יתרונות מדיניות ריכוז מכונות הנשמה במתקן רפואי אחד

הדיווחים ממדינות שונות בשבועות האחרונים על-אודות קריסה, או לכל הפחות עומסים חריגים בבתי החולים שלהן, שאילצו רופאים לבחור במי לטפל ואת מי לחבר למכונת הנשמה האירו פן חדש בדילמה הידועה של קבלת ההחלטות בתחוםהלוגיסטיקה הצבאית: ביזור לעומת ריכוז. בהינתן רמת מלאי ממשאב כלשהו, המפקד צריך לקבוע האם לחלק את המלאי מראש בין חייליו, כך שלכל אחד תהיה כמות זמינה שאיתה יוכל לפעול עצמאית, או לשמור את המלאי אצלו, ולאפשר לעצמו את הגמישות להקצות אותו בהתאם לצרכים שמתפתחים עםהזמן. ביזור מגדיל את הזמינות ברמה הטקטית אך מקטין את הגמישות של הרמה המערכתית, בעוד ריכוז משיג את ההפך, ולכן התפישה המקובלת היא כי שני הקריטריונים - זמינות וגמישות - מנוגדים זה לזה.

ההתמודדות עם מגפת הקורונה מהווה סוג של מלחמה, ולכן גם את נושא הקצאת מכונות ההנשמה ניתן לבחון בהקשר זה: ביזור משמעותו הקצאה של מכונות ההנשמה החדשות לבתי החולים השונים על-פי שיקולים כאלו ואחרים. ריכוז משמעותו הקמה של "מתקן רפואי קורונה" שבו מציבים את כל מכונות ההנשמה החדשות ואליו מפנים את כל החולים שמצבם בינוני וקשה. נשאלת השאלה מהי הדרך העדיפה, כלומר מהי המדיניות שתמקסם את מספר החולים שניתן יהיה להנשים, או לחלופין, שתביא למינימום את מספר החולים שימותועקב אי-זמינות של מכונת הנשמה?

מידיעתנו אודות מהלך המחלה עד כה עולה כי מרבית חולי הקורונה מגיעים לבתי החולים כאשר הם נושמים בכוחות עצמם. אם המצב מידרדר, כפי שקורה לאחוז מסוים מהם, הם מחוברים למכונת הנשמה במשך שמונה ימים בממוצע, עם טווח שנע בין יומיים לבין חודש ואף למעלה מכך. לאחר פרק זמן זה חלקם מתאושש או נפטר מן העולם.

התיאור הנ"ל משקף לכאורה מודל תורים קלאסי. מודל כזה מאופיין על-ידי ארבעה פרמטרים: לקוחות, שרתים, קצב כניסה ומשך השירות. במקרה המנותח כאן מכונות ההנשמה הן השרתים, החולים הם הלקוחות, קצב הכניסה הוא תדירותהצורך בחיבור למכונת ההנשמה ומשך השירות הוא משך החיבור למכונת ההנשמה. ברם, בעוד שבמודל התיאורטי, כאשר מספר הלקוחות במערכת הוא סופי וגם זמן השירות הוא סופי, כולם בסופו של דבר מקבלים שירות, המצב המנותח כאן שונה: את חולה הזקוק להנשמה יש לחבר למכשיר מיד, אחרת ימות. עבור הסיטואציה הנוכחית ניסחנו אפוא מודל תורים המביא את האילוץ הזה בחשבון, והפעלנו אותו על שתי החלופות שהגדרנו לעיל (ביזור וריכוז). להמחשה, נשווה את התוצאות המתקבלות כשכל החולים בינוני וקשה מופנים למתקן יחיד במקום לעשרה בתי חולים, כתלות בקצב הצורך במכונות הנשמה.

ניתן לראות כיצד מדיניות של ריכוז משפרת את המענה לחולים, גם כאשר קצב ההיזדקקות למכונות גדול פי 10 ומעלה מאשר קצב השחרור שלהן. יתרה מזאת, מדיניות זאת משפרת את המענה גם כאשר הגידול במספר החולים הוא משמעותי יותר מאשר התוספת במספר המכונות (בדוגמה משמאל מספר החולים גדל ב-100% בעוד שמספר המכונות גדל ב-20% בלבד). כלומר: מדיניות של ריכוז משאבים מאפשרת להציל יותר בני אדם, ואף לדחות את קריסת המערכת.

תועלת נוספת מחלופת הריכוז נובעת מהאפשרות להקצות באופן יעיל את הצוותים הייעודיים בזכות העובדה שכל המטופלים נמצאים באותו מקום. יתרה מזאת, צוותים נוספים שיוכשרו למשימה יצליחו להגיע לרמת מומחיות טובה בזמןקצר יחסית, בזכות ההתנסות האינטנסיבית יותר. זהו שיקול חשוב כאשר קיים מחסור בכוח אדם.

לסיכום, אומנם ההתמודדות עם הקורונה היא סוג של מלחמה. אולם שלא כמו בשדה הקרב, מדיניות של ריכוז מכונות ההנשמה במתקן טיפול יחיד והפניית חולים אליו תשפר גם את הזמינות וגם את הגמישות. הזמינות תשתפר כי יותר חולים יקבלו את הטיפול שהם זקוקים לו. הגמישות תשתפר כי תפעול מרוכז מאפשר ניהול מערכתי של המשאבים שבמחסור - מכונות ההנשמה והצוותים הייעודיים.