בתחילת 1952 נאם בגין (בן 39) נגד השילומים. הייתי אז כמעט בן 10, תלמיד בזרם-העובדים, בית-חינוך ג' ליד התחנה המרכזית של אג"ד, בקצה המושבה הגרמנית. בעוד שנה לערך יאספו המורים את כל התלמידים בחצר בית-הספר והמנהל על המרפסת יודיע, דמעות בעיניו, שסטלין הגיבור, שהציל את העולם ואת היהודים באירופה, כבר לא שומר עלינו... עבור זרם העובדים הוא היה קדוש, אם תרשו לבטא 'קדוש' בכנסייה חילונית... בגין היה מחוץ לטקסט שלנו, משהו דומם שישב ליד חבר-הכנסת באדר, כמו התיק שלו. עכשיו הוא מדבר מול עם ישראל ואולי בפעם הראשונה כל העולם מקשיב לו ורוטט.

אבי אמר, חמתו של עם-ישראל בוערת בתוכו. לפי שהיה סדרן ב'פלוגות-הפועל' של אלמוגי, חמתו שלו השחיתה רק באישור המפלגה. בשביתת הימאים היא בערה כמה ימים עד שזכה ב'פנס' ליד העין... בן-גוריון המיומן הצהיר אז: "לא הייתה ואינה קיימת כל שביתה. נעשה ניסיון חבלה על-ידי אויבי המדינה". יוק לכל הכיוונים. אורי אבנרי (האויב? חכו קצת לערפאת) עלה על מדים, חזר לשדות פלשת.

גם מפ"ם ומק"י התגייסו לטובת הימאים. חיפה האדומה מאבדת דם. המדינה שלחה צווי גיוס למילואים לכמה ממנהיגי הימאים, דבר שנתקבל בתגובה חריפה של דעת-הקהל ושל פיקוד הצבא. אימא שלי שאלה את אבא בקול רם מדי, בגלל השכנים, למה לך הוא לא שלח צו גיוס? בשנת 1951 איש מלבד בגין ואבנרי לא הבין על בשרו מהי נחישות דיאלקטית-בולשביקית-ממשלתית.

אמי, שאחד מאחיה נמצא חי בפולין ועמד להגיע לארץ, העירה ביידיש היבשה שלה, שנאסרה לדיבור בפרהסיה: הנה עוד אחד - מוסוליני דער-שמאטע... ישבתי במטבח, הקשבתי ואכלתי את ארוחת-הערב שלי. אולי לא תאמינו, 2 פרוסות לחם שחור שנטבלו במעט שמן זית, עליהן נבזק מלח גס, גרגרי, עם 3 זיתים שהם ביצה אחת... מול סעודה כזאת פתחה אמי פה גדול וגיחכה, בלי שמץ חיבה, לעבר בגין מה-שמו שנאם ברדיו.

בעיני ההתיישבות העובדת ומפא"י, נחשב מנהיג אצ"ל לשעבר גם בניסיונו להתחבר לעתיד. בחצר האחורית של בן-גוריון הוא נחשב ליצן, כדורגל-סמרטוטים בשכונה, קריקטורה. יהודים רוצים לאכול, לשם-כך הם מסוגלים ליטול ידיים - אפילו חיים. מי חושב שהיום, אחרי הופעתו של בגין, רבין יעלה על דעתו לירות בתותח קדוש כדי 'להציל' את המדינה מזרועות הפשיזם? זה ייחשב סצנה צ'אפלינית, ללא מילים. רק לפני 5 שנים תלה האצ"ל את שלושת-הסרג'נטים בחורשה ליד נתניה, הטיל עלינו מורא, הפך לגיבור סמוי מן העין. גיבור בעיניים שלי...

מנהיג יהודי ראוי

הממשלה הגרמנית, מחושבת עד לפרט האחרון, זו ששלחה בעבר את לנין להשתין על העולם בפטרבורג, עכשיו שולחת ארגז מטבעות לבן-גוריון, גם הוא בולשביק בעל-מוניטין שהקים מדינה. לאבי הייתה השקפה צינית, הוא היה בטוח שבן-גוריון ייקח את הכסף המדמם הזה, שהיה שייך לניצולי השואה ולמשפחות הטבוחים, וינתב אותו להסתדרות ולשאר המפעלים הציוניים שהיו בבעלותו. זה בעצם מה שעצבן את אימא שלי, היא שאפה לראות בגין רציונאלי שמתמודד עם הבעיות של עם-ישראל, לא עם האישיות המתייוונת של בן-גוריון. היא ביקשה לראות אלטרנטיבה או לפחות אופציה לכך.

