בנושא ההסכמים הקואליציוניים, לעומת זאת, העימות רק נדחה ולא הוכרע. חיות מזכירה, כי בג"ץ אינו נדרש להליכי חקיקה שטרם הושלמו ולצעדים ממשליים שטרם בוצעו. בית המשפט בודק מעשים, לא הכרזות. וכאן ברור, שדעתם של השופטים מאוד אינה נוחה משורה ארוכה של סעיפים בהסכם – שהם אכן בעייתיים מאוד, משנים סדרי עולם ובמידה רבה אף יוצרים רודנות דו-ראשית של נתניהו וגנץ.

ברור לחלוטין שכבר בימים הקרובים יוגשו עתירות מחודשות נגד החקיקה המקימה את המשטר הדו-ראשי, ושבהמשך נראה עתירות נגד חלוקת ראשות הוועדות בכנסת ונגד השתלטות הקואליציה על כל ארבעת המושבים הפוליטיים בוועדה לבחירת שופטים. עם זאת, ייתכן שיש להבדיל בין הסעיפים השונים בכל הקשור לאפשרות שבג"ץ יתערב בהם.

המבנה הדו-ראשי כשלעצמו, לעניות דעתו של הח"מ, אינו בעייתי כפי שהוא עשוי להיראות. אפשר אפילו לטעון, שהוא סותם חור גדול מאוד ובלתי מובן שהיה עד היום במבנה השלטוני שלנו, בו אין כל חובה למנות ממלא-מקום לראש הממשלה. זהו מצב אבסורדי ואף מסוכן: בקבוצת כדורגל בליגה ב' יש עוזר מאמן, אך במדינה הנתונה בסכנה קיומית יום-יומית – לא מוגדר מי ייכנס לנעליו של האיש החשוב ביותר בה, אם חלילה לא יוכל למלא את תפקידו. אז נכון שמדובר כאן ב"ראש ממשלה חלופי", אבל בפועל – יש מספר שתיים ברור ומוגדר, וזה דווקא ראוי לשבח.

הליכוד וכחול-לבן כבר תיקנו כמה מן הסעיפים הבעייתיים שעליהם עמדו השופטים במהלך הדיון בעתירות. קווי היסוד של הממשלה יוגשו לכנסת לפני השבעתה; תתאפשר חקיקה בששת החודשים הקרובים, אם כי תינתן עדיפות מוצדקת לחקיקת הקורונה; ניתן יהיה לבצע מינויים בכירים על-פי החוק והדין – דהיינו, לא לעכב אותם שלא לצורך. עם זאת, יש כמה סעיפים אחרים שעשויים/עלולים להוביל להתערבות של בג"ץ:

• נתניהו וגנץ יכולים, לגמרי לבדם, להאריך את מצב החירום בשלושה חודשים ועוד שלושה חודשים ועוד ועוד, עד אין קץ. זהו סעיף המעניק לשניים סמכויות בלתי סבירות בעליל במשטר דמוקרטי.

• הכנסת ה-23 תכהן שלוש שנים בלבד, בעוד החוק קובע ארבע שנים. אין תקדים לכך שמיד בתחילת כהונת הכנסת, הממשלה קוצבת את ימיה לתקופה קצרה מזו שלשמה נשלחו חבריה בידי הבוחר.

• כל חברי הכנסת של הקואליציה יהיו מחויבים להתנגד לכל הצעת חוק שלא אושרה בידי ועדת השרים לחקיקה. זוהי כבילה מראש של שיקול דעתם, בסגנון שבג"ץ כבר פסל בפרשת מתווה הגז.

• נתניהו וגנץ לא יוכלו לעמוד בראש ממשלה שתוקם אם הממשלה הקיימת תופל בהצבעת אי-אמון. זהו סירוס משמעותי של אחד הכלים החשובים ביותר שבידי הכנסת.

• לנתניהו וגנץ תהיה זכות וטו הדדית על פיטורי שרים מהגוש השני. מדובר בשלילת סמכות חשובה הנתונה בידי ראש הממשלה.

• החוק הנורבגי המדלג, שנועד להכניס לכנסת רק את אנשיו של גנץ מרשימת כחול-לבן. הוא אומנם אינו על שולחן הכנסת, אך כחול-לבן לא ויתרה עליו. השופטים הציגו אותו כצעד בעייתי במיוחד ("משנה את תוצאות הבחירות", אמר חנן מלצר) וכדוגמה לסעיף קיצוני המצדיק את הצעד הנדיר של התערבות בהסכם פוליטי.

