אילת שקד בלחץ. היום זה נראה כמעט ברור ששקד לא תמצא את מקומה על יד שולחן ממשלת האחדות אם ראש הממשלה נתניהו יקים אותה. שקד, שהייתה בעברה עוזרת של נתניהו יחד עם נפתלי בנט, היא לא בדיוק המועמדת שנתניהו היה רוצה לראות בכל פעם שהוא מגיע לחדר הישיבות של הממשלה.

שקד יודעת שנתניהו יעשה הכל עד כמה שזה תלוי בו, להביא לפרישתה מהמערכת הפוליטית. למרות זאת היא עשתה מאמץ להימנע מלהגיב לאמירות שהשמיע נגדה ראש הממשלה במערכת הבחירות. כמה מהאמירות היו לא פחות ממשפילות. שקד מבינה היום יותר מתמיד, שלא רק שהיא לא כוס התה של ראש הממשלה, אלא שהוא יעשה הכל כדי שלא ייאלץ להתנהל מולה בעתיד.

הכול אינטרס אישי

שקד הציגה שש סיבות לכך שראש הממשלה נתניהו יכול להמשיך ולכהן בתפקידו אבל נראה כי הסיבות החמישית והשישית מקוריות במיוחד. שקד טוענת שאין לבטל את בחירתו של הציבור. לדעתה מי שמחליט מי ינהיג את העם –זה העם. ואסור לדעתה להתעלם מרצון הבוחר.

מי כמו שקד למדה על בשרה עד כמה חשוב רצונו של העם. כמי שכוססה ציפורניים בהמתנה לקולות החיילים שיחזירו אותה ואת נפתלי בנט לכנסת, שקד יודעת עד כמה מערכת בחירות נוספת יכולה להיות אכזרית מבחינתה. שקד, למדה את הלקח וברור לה שסיבוב בחירות נוסף בתקופה הקרובה, יכול להיות גורלי לגביה ולגבי השותף הפוליטי שלה נפתלי בנט.

מנדבליט לא פקיד ציבור

הסיבה השישית לדעתה של שקד, שבגללה נתניהו צריך להקים את הממשלה היא "שלא יכול להיות מצב במדינה דמוקרטית שהחלטה של פקיד ציבור בודד (היועמ"ש- בהחלטה האם להעמיד את נתניהו לדין) תכריע לגבי זהותו של ראש הממשלה.

קשה להאמין שכך מתנסחת מי שהייתה שרת משפטים נגד יועץ המשפטי לממשלה. ההתבטאות החדשה של שקד נגד היועץ מנדלבליט, נועדה כנראה למצוא נתיבים חדשים לליבו של ראש הממשלה, שיתקשה לראות את אילת שקד שוב כחברת ממשלה, כמו גם את שר הביטחון הנוכחי בנט, שאת דעתו עליו הוא אומר בגלוי גם כשהוא לא מתבקש להביע את דעתו.

רינה מצליח פרשנית ערוץ 12 אומרת מה שהיא חושבת. יש להניח שהאמירות שלה מקוממות כשם שיש להניח שיש מי שמסכימים עם כל מילה שהיא אומרת. מצליח, לא נתבעה עד היום על הוצאת לשון הרע. היא לא משמיצה, היא לא משתמשת בשפה לא ראויה, היא מביעה דעות פוליטיות שלגיטימיות באזני האחד ובלתי אפשריות באזני האחר.

זה מספיק כדי שברשתות החברתיות ייצאו נגדה למסע חיסול דוחה ומשפיל, שחצה כבר את כל הקווים האדומים. תמונות כמו שפורסמו על מצליח, מתפרסמות גם על אנשי ימין, והן בהחלט לא ראויות לפרסום. גם לסאטירה צריך שתהיינה גבולות. מה שנחשב בעיני כמה יפי נפש סאטירה, היא לעיתים גסות רוח והשפלה שאסור לעבור עליה לסדר היום.

