עד 4 במאי 2020 בשעה 16:00 יכלו משטרת ישראל ומפקדיה לטעון, כי המקרים הרבים של הפרות חוק המתגלות בין כחולי המדים, הם לא יותר מאשר כמה תפוחים רקובים בארגז. נכון שהיה קשה לקבל את הטענה הזאת לנוכח ריבוי המקרים. נכון שהיה קשה לקבל את הטענה הזאת לאור היד הרכה בה פועלת המשטרה מול אותם מפרי חוק ונהלים. אבל עד אתמול אחרי הצהריים, קשה היה לטעון גם את ההפך - שמדובר בפעילות מאורגנת ומוכוונת מלמעלה.
לא עוד. הדוח של
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מלמד שמדובר בעבריינות ארגונית. למרות הלשון המאוד-עדינה ואף מלטפת של אנגלמן, התמונה היא חד-משמעית. המשטרה כארגון פועלת בצורה שיטתית נגד החוק. ריבוי המקרים אינו מאפשר להגיע לשום מסקנה אחרת. זה לא יכול להיות מקרה. זה לא יכול להיות צירוף מקרים. זה יכול להיות רק מדיניות שיטתית ורוחבית, של עבירות שיטתיות ורוחביות. במילים אחרות: זהו ארגון פשיעה.
דוחות חסרים ואף כוזבים
ראו מה קובע אנגלמן. המשטרה אינה מדווחת לציבור, בצורה שיטתית, על רבבות מעצרים - ליתר דיוק: על 123,000 כאלו בשנים 2018-2016. משטרת ישראל מתנהגת כמו במשטרים חשוכים, בהם אנשים נעצרים ונעלמים ברחובות. היא אפילו אינה מכחישה זאת; התירוץ שלה הוא ש"בשנתון הסטטיסטי לא ניתן להציג את כלל הנתונים המתייחסים לשימוש בסמכות המעצר". זהו תירוץ שקרי; השנתון הסטטיסטי של המשטרה מחזיק עשרות עמודים, וכל מה שצריך הוא עוד עמודה בגרפים המתארים את המעצרים. האמת המתבקשת היא, שהמשטרה מסתירה את הנתונים כדי שלא תקום זעקה לגבי המספר העצום של המעצרים. אין הסבר אחר.
נכון, זו לא עבירה על החוק, אלא "רק" מסירת נתונים שקריים לציבור. אפשר לטעון שההסתרה הזאת מהווה זיוף של השנתון הסטטיסטי, אבל לא נלך רחוק כל כך. לעומת זאת, המשטרה עוברת על החוק מדי יום ברישומי המעצרים ובפגיעה חוזרת ונשנית בזכות ההיוועצות של העצורים. מה שטענה עד כה הסניגוריה הציבורית, מה שאמרו עד כה בצורה ספוראדית בתי המשפט - הוא כעת קביעה עובדתית רוחבית מוצקה.
נתחיל מן הדוחות. אנגלמן מדווח, כי ב-24% מהדוחות לא נרשמה עילת המעצר, כך שלא ניתן לבחון את חוקיותו. תרשו לי לשער, שרק חלק מההשמטות הללו נובעות מ"סתם" ברדק וזלזול, ושחלק אחר - אולי חלק ניכר - נובעים מהרצון להסתיר שהעילה הייתה מפוברקת או שלא הייתה עילה כלל. וזהו כמובן גם פתח לזיופים, שיבושי הליכים ועדויות שקר בדיעבד, כדי למלא את החסר שלא נרשם בזמן אמת.
ב-43% מבין הדוחות לא נרשמה שעת המעצר, ולצד זאת נתגלו דוחות כפולים על אותם מעצרים - עם שעות שונות בכל דוח. לעובדה זו יש משמעות מרחיקת לכת. החוק מחייב להביא עצור בפני שופט בתוך 24 שעות ממעצרו, ואוסר לפרסם את שמו במשך 48 שעות ממעצרו. אם השעה לא נרשמת כלל או נרשמת שלא כראוי, יכולה המשטרה להחזיק את העצור שעות רבות שלא כחוק - ולכו תוכיח את זה. כנ"ל לגבי מניעת פרסום בלתי חוקית במשך שעות מעבר למגבלה הקבועה בחוק. זהו זלזול מוחלט בשתי זכויות יסוד: חרותו של העצור ו
חופש הביטוי של התקשורת. בדיקת משרד המבקר גם מצאה, כי ב-17% מהתיקים לא בוצעו פעולות חקירה כלשהן - מה שמלמד שבדיעבד לא הייתה עילה למעצרים.
