אנו זקוקים בימים האלה לאחדות יותר מתמיד. תמיד היינו זקוקים לאחדות, אבל בזמן מלחמה בוודאי שזקוקים לאחדות. גם בימים אלו אנחנו נמצאים במלחמה נגד הקורונה האיומה הזו שמפילה לנו חללים, חללים רבים מאוד ומצערים וטראגייםד. ולכן בימים כאלו לא עושים דברים אשר קורעים את העם לשניים.
למרות זאת, פסק בית המשפט העליון, כי בתי חולים כולם, ללא הבדל, מחויבים לאפשר לכל מי שחפץ להכניס חמץ בפסח בבית החולים. על בית החולים להתמודד עם צורכי הכשרות של החולים, דבר שהוא בלתי מעשי. בית המשפט העליון שגה כאן שגיאות רבות מאוד: מוסרית, משפטית, חוקתית, לאומית.
מהרגע שציבור דתי וחרדי מרגיש מיום ליום שהוא הולך ונהיה מופרש במדינת ישראל, מדינת היהודים, שהוא כציבור צריך לדאוג לעצמו לכשרותו - מחזירים אותנו עשרות שנים אחורה, כאילו היינו בגלות ששם כל קהילה יהודית, כל יהודי, היה צריך לדאוג ליהדותו ולכשרות שהוא חפץ בה. כאילו אנחנו לא נמצאים במדינה יהודית יהדותית, אלא מדינה לאזרחיה, חופש לכל אדם, והדת אינה עניין של קהילתו ושל האומה כלל ועיקר. וזו טעות לאומית ממדרגה ראשונה.
יש גם טעות חוקתית. בית המשפט העליון קבע שהוא בית המשפט לחוקה. איש לא הסמיך אותו לכך, אלא הוא הסמיך את עצמו כבית משפט לחוקה. מעמדו היה כבית המשפט העליון לערעורים וכן בג"ץ - בית דין גבוה לצדק, שמגמתו לטפל בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ובחוסר סמכות, ולא יותר. אבל, מאז החל האקטיביזם השיפוטי, ביהמ"ש העליון נתן לעצמו סמכויות חוקתיות שלא ניתנו לו.
חוקה - אלו הם עקרונות יסוד מקובלים על האומה, ואז מכופפים חוקים אחרים כנגד אותם חוקי יסוד. אותם חוקי יסוד משוריינים ועל פיהם יפול דבר. במדינת ישראל אין חוקה, ולא בכדי אין חוקה. כי יש פערים עצומים בין דתיים ולא דתיים, בין ימין ובין שמאל, בין יהודים ובין לא יהודים. יש חוקי יסוד אחדים, אבל זה עדיין לא חוקה. ביהמ"ש העליון מינה את עצמו לבית המשפט לחוקה, ומחוק יסוד אחד, חוק
כבוד האדם וחרותו, הוא בעצם עושה חוקה פרטנית על כל דבר ודבר. זה דבר שלא יעלה על הדעת - שבתוך חוק יסוד אחד, הוא מכניס את כל התורה האזרחית כולה.
ביהמ"ש העליון גם טועה משפטית. כל החיים הדמוקרטיים הם כאלה שיש בהם כפיפות של אחד למשנהו ושל קבוצה אחת לשנייה כדי לקיים את הביחד. בכללי התעבורה יש זכות קדימה לזה על פני זה, כי הכל מושכל. אם לא ננהל את הזכויות האלה, אזי אנחנו נסכן את עצמנו ולא נוכל ליהנות מאותם מכשירי תעבורה. חוק חינוך חובה הוא כפייתי, אבל אנחנו רוצים להיות עם משכיל, נבון, מתורבת, אז יש כפייה. יש לנו הרבה עוד חוקים אחרים שהם כופים זה לזה. זה מה שנקרא ויתורים הדדייים כדי לחיות את הביחד.
כיוון שבשעה שהאדם חולה ונמצא בבית החולים והוא זקוק שיהיה הכל כשר, אין נזק גדול לחולים אחרים שאינם אוכלים כשר. מדוע? כי אין עליהם מצווה מצפונית לאכול לא כשר, אלא הם בדבר לא כשר. ביהמ"ש העליון לא השכיל לחשב את התובנה הפשוטה הזו, בשקלול של מי סובל יותר. הרי מי שמצפונית חושב שצריך לאכול כשר, עלול להיות בבית החולים ולכאוב נפשית, ואולי הכאב הזה ידרדר אותו בריאותית, כי הוא פוחד שמא הוא אוכל לא כשר, או לא יבוא לבית חולים למרות מצבו המסוכן, כי הוא פוחד שהוא הולך למקום לא כשר. ואילו האדם אשר רוצה אוכל נוסף, מלבד האוכל של בית החולים שהוא אוכל כשר, הוויתור הזה לכמה ימים איננו פגיעה בדמוקרטיה. זה חלק בלתי נפרד מיסודות הדמוקרטיה: אי-אפשר בלי ויתורים הדדיים. זה א"ב בתובנה הדמוקרטית.
