|
|
חוברה לה יחדיו [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
השבוע תחגוג העיר ירושלים את שנת ה-53 לאיחודה. האירועים המבליטים את איחודה של העיר הם של מדינת ישראל כולה, במסגרתם מציינים תושבי המדינה ויהודי העולם את העובדה שהעיר אינה חצויה עוד.
הקשר בין העיר החדשה לעיר העתיקה הופך את בירת ישראל לעיר מרכזית מיוחדת ומאוחדת שחברו בה יחדיו עדות וגוונים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, אנשים מעדות המזרח והמערב, חסידים ומתנגדים, דתיים וחילונים, חדש וישן, הוד וקדושה. עיר של כיסופים שבה קשורה התגבשותו הרוחנית והמדינית של עם ישראל, ואותה ראו נביאי ישראל כמרכז שלום וצדק עולמי.
יום ירושלים שנקבע כיום חג לאומי, מציין את הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות. הפסוק המבטא יותר מכול את הקשר ההדוק שבין ירושלים החצויה עד מלחמת ששת הימים וירושלים השלמה לאחר שחרורה הוא מתהילים: "עומדות היו רגלנו בשערייך ירושלים... ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (קכ"ב, ב'-ג').
לפסוק זה ניתנו משמעויות שונות: ר' יהושוע בן לוי דורש אותו במשמעות הלכתית - "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי, חגיגה פ"ג, ה"ו). ר' יוחנן הסביר חיבור זה במשמעות רוחנית. חיבורה של ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה (בבלי, תענית ה', ע"א). יש שדרשו את מימרתו של ר' יהושע בן לוי במשמעות חברתית כפי פשט הפסוק.
מובא במסכת בבא קמא (פ"ב, ע"ב) שעשרה דברים נאמרו על ירושלים. בין השאר נאמר עליה שלא חלים בה דיני טומאת צרעת הבתים, דיני עגלה ערופה וכמו-כן אם יתקיימו בעיר אמות מידה של עיר הנידחת, לא יבוצע בה ההליך של עיר הנידחת. והרי לכאורה דווקא בעיר הקודש יש להחמיר בנושאים אלו ולא להקל. מדוע לא תקפים בה הדינים הללו?
מסבירה הגמרא במקום, שהמשותף לכול אותם דינים שאינם חלים כלל בירושלים, בהיות שירושלים לא נחלקה לשבטים. העיר אינה אחוזתו של אף אדם, ולכן לא ניתן לממש בה בעלות, ומתוך כך הנך למד שדינים אלו אינם תקפים בה. מסקנה - ירושלים היא נחלתם של כלל ישראל, ומבחינה קניינית היא אינה קניינו של שבט אחד או קניינו של אדם פרטי, ומכאן מובא המקור לדברי התלמוד במסכת יומא האומר: "אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן" (י"ב, ע"א).
בשער אחד
העובדה שירושלים לא נחלקה לשבטים הקנתה לה מימד מיוחד של אחדות. עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים שלכול אחד מהם יש את האופי הייחודי שלו כפי שניתן לראות בברכות של יעקב לבניו ובברכות של משה רעייא מהימנא לשבטים. על-אף השוני בין השבטים נוצרה שלמות כדוגמת החושן המורכב משנים עשר גוונים כנגד שבטי ישראל.
זכורני לפני עשרות שנים עת עלינו בבוקרו של יום לחגוג את יום ירושלים בכותל, בדרכנו למקום עם מאות התלמידים של הישיבות התיכונית והאולפנות של בני עקיבא שנהרו בהמוניהם אל הכותל, פגשנו בדרכנו את ר' יוסף בא-גד נשיא ישיבת נחלים שסיפר לנו ששנים רבות הטרידה אותו השאלה, מדוע הצבא עם הקמת המדינה לא הצליח לכבוש בתש"ח את ירושלים העתיקה חרף כל הניסיונות של הארגונים, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י?
לשאלה זו השיב לו בזמנו הרב משה צבי נריה ראש ישיבות בני עקיבא, מהמובא בירושלמי (בבא קמא, פ"ז, ה"ז), בשמו של ר' יהושע בן לוי. על הכתוב "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" - עיר המחברת ישראל זה לזה, ומפרש על המקום ה"פני משה" "כשעולים לתוכה נעשים הכל כחברים וכולן שווין זה לזה". והביא הרב מהגמרא במסכת זבחים (קי"ד, ע"ב) "לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד".
ואכן כאשר פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, האצ"ל דרך שער שכם, והלח"י עמד לפרוץ את שער יפו הייתה סכנה שכול אחד מהארגונים הללו יאמר כולה שלי, והרי ירושלים לא נחלקה לשבטים. לכן לא עלה ביד אף אחד מהם לכבוש את ירושלים העתיקה. אבל במלחמת ששת הימים, כאשר כוחות צה"ל המאוחדים והמלוכדים פרצו דרך שער האריות נתקיים בהם הפסוק: "הן עם כלביא יקום וארי יתנשא" (במדבר כ"ג, כ"ד). האחדות והליכוד של העם הביאו לניצחון הגדול.
ביום חשוב זה, המציין שלב חדש בערך גאולתנו, אנו מצווים להעמיד את ירושלים במרכז חיינו, כי גדול כוחה של העיר המחברת את עם ישראל לאביהם שבשמים ומחברת את עם ישראל בין איש לרעהו. האמונה והביטחון בה' מוליך אותנו קוממיות לארצנו ובארצנו ממשיכה הברכה לאחדות העם ולהמשך תהליך הגאולה.