בשעתו אמר לי בגין כי נאבק אז בשאיפתו של בן-גוריון לייסד בארץ מדינת דיקטטורה-דמוקרטית של מפא"י במתכונת רעיונותיו המשובשים של לנין. הוא נלחץ על-ידי הדתיים והרוויזיוניסטים ויצא לו 'יהודית-דמוקרטית'. זו הסיבה שסירב להעלות את העצמות של ז'בוטינסקי להר-הרצל. הפשלה הזאת, הסטטוס-קוו המגוחך בין יהדות לבולשביזם-אתאיסטי, פגע גם בדתיים, ומלבה אש עד היום. אנשי-שמאל ואקדמיה נאמנים מדגישים גם היום בכל-הכוח את ה'דמוקרטית' בהצהרה. איש מהם אינו מעז להעלות על בדל-דעתו 'יהודית'.

זה מה שעצבן את אימא שלי ששאפה לראות בבגין מנהיג יהודי ראוי, לא מוזלמן בכיכר העיר. לצורך מימון פעילותם הרבו הבולשביקים לשדוד בנקים ברחבי רוסיה ואמא שלי ציפתה שבגין, גיבור המחתרות הנוקם, יאמץ את הקו הזה ולא יהפוך לטרחן שמדקלם את בן-גוריון. שיקים תעשיות, בנקים והסתדרות משלו...שישנורר גם הוא כסף באמריקה. אבל מה הוא אמר: יש שופטים בירושלים...אזוי? לדעתה של אמי היו קווי דמיון בולטים בין לנין לבן-גוריון ולכן הוא ניצח את ויצמן וז'בוטינסקי.

לנין נשא לאשה את מזכירתו והיא המשיכה לשרת אותו כמזכירה, מזקירה עד יום מותו. זה גם מה שעשה בן-גוריון ורבים חושבים פה שתפס אמריקה... אימא שלי אמרה שהשוד בטיפליס, שתוכנן על-ידי לנין ובוצע על-ידי סטלין, היה השיא הרעיוני בפעילות הדיאלקטית של המפלגה הבולשביקית הרוסית. כל מה שנעשה לאחר מכן היה חיקוי דל של מערכה-ראשונה מפוארת ומבטיחה. אולי שם, בטיפליס, הרהרה אמי בקול, הם חטפו סיפיליס...

בעת מלחמת העולם הראשונה לנין שהה בשווייץ ארץ הקנטונים והנכסים. שווייץ אימצה לטובתה שני עקרונות מוזהבים: ניטרליות ובנקאות. איך אני יודעת? אמרה אמי, כי כבר אז יהודים החלו להטמין שם את כספם. שווייץ בנויה על הררי כסף יהודי שנחמס בזדון ובמחשבה תחילה. תחשוב שבנקאים עודדו את היטלר לפרוץ קדימה, להילחם. היטלר עם 'מרחב-המחייה' שלו יביא להם מרחב-כספות.

ערכים במקום חוקים

לכן שווייץ לא ממהרת להשוויץ באנטישמיות שלה, בדיוק כמו שהכנסייה הקתולית שומרת על שתיקה. מספיק שהיא מניפה גבוה את הצלב... לבנקים יש קבלות בכסף, זהב ורכוש-נטוש. באמריקה מייצרים קוקה-קולה והמבורגר, בגרמניה פולקסוואגן, באיטליה פיצה ובשווייץ כספות. ביוזמת הממשלה הגרמנית, שביקשה להרגיע את מאמצי המלחמה של רוסיה נגדה, נשלחו לנין וקבוצת הסוציאל-ליסטים שלו בקרון-רכבת מיוחד שהגיע לתחנת פינלנד בפטרוגרד במאי 1917. הסיפור הבולשביקי של ס.ס.ס.ר מתחיל שם.

ברחבי העולם האמינו אידיוטים-שימושיים ואקדמאים שהוא יכשיר ברוסיה שרץ בשם הדמוקרטיה. 'דמוקרטיה', אומר לנין, זה בסך-הכל מכשיר טכנולוגי, מעין מכונת בקרה מדינתית עם הוראות הפעלה של החצרן. תפקידה לאפשר למישהו לשלוט. דמוקרטיה היא לא אקדמיה של מלומדים המתווכחים על ערכים ומושגים כמו צדק, הומניזם, ליברליזם מבוקר ועד ערב. ואנחנו לא מישהו. לנו יש עבודה לעשות... לכך שום מערכת פילוסופית לא תתאים. לנו יש בארסנל ערכים כמו אמת, צדק וסוציאליזם שצריך ליישם במהירות, ואם זה לא מתאים לאותו מישהו - ייפול ראשו....

כדאי להדגיש את הדברים האלה בעיקר לנוכח חוגי שמאל בתוכנו, שמנסים גם היום לנהל, בשמו של אהרן ברק, את בית המשפט הדמוקרטי העליון ולהכתיב ערכים במקום החוקים. ברוסיה התפתחה מלחמת אזרחים אכזרית - אני מקווה שאצלנו לא. פה אין שמוקים כמו טרוצקי שרק אחרי יובל שנות מהפכנות מגלים להם שהם יהודים.