דוד בן-גוריון, שלא היה אדם דתי, הבין שבלי אוכל כשר בצבא, לא יהיה צבא הגנה ל
ישראל לכל עם ישראל, כי לא יוכלו הדתיים להיות שם. ואז הוא אמר: מה מפסידים החילוניים שהם אוכלים כשר בצבא? הרי אוכל כשר הוא טוב לכולם. לכן יש לנו צה"ל של כולם, של לא דתיים ושל דתיים ושל חרדים. את ההבנה הבסיסית הזו ביהמ"ש העליון דוחק ומרסק. והוא לא מבין שבצורה כזו הוא מרסק את העם, הוא מרסק את החוקה עצמה. אין לנו חוקה, אבל בחוקי היסוד נאמר שמדינת ישראל "מדינה יהודית דמוקרטית". אך באופן כזה היא לא יהודית ולא דמוקרטית.
אם ביהמ"ש העליון שגה שגיאה חוקתית ושגה כעת שגיאה משפטית ושגה שגיאה לאומית, כי הרי מדינת ישראל אמורה להיות "מדינה יהודית דמוקרטית" - הרי בהכרעה כזו לא רק שהיא לא יהודית יהדותית, בהכרעה כזו היא גם לא דמוקרטית!
ראו כיצד בעקבות האקטיבזים השיפוטי הזה, שופטת באר שבע חייבה בית דפוס פרטי שלא רוצה להדפיס חומר להטב"י כדי שלא לעבור על צו מצפונו, בתשלום פיצוי של 50,000 שקל. בלתי נתפס האקטיביזם השיפוטי הזה, עד להיכן הוא מחלחל. זו כבר כפייה אנטי דתית מובהקת. זהו אותו אקטיביזם שיפוטי אשר מפורר את השבת במרחב הציבורי. אותה פסיקה שיפוטית אקטיביסטית אשר פוגעת בתא המשפחתי, ועוד ועוד.
בשעה הזו, בתקופה שזקוקים לליכוד כל הכוחות, אנחנו פונים לביהמ"ש ואומרים לו: חדל! העצר! זכור! אתה נמצא בעמדה כזו שעלולה לטלטל את האומה ואת המדינה טלטלה גדולה מאוד מאוד. הרי הסוגיות האלה שנויים במחלוקת עצומה בתוך העם. והן קשורות לאלפי דורות וקשורות גם ליהדות בתפוצות, זה לא רק כאן בישראל.
מבחינה אזרחית, אינני מתפלא אם מחר מחרתיים או חס וחלילה יהיו הפגנות סוערות ומסוכנות נגד ביהמ"ש, חס ושלום, או שיהיו בחירות לעם בשאלה: איזה בית המשפט אתם רוצים? בית המשפט בעל אקטיביזם שיפוטי שלא נבחר על-ידי העם, אלא נבחר על-ידי ועדה, שאותם אנשים תורתם היא הקובעת לכולם. מי נתן להם שדווקא תורתם שלהם, של אותם יחידים, היא צריכה להיות חוקה?
יכול השואל לשאול: אתה האיש שכל הזמן לוחם למען משפט התורה. הרי אתם הולכים אחרי הסנהדרין בכל מה שיאמר לכם, על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. הרי גם הם נבחרים על-ידי ועדה. והרי גם הם קובעים לכל העם?
נכון. אבל לחברי הסנהדרין אין להם תורה אישית שלהם. יש תורה מן השמים והיא שקבעה את עקרונות היסוד שמנחים אותם מאז, וימשיכו להנחות אותנו תמיד. אלה אינם דברים מתחלפים. אבל כאשר אין חוקה לישראל, זה מצב של "תורת כל איש בידו", תורת כל שופט בידו. מה נשתנתה דעתו של השופט הזה שהחליט אתמול, מדעתי או מדעתם של שופטים אחרים? מיהו יותר ממני בקביעת ערכי יסוד? מי קבע שהדעה האישית שלו תהווה להיות הדעה של כולנו והמחייבת את כולנו?!
על זה ראוי לזעוק, מתוך אהבה, מתוך דאגה, לא מתוך שנאה חס ושלום. עורו! התעוררו! חדלו! אתם תפוררו את האומה ואת המדינה!
