אירן היא המדינה החמישית בעולם, והראשונה במזרח התיכון, במספר המתים כתוצאה ממגפת הקורונה. נכון ל-25 באפריל, היא הודיעה על 88 אלף חולים וכ-5,600 מתים במגפה, כאשר ההערכה המקובלת היא שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה.
מספר הנפגעים הגדול עורר גל של מחאה וביקורת בציבור האירני על התנהלות המשטר: על שהממשלה איחרה להגיב על פרוץ המגיפה, הכחישה בתחילה שהנגיף הגיע לאירן, הסתייגה מצעדי הבידוד, ובנוסף לא מיהרה להפסיק את הטיסות מסין – שעולי הרגל השיעים שהגיעו ממנה למקומות הקדושים לשיעה הם כנראה המקור למגפה באירן. עד כה ביקורת זו לא הובילה להפגנות רחוב, אולי עקב החשש מהידבקות בווירוס בהפגנות המונים.
משבר הקורונה עשוי להשליך גם על מהלכי ההתבססות של אירן בסוריה, שבה השקיעו האירנים מאז פרוץ מלחמת האזרחים מאמצים גדולים כדי לחזק את משטר אסד, לבנות בזירה הסורית מאחז השפעה מרכזי שילכד את הציר השיעי מאירן ועד לבנון, ויקנה לאירן גישה לים התיכון. בראייתו של המשטר האירני, המרחב הסורי הוא קו ההגנה הקדמי של אירן, ולכן חשוב לה להחזיק בו כוחות צבאיים – כיום רובם מיליציות שיעיות בפיקוד אירני – המיועדים להבטיח את האינטרסים של אירן ואת קשריה עם המשטר הסורי. לא פחות חשוב, המאחז אמור לשמש לבניית חזית נוספת מול ישראל מכיוון רמת הגולן, ולחזק את ארגון חיזבאללה הלבנוני, בעיקר באמצעות שיפור מערך הטילים הגדול שאירן בנתה עבורו.
קשיים ניכרים עוד לפני הקורונה
עוד לפני פרוץ משבר הקורונה, נתקלו מאמצי אירן במרחב הסורי בקשיים ניכרים. ממשל טראמפ אינו מסתפק בלחצים הכלכליים, ומאז תחילת 2020 הוא מפעיל גם לחצים צבאיים, באמצעות פגיעות במיליציות השיעיות הקשורות באירן, גם אם בעיקר במיליציות העירקיות. רוסיה, שותפתה של אירן בחיזוק משטר אסד, הפכה לגורם המשפיע המרכזי בסוריה ומתחרה באירן על קשרים כלכליים עם משטר אסד, ומסתייגת מחלק ממהלכיה של אירן בסוריה. גם הפעילות הצבאית הטורקית בצפון סוריה מקשה על הכוחות האירנים שם לקדם את יעדיהם.
אבי ההתבוססות האירנית בסוריה, קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, חוסל בידי האמריקנים, וטרם ברור עד כמה יפגע מותו בחדירה האירנית לסוריה, הגם שסביר להניח שהחיסול חיזק את ההרתעה האמריקנית נגד אירן. על אלה נוסף כשלונה של אירן למצוא מענה יעיל לתקיפות הרבות של חיל-האוויר הישראלי נגד יעדים של משמרות המהפכה האירניים והמיליציות השיעיות בסוריה ובעירק, המכוונות לערער את ההתבססות האירנית בסוריה. התקיפות הישראליות, והחיפוש האירני אחר מענה שיבלום אותן, העלו את האפשרות, גם בעיני צה"ל, שהמתח יוביל להידרדרות לעימות נרחב בין שתי המדינות, הגם ששתיהן אינן רוצות בו.
בזירה הביתית התפתחה מחאה נגד ההשקעות הגדולות בסוריה, שעה שהמצוקה הכלכלית באירן עצמה גוברת. יתר על כן: משבר הקורונה באירן משתלב במשבר כפול, שבו היא נתונה בשנים האחרונות. אירן שרויה זה זמן רב במצוקה כלכלית, שהחמירה עקב הסנקציות שהטיל עליה ממשל טראמפ. השפל הכלכלי הוא הסיבה העיקרית לגלי ההפגנות הפוקדות את ערי אירן בשנים האחרונות. הן נושאות גם אופי פוליטי של מחאה נגד הנהגת המשטר, ובראשה המנהיג העליון
עלי חמנאי, ונגד התערבותה של אירן במדינות שכנות, על חשבון השכבות העניות באירן. אולם, עד כה ההפגנות טרם הציבו איום ממשי על עתיד המשטר, בין השאר משום שהוא מצליח לדכאן באמצעות הפעלת כוח אלים ופתיחה באש נגד המפגינים.
