במה להמתיק ימים וזמן בתקופת הקורונה? אחד מהערוצים הרבים עבורי, שמיעת הרצאות בזום בנושאי אמנות. כך קרה כשהאזנתי לשלומית אורן.

שלומית אורן, כותבת ומרצה על אמנות ועוזרת לאנשים להכניס אמנות לחיים. דרך סיורים, הרצאות והבלוג, שהפך לאחד הבולטים בתחום, היא הופכת את האמנות לנגישה ומובנת. במקביל מנהלת את Art Collectors IL - קהילת האספנים של ישראל, בחסות בית המכירות הפומביות תירוש.

אנדי וורהול

אנדי וורהול (שמו האמיתי אנדרי ורהולה) הינו צייר ובמאי קולנוע, אישיות אייקונית בתולדות הפופ ארט והאמנות המודרנית בכלל. וורהול נולד בפיטסבורג שבפנסילבלניה, במשפחת מהגרים שבאו מהכפר. הוא למד אמנות מסחרית באוניברסיטת קרנגי מלון. בשנת 1949 עבר לניו-יורק והתחיל בקריירה מוצלחת בתחום הפרסומת ובאיור למגזינים. הוא זכה להצלחה רבה בזכות גרפיקה פרסומית שלו, ובמיוחד ציורי נעליים עבור חברת "מילר".

בשנת 1962 יצר וורהול סדרת ציורים סנסציונית בצבעים צעקניים שבה הציג פחיות קוקה קולה ושימורים (כולל מרק עגבניות "קמפבל" המפורסם), שהפכה לכרטיס הביקור שלו. מבקרי האמנות הרדיקליים מיד הצהירו כי היצירות הללו חושפות את הריקנות, הבנאליות והסתמיות של תרבות ההמונים המערבית. בהמשך וורהול יצר באותו סגנון ציורים של כמה מהאייקונים של החברה המודרנית (כגון מרילין מונרו, מיק ג'אגר, מאו דזה דונג ואחרים).

בשנת 1963 פתח וורהול במרכז מנהטן סטודיו בשם "בית חרושת" שהיה יוצר עד 80 הדפסי משי ביום (וכ-1,000 יצירות בשנה). כאן נוצר ייצור המוני של דיוקני סלבריטאים. המוניטין השערורייתי של וורהול תרם לעליית מחירי היצירות השייכות לסדרה הזו, אשר הפכו לסמל של הפופ ארט ולאמנות האמריקנית של מאה ה-20.

במחצית השנייה של שנות ה-60 גילה וורהול עניין רב בקולנוע, היה מפיק של להקת The Velvet Underground, וכמו-כן עיצב עטיפות של כמה אלבומים קונצפטואליים, כגון "Sticky Fingers" של The Rolling Stones.

סביב וורהול נוצרה תת-תרבות צעירה של תלמידים וממשיכי דרכו, אשר לעתים קרובות הולידה ביטויים קיצוניים הן מבחינת היצירה והן מבחינת ביטוי רגשות. למשל, בשנת 1968 פמיניסטית בשם ולרי סולאנס ירתה בו ופצעה אותו קשה. למרות שוורהול הצליח להתאושש, במשך זמן רב הוא נשאר נכה, ובשנת 1987 מת מסיבוכים שנבעו מפציעתו.

כיום מחירי יצירותיו מגיעים לעשרות מיליוני דולרים. למשל, יצירתו "תאונת דרכים כסופה" (1963) נמכרה בסכום של 10,540,000 דולר.

ארט מרקט, גלריה לאמנות עכשווית

אל הגלריה המקסימה הזאת התוועדתי בתקופה זאת. כשמנהלה ובעליה, מוטי אברמוביץ, משרה עליה קסם אישי. בימי קורונה נתן מוטי מספר הרצאות על אמני הגלריה ונשביתי בטוב טעמו. יום אחד אף פתח את הגלריה עד לשעה מאוחרת בלילה, והזמין את המבקרים לכוס יין וקפה.

הגלריה שוכנת במתחם החנויות והגלריות בנמל תל אביב ובה תמונות ופרטי אמנות שהם ממש אוצרות. בעל הגלריה הוא מוטי אברמוביץ’, בן למשפחה שוחרת אמנות, דור שלישי בענף הגלריות. במקצועו, מהנדס מכונות. המנסה, בהצלחה להנגיש אמנות לקהל הישראלי הרחב. עוד באירופה עסק סבו בתחום, ובשנות ה-60, לאחר שעלו ארצה, פתח אביו את גלריית ‘ברונו’, גלריה שהייתה לבית לכל שוחר אמנות והעוסק בתחום.

מוטי אברמוביץ’, שנשם וינק אמנות עוד משחר ילדותו ועוסק בשיווק אמנות ישראלית במדינות רבות בעולם, פתח את גלריית האמנות 'ארט מרקט', שהינה חלק מקבוצת 'ברונו ארט' ונותנת מענה לאנשים המעוניינים ביצירות אמנות ייחודיות ואישיות בביתם.

"הלקוחות למדו ליצור לעצמם תעודת זהות אישית", הוא מסביר, "חלק מזה, זה לבחור יצירה שמדברת אליך ונוגעת בך ואין אותה לאף אחד מלבדך". הוא מוסיף ומחדד: "אנשים היום מחפשים יצירה אחת, גדולת ממדים ודומיננטית בחלל".

מוטי עוסק בתחום האמנות כבר עשרים וחמש שנים. ואף הרחיב את תחום הגלריות שבבעלותו, לאסיה, אירופה ואמריקה. את ארט מרקט, פתח לפני שש שנים וחצי. בנוסף על גלרית האם הנמצאת בידי המשפחה ברחוב בן-יהודה, הרבה מאוד שנים, מיסודו של אביו, ברונו. בשנת 1964.

בגלריה ציירים ופסלים מופלאים, כמו: יעקוב אגם, לו מוקדש אגף שלם [האוסף הגדול ביותר בארץ, כי אביו, ברונו היה חברו האישי של אגם], ועוד בחדר נוסף, נמצאים האמנים: אורי דושי, אילנה גל, חנה סהר, רועי יריב, עופרה צימבליסטה ואחרים. נהניתי מאוד מביקורי בגלריה, לטעמי אחת היפות בתל אביב.