פייסבוק כפלטפורמה

הרשתות החברתיות ובעיקר "פייסבוק", הן פלטפורמה עבור כל מי שידו קלה על המקלדת, או שהוא בעל כישרון להפיק מהמכחול שהוא אוחז את המיטב. אני בעד לכתוב הכול. זה מה שגם אני עושה במגבלות החוק לאיסור לשון הרע.

אלא שבציורים ובאיורים הדברים מסובכים הרבה יותר. בתי המשפט לא מזדרזים להתערב בעיקר כאשר מדובר בחופש ביטוי פוליטי. עו"ד אמיר טיטונוביץ, אחד המומחים המובילים בדיני לשון הרע, סבור שהדברים מורכבים.

הדברים שפורסמו על מצליח עלולים להשפיל אותה בעיני הבריות, ולעשותה מטרה ללעג ולקלס, מה שמאפשר לה פתח להגשת תביעה על-פי החוק לאיסור לשון הרע.

זה לא פשוט. כאשר הדברים חוסים תחת מטריית הסאטירה, טובים הסיכויים שיהיו מי שיטענו שלא מדובר בהצגה לעגנית אלא בסאטירה או ביצירה אומנותית. בתי המשפט לא קונים כל סיפור, ומי שיורשע בדין ייאלץ לפתוח את הארנק ולשלם כסף.

התצלום שבו נראית מצליח לצדו של עודד בן עמי, יזכה לדעת עו"ד טיטונוביץ להגנת החוק אם מצליח תחליט לנקוט צעדים משפטיים נגד המפרסמים. במקרה כזה גם כל מי ששיתפו את הצילום בדף הפייסבוק שלהם, חשופים לתביעה ולא יוכלו להימלט ממנה אם מצליח תחליט לתבוע אותם.

מהו גבול סביר

השאלה מהו גבול סביר קשה לדעת. עו"ד טיטונוביץ, אומר כי חופש הביטוי הפוליטי, זוכה להגנה הגדולה ביותר, מבין כל סוגי חופש הביטוי. גם חופש הביטוי האומנותי זוכה להגנה רחבה, האם מדובר כאן בהבעת דעה פוליטית? שהרי מצליח אינה פוליטיקאית אלא עיתונאית-שאלה טובה.

מי האנשים שעומדים מאחורי מסע ההכפשות ומפרסמים שיימינג בזוי בדף הפייסבוק שלהם. תכירו את שרה אלימלך, היא בוגרת בית הספר החקלאי "אשל הנשיא". היא מעידה על עצמה שהיא למדה לתואר במדעי הרוח והחברה במכללת ספיר, לא ברור מהניסוח שהיא בחרה האם היא רק למדה לתואר או גם הצליחה לסיים אותו.
לא ברור למה אלימלך, בוחרת למשל לפרסם בדף שלה את רשימת נכסיו של אהרן ברק שהיה נשיא העליון, שהרי כל נכסיו של השופט ברק הושגו כדין. לא ברור האם יש לאלימלך השכלה משפטית, ולא ברור גם על מה היא מסתמכת, אבל בדף הפייסבוק שלה נכתב ש"מנדלבליט הוא ארכי עבריין".

לאלימלך, יש קביעה ברורה גם על העם הסיני" הסינים הקטנים האלה ... מפלצת קומוניסטית שמאיימת על העולם... מאמינה שזה לא היה בתום לב ארורים תהיו..." קובעת שרה אלימלך בנחרצות.

ארכיונאי התקשורת

אלימלך לא לבד. שאול אבנרי, שמעיד על עצמו כעורך ראשי של אתר "ארכיונאי", ש"משקף את התקשורת בכל מערומיה", מפרסם תמונה שבה נראית מצליח יושבת לצדו של שר האוצר כחלון, ובתחתית התמונה הוא כותב "בלי עין הרע!! איזה גוף יש לרינה מצליח!".

לא ברור איזה גוף יש לאבנרי שמפרסם בראש דף הפייסבוק שלו, תמונה שבה הוא נראה מניח את ידו בסחבקיות על כתפו של נתניהו, מה שברור שיופי זאת לא תכונה שאבנרי יכול להתהדר בה.

