מאז ומתמיד מהאחווה הבין-אישית הזו.
משמעותה של "ערבוּת", העומדת במוקד החידון השנה, היא אחריות הדדית, מתוך מחויבות עמוקה. יסודה - בספר בראשית, בָּהתחייבות שנתן יהודה ליעקב אביו, כי הוא יהיה אחראי לשלומו של בנימין הצעיר: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ", הוא אומר, "אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים". יהודה "שם עצמו בנעליו" של בנימין, מתוך תפיסה של "אנשים אחים אנחנו". כָאלו הם גם גילויי הערבות והמעורבות שאנחנו רואים בציבור, בימי שגרה, וביתר שׂאת בשעת חירום זוֹ.
יקירי ויקירותיי, המתמודדים והמתמודדות, ההשתתפות שלכם בחידון, מכל קצות תבל, מבטאת את הקשר העמוק של העם היהודי באשר הוא, לִמקור חיותוֹ וּלאבן היסוד שלו: תורת ישראל וספר הספרים. בעדותו ב-1937 בפני "ועדת פּיל", הוועדה הבריטית שדנה בעתיד הארץ, ביקש דוד בן-גוריון לשכנע בִּזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל.
כך אמר: "לא המנדט הוא ה-Bible של הציונות; אלא התנ"ך - הוא המנדט שלנו; התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא-הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט - באו לשם הכרת אישורה של זכותו זוֹ, להקים מחדש את ביתו הלאומי".
אכן, התנ"ך הוא הנכס הרוחני והתרבותי היסודי והמשמעותי של עָמֵנוּ, אותו הנחלנו לאנושות כולה. הוא הניח יסודות אנושיים וּמוסריים, כגון בדברי הנביא מיכה: "עשוֹתְ משפט ואָהבָת חסד". הבקיאות המרשימה שלכם, המתמודדים, מבטאת זיקה עמוקה ואהבה לספר הספרים. בכך, אתם מהווים דוגמה לרבים, ותורמים להמשך הנחלת המורשת החשובה הזו.
הימים המורכבים הללו, מעוררים בנו הערכה וגעגוע לשגרה הפשוטה. אבל מאז ומתמיד התמודדנו עם אתגרים ויכולנו להם. אפילו השם שלנו, "ישראל", מבטא זאת. לא תמיד אנחנו שמים לב, עד כמה השם הזה ייחודי. הוא ניתן ליעקב אבינו באותו לילה שבו, כפי שמסופר בתורה, נאבק עם מלאך מסתורי. "לא יעקב ייִקָרֵא עוד שִמְךָ - כי אם ישראל"! אמר לו הקדוש ברוך-הוא. השם שניתן לאבי שבטי האומה, משקף דווקא מאבק. התמודדות. "כי שָׂריתָ עם א-לוהים ועם אנשים, וָתוכָל"! כך נאמר לו. "שָׂריתָ"- כלומר: נאבקתָ.
זה המאפיין של האומה הזו: תודעה בלתי פוסקת של התמודדות על הקיום ועל הביטחון, על הזהות ועל האמונה. שום דבר לא קיבלנו בקלות או כמובן מאליו, ולא הוגש לנו על מגש של כסף. בימים אלו, אנו לומדים להוקיר את הבסיס: קורת גג, לחם לאכול, ובגד ללבוש; את האפשרות לעסוק ברוח, בתרבות וּבילוי. "לָמדֵני את השיר הפשוט של הלֶחם, וּפרוֹס לי חלק משלומך", כתבה
רחל שפירא. כמה ברכה יש ביום-יום הפשוט.
אני מייחל לכך, שלמרות האתגרים נוסיף לראות בשגשוגה של מדינתנו, ויתקיימו בנו דברי עמוס הנביא: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
בהצלחה לכולכם, וחג עצמאות שמח!