• מניעת ראשות ועדות בכנסת מהאופוזיציה, למעט הוועדה לביקורת המדינה. חיות אומרת כבר כעת, שההסכם מחליש בצורה משמעותית את האופוזיציה. בהחלט תיתכן כאן התערבות של בג"ץ, והיא תהיה מוצדקת לגמרי.

• בוועדה לבחירת שופטים חברים שני חברי כנסת. במשך שנים הנוהג היה שאחד מהם יהיה מהקואליציה, והשני – מהאופוזיציה. ההסכם הנוכחי נותן את שני המקומות לקואליציה. בג"ץ כבר התייחס בעבר למצב כזה ומתח עליו ביקורת, אם כי לא בהלכה מחייבת. בשלוש השנים הקרובות צריך למנות לפחות שלושה שופטים לעליון: במקום חנן מלצר באפריל 2021, במקום ניל הנדל באפריל 2022 ובמקום ג'ורג' קרא במאי 2022 – וזה אם שופטים אחרים לא יקדימו את פרישתם. בנוסף לכך, צריך למנות עשרות שופטים ביתר הערכאות. הנושא הזה כמובן קרוב במיוחד לליבם של שופטי העליון, וגם כאן יש סבירות גבוהה שיתערבו.

• התקציב הקרוב יהיה דו-שנתי. על כך יש פסק דין מפורש של בג"ץ, הקובע שמדובר במהלך בלתי תקין ובפעם הבאה הוא יפסול אותו. השאלה היא כיצד זה יוסדר הפעם בחקיקה.

• חלוקת משרות שוויונית בין שני הגושים במועצות ובתאגידים הטעונים את אישור הממשלה. זוהי פוליטיזציה בוטה של משרות אלו, וגם כאן ייתכן שבג"ץ יתערב.

ניתן לצפות שהליכוד ימשיך להלך אימים על השופטים וינופף בסעיף 8 להסכם, לפיו אם בששת החודשים הקרובים "תתהווה מניעה" למינוי נתניהו או גנץ – הכנסת תפוזר ויתקיימו בחירות בפעם הרביעית. נתניהו ועושי דברו מן הסתם משוכנעים שהאיומים שלהם עבדו – ראו את פסק הדין בנוגע להקמת הממשלה בידי נתניהו – וימשיכו בדרך זו, שמדברת היטב אל ליבו של בסיס תומכיהם.

האם זהו איום מוחשי? נניח בצד את עזות המצח שבו ואת ההפקרות המוחלטת מצד מי שחושב לממש אותו. קצת קשה להניח, שאחרי שהשרים יתיישבו בכורסאות המרופדות מסביב שני שולחנות הממשלה, יתבשמו מן המעמד וישתכרו מן הלשכה והרכב, הם ימהרו לוותר על תפקידיהם ומנעמיהם רק בגלל החוק הנורבגי או הוועדה לבחירת שופטים. בג"ץ מצידו ייטיב לעשות, אם לא ידון בעתירות הללו בלוח זמנים מואץ מדי. זה לא אומר שצריך למשוך אותן חודשים, אבל גם אין סיבה לעשות הכל בתוך כמה ימים. תנו לשרים להתרגל, תנו לממשלה להתחיל לעבוד, ואיום הבחירות ילך ויתפוגג.

מובן שהטוב ביותר יהיה, אם נתניהו וגנץ יפנימו היטב את דברי השופטים בדיון ואת דבריה ורמזיה של חיות בפסק הדין. לאמר: לקבוע שהכנסת תכהן ארבע שנים. לוותר על החוק הנורבגי המדלג. לתת לאופוזיציה את ראשותן של עוד שתיים-שלוש ועדות. לתת לאופוזיציה נציג בוועדה לבחירת שופטים. להעביר את הארכת מצב החירום לידי הכנסת. לאפשר לחברי הכנסת להפעיל שיקול דעת בחקיקה. אלו הם הסעיפים הבעייתיים ביותר, שלא לומר הבוטים ביותר.

ברור שנתניהו, גנץ ואנשיהם אינם מאמינים זה לזה – וכנראה בצדק. ברור ששני הצדדים נכנסים לחופה הזאת כמי שכפאו שד. ברור שחייבת לקום מיד עכשיו ממשלה. כל זה אינו אומר, שבדרך מותר לרמוס עקרונות יסוד של השיטה הדמוקרטית, ולהקים משטר בו הכוח נוטה בצורה מוגזמת וחסרת תקדים לטובת הרשות המבצעת – וליתר דיוק: לטובת שני אנשים בלבד. אם הם יתעקשו על הסעיפים האנטי-דמוקרטיים הללו, חובתו של בית המשפט העליון תהיה להתערב.