הארכיונאי אבנרי בוחר לשתף את הדף של מורדי מור, שמעיד בראש הטור "ארדוף את אויבי ואשיגם". מור, מצהיר שהוא "בוחר רק בראש הממשלה נתניהו", ושואל את הגולשים "מה תאמרו לכלומניק הנ"ל שללא בושת פנים מעז לדבר על מנהיג בסדר גודל עולמי".

באמירה כלומניק, מור מתכוון לח"כ משה (בוגי) יעלון הרמטכ"ל ה-17 של צה"ל ושר הביטחון. שאותו הוא מצטט כמי שהצהיר בתקשורת ש"המגיפה לא מכסה על הגיבוי למי שיש שלושה כתבי אישום-על שוחד, הפרת אמונים ומרמה".

לא ברור לו איזו עשייה ציבורית או אחרת, יכול להציג מורדי מור, שמעז לכנות את יעלון "כלומניק". האם מי שהיה שר בממשלות ישראל ה-34-33, שר הביטחון ה-17 של ישראל, השר השלישי לשירותים אסטרטגים, המשנה לראש הממשלה, מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, ראש אגף המודיעין, מפקד פיקוד המרכז, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל, עונה על קביעתו העלובה של מורדי מור?

רשויות החוק נדרשות להתערב

האם יעלון ראוי לשימינג הבזוי מבית היוצר של מורדי מור, שמקפיד להציג עצמו כחסיד של ראש הממשלה, וכמי "שירדוף את אויביו וישיגם". האם מי שהקדיש את מרבית שנותיו לביטחון המדינה הוא אויבו של מורדי מור? האם העובדה שהוא לא נמנה היום על תומכיו של ראש הממשלה, היא סיבה לשימינג נבזי בדף הפייסבוק של מור, שאפשר למצוא בו אמירות חמורות נוספות.

השיימינג שנעשה לרינה מצליח דורש את התערבותו המידית של החוק. כמו גם השיימינג שנעשה לח"כ משה (בוגי) יעלון. אלא שיש מי שעושים כבר תקופה ארוכה צחוק מהחוק. רשויות האכיפה מעדיפות לעצום עיניים ולא לעשות כלום, ועברייני הרשת חוגגים כאילו אין מחר.

הממונה על השכר באוצר וממלא מקומו מנותקים כנראה מהמציאות. אני לא רואה שום סיבה מדוע צריך להמשיך להתעמר בצוותים הרפואיים, שסיכנו ומסכנים את חייהם בטיפול חולים שנדבקו במגפת הקורונה. כאשר הצוותים הרפואיים נדבקים במחלה, הם נדרשים לצאת לחל"ת ולקחת ימי חופשה על חשבון ימי החופשה שצברו.

את הסיפור החמור חשף יואב אבן, כתב הבריאות המצוין של ערוץ 12. למה הדבר דומה? למצב שבו יידרש לוחם של צה"ל שנפצע בקרב לממן מכיסו את אשפוזו ואת הוצאותיו הרפואיות.

כאשר במשרד האוצר אין יד מכוונת, ועל כיסא שר האוצר יושבת בובה, שהחוטים להפעלתה נמצאים במשרד ראש הממשלה, יכולים כנראה פקידי האוצר לקבוע מדיניות ללא פיקוח, ולגמול לצוותים הרפואיים על מסירותם בדרך של פגיעה בזכויותיהם.

אגף הממונה על השכר באוצר מתנהל גם על-ידי הפקיד הבכיר אפרים מלכין, שטוב ברוח וצלצולים. מלכין, מונה באורח פלא לממלא-מקום הממונה על השכר, למרות שבאוצר יודעים שיש מוכשרים ממנו שראויים ממנו לתפקיד.

בתחילת השבוע החליט שר האוצר משה כחלון לצאת שוב מהמחבוא. הוא טרח להסביר לנו מה הוא עושה למען השכירים והעצמאיים. כהרגלו הוא נשא נאום מגומגם ולא שכח כהרגלו להזכיר את המשפט "כפי שאמר ראש הממשלה", כשהוא בוחר לחזור להתגולל לרגליו של נתניהו, דבר שהוא מקפיד לעשות מאז שהחליט לזחול חזרה לליכוד.