עד לפרוץ מגיפת הקורונה, היה ברור שאירן אינה מתכוונת להוציא את כוחותיה מסוריה גם בטווח הארוך, למרות האבידות שנגרמו לה כתוצאה מהתקיפות הישראליות וכשלונה לבלום אותן. שילוב האינטרסים המנחה את התבססות כוחותיה בסוריה – הקשר המיוחד למשטר אסד; בניית מרחב ההשפעה בסוריה, שיחבר את האוכלוסיות השיעיות באירן, עירק ולבנון; בניית מסדרון יבשתי שיחבר את אירן עם הים התיכון; חיזוק חיזבאללה והחמרת האיום על ישראל; ועניינו של משטר אסד בהמשך הקשר ההדוק עם אירן – כל אלה עשו את המשך הנוכחות בסוריה לכדאית וחשובה מאוד לאירן, למרות המחיר ששילמה.
סוריה חשובה מכדי לוותר עליה
עוצמתו של משבר הקורונה שהלם באירן שינתה כנראה את המצב, למרות שההנהגה האירנית טרם נתנה לכך ביטוי. למספר המתים במגיפה אין דומה במדינות אחרות באזור, ועיקר תשומת ליבו של המשטר יופנה לשיקום אירן עצמה במשך תקופה ארוכה. המשבר יערער עוד יותר את מצבה הכלכלי של אירן, והיא תתקשה להשקיע בשיקום סוריה את המשאבים שהשקיעה בו עד כה. ייתכן שעוצמת המגפה באירן תשתקף גם בקרב הכוחות האירנים והמיליציות השיעיות בסוריה, כולל חיזבאללה, ותקשה על הפעילות הצבאית האירנית בזירה. גם הפעילות הצבאית הטורקית בצפון סוריה מקשה כנראה על אירן.
אף על-פי כן, סביר להניח שלמרות קשיים אלה אירן עדיין נחושה להמשיך להתבסס בסוריה, תוך ניצול תלותו של המשטר הסורי בסיוע האירני. בחולשתו הפנימית של משטר אסד טמונים אומנם סיכונים וקשיים לאירן, והיא מחייבת אותה להשקיע מאמצים ניכרים בחיזוקו. אבל היא פותחת בפניה גם סיכויים להרחיב את השפעתה במרחב הכולל את עירק-סוריה-לבנון, מה גם שמשטר אסד מקבל בינתיים בברכה פומבית את המשך שהותם בסוריה של הכוחות המונהגים על-ידי אירן.
גם העובדה שהרוב הגדול של הכוחות המופעלים בסוריה על-ידי אירן אינם אירנים, אלא לוחמי חיזבאללה ושיעים עירקים, אפגנים ופקיסטאנים, יכולה להקל על המשטר האירני מול הביקורת המושמעת עליו בארצו. לאירן חשוב במיוחד לשפר את יכולותיו של חיזבאללה, בעיקר באמצעות פרויקט הדיוק של מערך הטילים, שיאפשר לטילי חיזבאללה לפגוע בדייקנות במטרות צבאיות ואסטרטגיות בישראל.
המשך התקיפות של חיל-האוויר הישראלי בסוריה נגד יעדים אירניים/שיעים מלמד שאירן ממשיכה במאמצי התבססותה הצבאית בסוריה. על נחישותה של אירן להמשיך בכך, עשויות להעיד גם הגברת הפעלתם של משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות הקשורות בה בלחימה באזור אידלב, מאז תחילת 2020, והמשך התקיפות של מיליציות שיעיות עירקיות הקשורות לאירן נגד בסיסים אמריקניים בעירק.
עם זאת אפשרי, שעקב משבר הקורונה, תצמצם אירן את פעילות ההתבססות שלה בסוריה, מכמה סיבות. המצב הכלכלי באירן כנראה יחמיר עוד יותר עקב המגיפה, ולא יאפשר לה להשקיע משאבים בשיקום סוריה בהיקף הקודם, ואולי גם יאלץ אותה לצמצם את מעורבותה בעירק, בלבנון ובתימן, ובכלל זה בחיזוק חיזבאללה.