צריך לדקלם את זה מתוך שינה
נעבור לזכות ההיוועצות. זוהי זכות יסוד בכל מדינת חוק דמוקרטית, אבל שוטרים לא אוהבים אותה - כי עורכי דין עלולים להנחות את לקוחותיהם לשמור על זכות השתיקה. משרד המבקר מצא, כי ב-23% מן המקרים שנבדקו - טופס הבקשה לקבלת ייצוג של סניגור ציבורי הוכן רק לאחר שהעצור נחקר. 66% מן הבקשות הועברו בפועל לסניגוריה הציבורית רק אחרי החקירות. במילים אחרות: אלפי עצורים לא זכו לראות עורכי דין בזמן.
אין שום מנוס מן המסקנה, כי מדובר בהתנהגות שיטתית המוכוונת מלמעלה. לא ייתכן שמאות שוטרים בודדים רושמים כל אחד בנפרד דוחות חסרים ומטעים. לא ייתכן שבאלפי מעצרים, כל אחד בפני עצמו, יש הפרה של זכות ההיוועצות. מדובר בפעולות הכי בסיסיות שיש, הכי נפוצות שיש, הכי יום-יומיות שיש. כל שוטר - בעצם, כל חניך באקדמיה למשטרה - צריך לדקלם ולבצע את כל אלו מתוך שינה.
העובדה הברורה שכל העבירות הללו מתרחשות מדי יום ביומו, למעשה מדי שעה בשעתה - היא המלמדת שמדובר בהכוונה מלמעלה, או לכל הפחות בעצימת עיניים המהווה רשלנות פושעת. זה פשוט לא יכול להיות אחרת. מישהו אומר לשוטרים: שימו פס על החוק, הוא לא מחייב אתכם, ממילא מדבר בחלאות שאיש לא יאמין להם, לכם מותר הכל.
להוציא את הדין המשמעתי ומח"ש
כדי לשנות זאת, יש צורך בניעור כולל של המשטרה ושל הפיקוח עליה. המפכ"ל הבא צריך להגיע מצה"ל - לא מתוך המשטרה (כי הוא לא יחולל את השינוי) ולא מהשב"כ (הספיק לנו
רוני אלשיך). צריך לבוא קצין בכיר, עם ניסיון בפיקוד ובעל יושרה מוכחת. רוצים פנטזיה?
גדי איזנקוט. אומנם ירידה בתפקיד, אבל סוג של שירות מילואים נוסף לטובת המדינה. יש עוד מספיק אלופים במילואים שאותם ניתן לגייס.
המפכ"ל הזה צריך להבהיר בפקודה הראשונה שלו: שקרנים יעופו מהמשטרה בתוך 24 שעות. לא על בלופים קטנים, אבל כל שקר מהותי - בנוגע לשירות או מחוצה לו - יוביל לפיטורים מיידיים. משום שזהו השורש של הכל: כאשר השוטרים יידעו ששקרים יעלו להם במשרותיהם, הם יכתבו דוחות מלאים ומדויקים, לא ירביצו לאזרחים ולא יפגעו בזכויות עצורים. בנוסף לכך, כאשר פסק דין חלוט יקבע ששוטר עבר במזיד על החוק - הוא ישלם על כך מכיסו, ולא כולנו נשלם כפי שנהוג כיום.
יש צורך בעוד שני שינויים מהותיים. הראשון: יש להוציא את הדין המשמעתי מן המשטרה. כפי שאנחנו מראים פה מדי רבעון, העונשים המשמעתיים - כולל על עבירות מין ומרמה - נעים בין מצחיקים לבין מגוחכים. אי-אפשר לסמוך על קציני המשטרה - לא כתובעים ולא כשופטים. מבחן התוצאה מוכיח זאת. השני: יש להוציא את המחלקה לחקירות שוטרים מהפרקליטות. כאשר חוקרי השוטרים הם עמיתים של הפרקליטים שמסתמכים עליהם, התוצאה הצפויה מראש היא הפיכת מח"ש לבית קברות לתלונות נגד שוטרים, כפי שהראה המבקר הקודם,
יוסף שפירא. בקיצור: הפיקוח על המשטרה צריך לצאת מהמשטרה והפרקליטות, ולעבור לידיים עצמאיות באמת - אולי אפילו של רשות נפרדת.
אבל, שוטרים יקרים, אל תדאגו. זה לא יקרה. איש לא יטלטל את המשטרה, אפילו לא ידגדג אותה. משום שהפוליטיקאים או מפחדים ממנה, או שאם יגעו בה - מיד תקום זעקה שהם פוגעים בשומרי הסף ובאכיפת החוק. למרות שאותם שומרי סף הם בעצמם הפורצים. למרות שאותם אוכפים הם בעצמם העבריינים. כך זה יימשך, ולא משנה מה יגידו התקשורת ומבקר המדינה והסניגוריה הציבורית ועורכי הדין ואפילו בתי המשפט.