אטסוקו הונג'ו הוא רופא סיני שעורר סנסציה בתקשורת כשאמר שנגיף הקורונה אינו טבעי. לדבריו אם הנגיף היה טבעי הוא לא היה משפיע בצורה דומה על כל העולם, משום שבכל מדינה ישנו אקלים שונה לחלוטין.

לטענת הפרופסור הונג'ו אם הווירוס היה טבעי, הוא היה משפיע רק על מדינות עם טמפרטורות שדומות לאלה שבסין, ולא היה מתפשט למדינה כמו שוויץ באותה דרך שבה המגפה מתפשטת לאזורים מדבריים. לטענת הפרופסור, במשך 40 שנות מחקר על בעלי חיים ווירוסים אין לו ספק שזהו נגיף מלאכותי לחלוטין. הפרופסור הונג'ו צוטט במסרון גם כמי שעובד במעבדת ווהאן בסין, והוא מכיר את כל עובדי המעבדה.

מה שריגש במיוחד במסרון הייתה אמירה שלו לפיה הוא התקשר לכל עובדי המעבדה, אבל איש מהעובדים לא השיב לטלפון, כיוון שכל עובדי המעבדה מתו.
מגיפה לא מעטלפים

הפרופסור הונג'ו צוטט כמי שקובע שקורונה לא הגיעה מעטלפים. לדבריו הממשלה הסינית יכולה ליטול ממנו את פרס נובל לשלום. בכל מקרה לדבריו ממשלת סין משקרת. להגברת אמינות המסרון צורף למסרון קישור שמפנה אל הערך שנושא את שמו של המדען ב"וויקיפדיה", די להוסיף אמינות נוספת לידיעה.

המסרון שזכה לתפוצה מרשימה, נועד לדברי מפרסמיו להוכיח שסין היא מפיצת המגיפה, ואין כמו עדות ממקור ראשון להעיד על כך. אלא שאחרי שבוע באה ההכחשה. הפרופסור הכחיש את הדברים והודיע שניצלו את שמו לרעה מה גם שהוא לא עבד מעולם בסין.

או שזה פייק מוחלט כפי שזה נראה עכשיו, או שיתכן שהיה מי שהפעיל לחץ פיזי לא מתון על הפרופסור הסיני ולכן הוא אולץ לפרסם הכחשה. במדינות טוטאליטריות הכל יכול להיות. ידיעה מצוצה מהאצבע, או מחאה של מדען שהחליט לא לשתוק. בהיעדר מקור אמין לידיעה לא נדע לעולם.

בכל טור נפרסם כאן את סיפורם של אנשים שאת זהותם אתם מתבקשים לגלות בעזרת רמזים. בכל פעם נביא את התשובה לשאלה שנשאלה בטור הקודם. הפתרון נמצא בתחתית השאלה שמוצגת לכם השבוע.

הוא לא היה החתן האידיאלי שאימא יכולה לאחל לבתה. הוא גדל במשפחה חרדית בת שלושה ילדים, התחתן עם אם לשלושה ילדים בעת שריצה את אחד מעונשי המעצר הרבים בכלא. כשהשתחרר עבר להתגורר באשדוד שם עבד כגנן ודייג.

הוא עסק בספורט תחרותי, אם היה לו חלום לפגוש בזירה את קסיוס מרסלוס קלי ג'וניור, הרי שאת החלום הזה הוא לא הצליח להגשים, למרות שהוא נשלח לתחרות בקפריסין במשקל בינוני בסוף שנות החמישים.

במשך הרבה שנים הוא התמחה בשוד מזויין, פריצות וגנבות, והתפרסם בכך שגנב גור נמרים מגן החיות הישן של תל אביבשהיה אז בשדרות קרן קיימת בתל אביב, שנודעו לימים כשדרות בן-גוריון. בשדרות ח"ן בתל אביב הוא נתפס לאחר שהשתתף בשוד מזויין, ובתחנת המשטרה בשדרות הוא נעצר לאחר שחצה את הגבול למצריים ושוחרר כעבור זמן קצר על-ידי המצרים.

