אין זה משנה בכלל מה יפסוק בג"ץ בעניין העתירות הקנטרניות של עותרים סדרתיים מחבורת "רק לא נתניהו" כנגד האפשרות שחבר כנסת הנאשם בפלילים יוכל להקים
ממשלה ולעמוד בראשה. גם אם אותם עותרים המציגים את עצמם כמגיני הדמוקרטיה, איכות השלטון וערכים חשובים נוספים, מעשיהם מעידים שאינם כאלה.
הן העותרים והן השופטים יודעים כי עצם הדיון בעתירות אלה מהווה פגיעה בשלטון החוק, חוק שהוא ברור לחלוטין. אין צורך להיות משפטן כדי לראות את הפגיעה. אפילו בג"ץ איננו מעל החוק, וגם הוא מחויב לכבד את החוק. דינן של העתירות היה להידחות על הסף.
משלא עשה כך הפך בג"ץ את עצמו לגורם במשחק הפוליטי. חמור מזה, בג"ץ שילב את לוח הזמנים המשפטי עם לוח הזמנים הפוליטי, והבטיח שהכרעתו תינתן רגע לפני תום המנדט של הכנסת בתהליך הקמת הממשלה. כל הטיפול של בג"ץ בעניין, ועצם הדיון שמשמעותו עלולה להיות פסילת הצבעתם של כשני מיליון אזרחים, הוא 9-D השובר את עקרון הפרדת הרשויות ואת החופש לבחור ולהיבחר. פגיעה זו קיימת ללא קשר להחלטה שתתקבל בעתירות שכלל לא היו צריכות להידון.
לא מיותר להביע תמיהה על הגיוס הכמעט כללי של שופטי בית המשפט העליון, 11 שופטים, לדיון שכלל לא היה צריך להתקיים. תכליתו המפורשת של החוק הייתה למנוע מצב שבו פקיד כלשהו, בכיר ככל שיהיה, או חבר אנשים, בכירים ככל שיהיו, יוכלו להחליף שלטון, או לקבוע מי יעמוד בראשות הממשלה. במלים אחרות, כוונת המחוקק הייתה שציבור הבוחרים הוא זה שיהיה הריבון האמיתי. מדובר אצלנו רבות על סכנת עריצות הרוב. עריצות המיעוט והידרדרות לאוליגרכיה שהן סכנות אף יותר חמורות למשטר הדמוקרטי.
רוח גבית
לא מדובר בהחלטה ערכית ואין זה מתפקידו של בית המשפט העליון לדון ולקבוע ערכים. נושאים ערכיים ומוסריים מקומם בדיון הציבורי ולא בדיון המשפטי. "משפטיזציה" של הדיון הציבורי מנכרת אזרחים רבים מאוד מאוד מן הדיון עצמו, והופכת אותו לנחלתם של "עליונים", כינוי שהוצמד שלא בטובתם לשופטי בית המשפט העליון. כך גם קביעות בענייני סבירות ומידתיות. בסוגיות אלה אין ל"עליונים" יתרון על-פני אזרחים אחרים.
ב"כיכר התליינים" של ערוצי התקשורת השונים, שבהם מככבים "פרשני-על", אנשים אשר בעיני עצמם הם "שומרי סף", נקבעים מושגים המעוותים את הבנת האזרחים. כך, למשל, השתרשו בשיח התקשורתי כל מיני מושגים שקריים. יש להדגיש: אין חוק עוקף בג"ץ אלא בג"ץ עוקף כנסת; אין מפלגה מסוימת שהחזקת תיק המשפטים בידיה היא הגנה על שלטון החוק ומפלגה אחרת שהחזקת תיק המשפטים בידיה היא סכנה לשלטון החוק; אין מחנה של "נאורים" ומחנה של "מסיתים"; אין שר לעומתי למערכת אלא מערכת לעומתית לשר; ועוד.
ממש במקרה, בשעת כתיבת שורות אלה מתנהל בגלי צה"ל דיון "מאוזן" בין 3 שמאלנים, כולם כמובן מתנגדי נתניהו:
רזי ברקאי מארח את
אמנון אברמוביץ' ואת
רביב דרוקר. כך התקשורת "הרצינית" ו"המקצועית" ו"הממלכתית" נותנת רוח גבית להסתה הנמשכת מצד גורמים שונים נגד ראש ממשלה נבחר ומכהן, הסתה שנמשכת מאז "גנב" כביכול את השלטון ב-1996 מידיו של
שמעון פרס, כאילו בחירתו לא הייתה לגיטימית, כי הייתה בניגוד לעריצות המיעוט.
הבעיה האמתית הניצבת בפני בג"ץ, כמו גם בפני הרשויות האחרות, היא השבת האיזון החיוני בין 3 הרשויות והצבת גבולות ברורים ביניהן, כדי למנוע חדירה מזיקה של מי מהן לתחומי הסמכות של רעותה. מדובר במשימה דחופה, למען הרשות השופטת בראש ובראשונה. אם הבעיה לא תיפתר, האמון החיוני ברשות זאת ילך ויישחק ויגיע בקרוב לרמת האמון הציבורי בשתי הרשויות האחרות, שהן פוליטיות בעיקרן. כאשר גם הרשות השופטת נתפשת כפוליטית, המצב אינו בריא לה ולכולנו.