שנית, עשרות אלפי החולים והמתים במגפה באירן, והטענות שנשמעו בציבור האירני כבר בשלב מוקדם על הטיפול הכושל במשבר והסתרת האמת מהציבור, עלולים ליצור בסיס לתסיסה מחודשת נגד המשטר. אם כך יקרה, המשטר עשוי לצמצם את פעילותו הצבאית או האזרחית בסוריה, כדי להפנות משאבים לטיפול בזירה הביתית.
זהירות מול ישראל
שאלה חשובה: האם אירן עלולה לנסות לנצל את עיסוקה של ישראל במשבר הקורונה כדי להביא לעימות עם ישראל, בעיקר באמצעות תגובה חריפה על תקיפות אוויריות ישראליות נגד יעדים אירנים ושיעים בסוריה או בעירק? אפשרות זו נלקחה בחשבון בישראל זה מכבר. זאת, משום שאין ספק שלאירן יש עניין חשוב להפסיק, או לפחות לצמצם במידה ממשית, את התקיפות הישראליות, הגורמות לה ולשלוחיה אבידות ונזקים ניכרים. בנוסף, בראיית המשטר, תגובה כזו יכולה לצמצם את תשומת הלב של הציבור האירני למשבר הקורונה, להבהיר לישראל שאירן לא תעבור עוד בשתיקה על תקיפות חיל-האוויר, לחזק את מעמדה של אירן בסוריה ובעירק, ולהיתפס כחלק מהנקמה על חיסולו של סולימאני.
אולם למרות שיקולים אלה, בנסיבות הנוכחיות סבירותה של תגובה כזו אינה נראית גבוהה, מכמה סיבות. ראשית, אירן מעולם לא הגיבה בעוצמה על תקיפות חיל-האוויר הישראלי, והסתפקה בפעמים בודדות בתגובה צנועה ולא תכליתית. חיל-האוויר האירני אינו יכול להתמודד עם חיל-האוויר הישראלי, ולכן אירן כלל לא הפעילה אותו בזירה הסורית. ההגנה האווירית האירנית והסורית לא השיגה עד כה תוצאות משמעותיות מול התקיפות.
האמצעי העיקרי שאירן יכולה להפעיל נגד ישראל הוא מערכי הטילים הענקיים שבאירן ובידי חיזבאללה (ובמידה פחותה בעירק). עד כה אירן לא הפעילה מערכים אלה נגד ישראל בהיקף משמעותי, מחשש מפני תגובה ישראלית קשה, כולל נגד אתרי הגרעין באירן. משבר הקורונה לא שינה את השיקולים הללו. אדרבה, אירן אמורה לחשוש שהידרדרות בעימות עם ישראל בסוריה תתקבל בהסתייגות, לפחות זמנית, מצד הציבור באירן, שכבר מותח ביקורת על המשטר עקב מחדליו בניהול המשבר.
שנית, אירן עסוקה במשבר הקורונה החמור. ההנהגה האירנית גם משקיעה מאמצים במניעת הידרדרות נוספת במצב הכלכלי, העלולה להוביל לתסיסה עממית והפגנות, שבמקרה קיצוני יסכנו את יציבות המשטר. אין זה העיתוי הנכון להתגרות בישראל.
שלישית, בעקבות יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין וחיסול סולימאני, אירן צריכה להביא בחשבון שממשל טראמפ – שלא כממשל אובמה – מוכן להרחיק לכת בצעדים צבאיים, מדיניים וכלכליים נגד אירן. המשטר האירני ודאי מודע ליחסים הקרובים בין ממשל טראמפ וישראל, ולכן אירן תהיה חייבת להיזהר בצעדיה נגד ישראל ולהימנע מכאלה שיביאו עליה גם תגובה אמריקנית.
בשורה התחתונה, אירן לא תוותר כנראה על קשריה עם המשטר הסורי ועל קיום המאחז בסוריה, החשוב לה כל כך. אלה הם אבני יסוד באסטרטגיה האזורית האירנית. אבל אפשרי שאירן תצמצם את פעילותה בסוריה, לפחות זמנית, מתוך סיבות כלכליות, עקב עיסוקה במשבר הקורונה, ומחשש שפעילות זו תעודד ביקורת ומחאה בציבור האירני. בו בזמן, למרות עניינה הברור של אירן לעצור את תקיפות חיל-האוויר הישראלי בסוריה ובעירק, אירן תמשיך כנראה להיזהר מתגובה משמעותית עליהן, העלולה להוביל לעימות נרחב עם ישראל.