שירות בתי הסוהר של אותם ימים, לא העריך את כישוריו המיוחדים ויוצאי הדופן. בשנות השבעים הוא החליט לנהוג כפי שנוהגים ספורטאים מקצועיים שתולים את הנעליים, ותלה את אביזרי הפריצה ופרש מחיי הפשע. בקיץ הוא גר בגליל, בחורף הוא עבר להתגורר בבקתות נטושות בחופי ים המלח. סמלו המסחרי היה זקן עבות ובגדים מרופטים שספק אם פגשו מכונת כביסה.

עבריין סליבריטאי

הוא נחשב סלבריטאי של אותה תקופה. שמו הופיע בתדירות רבה בעיתונים גם לאחר שפרש מחיי הפשע, בעיקר בגלל מהומות שייצר ובגלל שהחזיק ברשותו קאנביס והשתמש בו.

הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש, ומת ממנת יתר של סמים שהזריק לו נרקומן. זמן קצר לפני מותו הוא רכש כרטיס טיסה להודו. למרות שאחת מרגליו נקטעה הוא לא וויתר על הנסיעה, אבל בתום תקופה קצרה הוא חזר לישראל ועבר להתגורר בסמוך למירון.

קשה להאמין, אבל הוא היה חברו של זמר ויוצר ישראלי, בן למשפחת אומנים ידועה שרבים מבניה זכו לפרסום כשחקנים, זמרים ויוצרים, בתחום האומנות והבידור.

הזמר התפרסם בכך שכתב שירי זעם ומחאה חברתית וקרא לשיווין בישראל. הוא החליט לכתוב שיר, שהביא להעצמת דמותו של גיבור השיר בציבור. השניים הכירו כשהתגוררו בסמיכות ופיתחו חברות שנמשכה כל עוד הם התגוררו בשכנות.

עד היום לא ברורה סיבת המוות של האיש שהיה עבריין נערץ, המשטרה וויתרה על ניתוח גופתו לבקשת זק"א. ולאחר מותו היו מי שהזכירו את המוטו של חייו. "נולדתי לחופש ואשאר חופשי". כך הוא חי וכך הוא מת.

פתרון השאלה מהטור הקודם:

מי לא מכיר את הלל יפה? כולם שמעו על בית החולים, אבל לא רבים שמעו על ד"ר הלל יפה, שהיה אחד הבולטים שבחוקרי המלריה, והיה בין אלה שמצאו את הדרך להתגבר על המגיפה.

הדוקטור שהתקרב לרעיונות התחייה הציונית והיה לחובב ציון, בחר להתמחות ברפואת עיניים בגלל מחלות עיניים שהיו נפוצות באותה תקופה בארץ ישראל. הוא הגשים חלום ועלה לארץ בשנת 1891 כשהיה בן עשרים ושבע.

בארכיון הציוני המרכזי נמצאת תמונה שבה נראה הד"ר יפה צד יתושים בביצות החולה, יחד עם אחייניתו שאתה פעל במשותף להדברת המלריה ביסוד המעלה.
ד"ר הלל יפה, התחיל את עבודתו בארץ כרופא בטבריה, וכעבור שנתיים הוא נענה להצעתו של הברון רוטשילד, ועבר להתגורר בזכרון יעקב, שם פגש חולי קדחת מחדרה והסביבה.

הוא הגיע למסקנה שכדי למגר את הקדחת צריך להעלות את המודעות הציבורית להיגיינה, כדי להפחית את סכנת ההדבקה במחלה. במקביל הוא הציע לפעול כדי לייבש את ביצות חדרה, שם דגרו יתושי אנופלס שהעבירו את המחלה.

בשנת 1895 הוא עבר להתגורר ביפו, ובמקביל שימש רופא של בית הספר החקלאי "מקווה ישראל". הוא מת בשנת 1936. בעיתון "דבר" של אותה תקופה, ספדו לו במילים "נסתלק גדול צנוע ורב פעלים, איש שהקרין על סביבותיו אור חמימות ועידוד למרפא".