הגלובליזציה והסחר העולמי מצויים על צלחתו של כל מי שחי במדינות העשירות. כאשר החל סגר הקורונה לפני חודשיים, חששו רבים שהדבר יגרום למחסור בלחם, חמאה ושעועית; זה לא קרה. זו אינה תוצאה של תוכנית מרוכזת, מדגיש אקונומיסט, אלא של שרשרת אספקה בשווי של 8 טריליון דולר בשנה המסתגלת למציאות המשתנה, עם מיליוני חברות המקבלות החלטות ספונטניות.

השיטה רחוקה מלהיות מושלמת. כאשר ההכנסות צונחות, יותר אנשים רעבים. אבל בגדול, שרשרת האספקה של המזון עומדת בהצלחה במבחן קשה במיוחד. כעת חשוב שממשלות לא ייכנסו למרוץ אחרי "אספקה עצמית". שרשרת המזון הגלובלית אחראית ל-10% מהתוצר העולמי ומעסיקה 1.5 מיליארד בני אדם, והיא הכוכב הבלתי-מעורער של עולם הלוגיסטיקה במאה ה-21. אספקת המזון העולמית הוכפלה פי שלושה מאז 1970, בעוד אוכלוסיית העולם גדלה רק כפליים; המחירים צנחו, שיעור הסובלים מתת-תזונה ירד מ-36% ל-11%. היקף ייצוא המזון גדל פי שישה ב-30 השנים האחרונות, ו-80% מתושבי כדור-הארץ אוכלים מזון מיובא בכמות זו או אחרת.

זה לא שאין בעיות. הריכוזיות של כמה מן היצרניות העיקריות, התערבות ממשלות, אסונות טבע והפרעות בשווקים עלולים לגרום לתוצאות קשות. בשנים 2008-2007 גרמו יבולים גרועים והתייקרות האנרגיה לעלייה במחירי המזון. ממשלות נכנסו ללחץ, אסרו לייצא מזון ורק החמירו את המשבר, אשר הוביל למהומות בשווקים מתעוררים.

למרות חומרתו של המשבר הנוכחי, כל חוליה בשרשרת התאימה את עצמה. אספקת הדגנים לא נפגעה, תודות ליבולים טובים ולמלאים גדולים. חברות שינוע ונמלים ממשיכים לעבוד במלוא הקצב. החשוב ביותר הוא, שהממשלות למדו את לקחי 2008-2007 והן נמנעות מפרוטקציוניזם: רק 5% מייצוא המזון נתון כיום למגבלות, לעומת 19% אז. עד כה, מחירי המזון ירדו מתחילת השנה.

עם זאת, מדגיש אקונומיסט, המבחן טרם הסתיים. כאשר ענף המזון הפך ליותר גלובלי, הוא הפך גם ליותר ריכוזי ויצר צווארי בקבוק. התפרצות הקורונה בכמה בתי חרושת בארה"ב צמצמה ברבע את אספקת בשר החזיר – והזניקה ב-28% את מספר רשיונות הציד של תרנגולי הבר באינדיאנה. התרחבות המשבר עלולה להוביל לכך שמספר הסובלים מתת-תזונה קשה יוכפל ל-3.4% מאוכלוסיית העולם, כולל בכמה מדינות מפותחות. עלייה בעוני וברעב עלולה להוביל ממשלות לנקוט צעדים קיצוניים ולהחמיר עוד יותר את המצב.

לדעת אקונומיסט, על הממשלות למשול ברוחן ולהבטיח שמערכת המזון העולמית תמשיך לפעול. זה אומר: לתת למוצרים לחצות את הגבולות, לאפשר כניסת עובדים זרים לענף החקלאות ולתת לעניים כסף ולא מזון. עליהן גם למנוע ריכוזיות נוספת בענף, העלולה להיווצר אם חברות חלשות יקרסו או יירכשו בידי החזקות מהן. בהחלט יש הצדקה לראות את המזון כחיוני לביטחון הלאומי; התערבות בו וניסיון להגיע לעצמאות אספקה יהיו שגויים בתכלית.

יש להביא בחשבון גם את העתיד. ב-30 השנים הבאות יש להגדיל את היצע המזון ב-50% כדי לענות על צרכיה של האוכלוסייה הגדלה והמתעשרת, בעוד שיש לכל הפחות לעצור את טביעת הפחמן של הענף. אין מנוס ממהפכה חדשה בתפוקת המזון, החל מחממות היי-טק וכלה ברובוטים שיקטפו פירות. לשם כך יהיה צורך בכל עוצמתו של הענף ובהשקעות אדירות של המגזר הפרטי. אסור לפגוע בכך בצעדים נמהרים בשל הקורונה.