אני חוזר לבגין והשילומים. בסיום דבריו השתררה אצלנו שתיקה ואמא-שלי אמרה, זה בעצם מוסוליני-יהודי, עם כיפה על הראש... אחרי כל השנים האלה הוא נותר יהודי ואנחנו כולנו הלכנו למקום אחר, חדש, שלא מתאים לו ולמפלגה שלו. יהודי גלותי הוא תמיד ליצן או קבצן בעיני הבריות... אימא שלי התייתמה מאמה בגיל 10. היו לה אחים ואחיות מבוגרים ממנה שטיפלו בה. אביה, שעל שמו אני נקרא, היה תלמיד-חכם. אז לא ידעתי מה זה. רק ב-58, כשעמוס חכם הוכתר כחתן התנ"ך העולמי, הובן כמה צימאון לפשטות יש בעם...

לאימא היה כבוד עצום לאבא שלה אבל בגיל 15 שזרה כוחות-נפש, אמרה לו שהיא הולכת, עוזבת את המשפחה, את הבית... והרכינה ראש. לאן? הוא שאל... לארץ ישראל, היא אמרה... את עדין ילדה, הוא אמר. היא נעצה בו מבט שקט. היא אמרה לו: אימא שלי החלה ללדת בגיל 17, בעוד שנתיים. שפתיו של האב רעדו ועיניו הרכות נתמלאו דמעות. הוא נשך את שפתיו כפי שעשה כשאמה מתה. מי שהכיר את אמי וזוכר את עיניה הכחולות הגדולות והעמוקות יבין כמה גדול היה צערו של אביה בעיניה. היא נסערה ואמרה, כך סיפרה לי, אני לא מתה, אבא. אני הולכת לחיות מחדש.

למה מחכים?

היא הצטרפה להכשרה ליד ורשה ובשנת 1937, בהיותה בת 18, עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ בגליל. בהכשרה פגשה את אבי שברח מ'ישיבה' (לא ברור אם של רבנים או של סוהרים) והטיל עליה חסות חברה'מנית עם שמץ מורא. הוא היה בן 21 שטוף בסיסמאות וקלישאות. בקלשון או מזמרה לא נגע מימיו. אותי מושך הצד העיוני של החיים, לא המעשי, אמר לה. לא היה על מה להתווכח.

אני חוזר לשר בגין שהתבגר והרצין בעקבות 73. בעקבות המלחמה הבין שאת הניסים והנפלאות מבצעים בני-אדם על האדמה ולא בשמים, אפילו כשהם יוצאים בדחיפות למילואים. אמרתי לאימא שלי, עכשיו הסיכויים שלו לטפס לראש הסולם מזנקים. גם בעבר הוא לא היה ממש אידיוט, אלא שלא היה לו סיכוי מול המנגנון הפקידותי, ההסתדרות וההתיישבות... את צ'רצ'יל האנגלים בעטו החוצה בסוף המלחמה, ברגע כשנגסו בניצחון. הם לא חשבו פעמים.

אימא נבחה לעברי. פה מדובר בתבוסה - אז למה מחכים? אבא שלי צחק: לאיש השמן היו בסך-הכל פה-גדול, סיגר ואימפריה, לא היו לו פלוגות-הפועל. לאנגלים נמאס מדם-יזע-דמעות - הם ניצחו במלחמה וביקשו לחם. לצ'רצ'יל הוקל, לדעתי, הוא לא רצה להתקמט, להפוך לדוב-יוסף שמתעסק בחלוקת פנקסי נקודות אחרי שהביס את השטן בכבודו ובעצמו. אבל בן-גוריון וגולדה היו כל המדינה שנולדה לנו... רק ב-77 השתחררה המדינה מעצם היותה ארגון ה'הגנה' של איש אחד.

המדינה לא הלכה למקום שאותו מבקשים היהודים שהגיעו בעקבות המלחמה העולמית והשואה. לחלוצים ההם הזריקו חיידק סוציאליסטי במטרה להקים בארץ ישראל קומונה עם חקלאות ותעשיה סביב. בפירוש - גם 'תעשיה' של ילדים המבלים את חייהם בלולים המכונים בתי-ילדים. הורות הייתה רעיון דתי מיושן שצריך להניח על מדף ההיסטוריה. חבורה של בני-נוער מתגלגלים על הדשא או במקלחות משותפות היו חזון וחזיון לאומי. התא המשפחתי לא נחשב במיוחד והוא התערבב, לעתים תכופות, בתאים אחרים, בתנאים של חיבה.

בביתניה נוצר התא המשפחתי של יערי. חיו שם במשמרות ללא אשמורות. זו הייתה המהפכה וזה מה שהיהודי היה צריך כדי לרוצץ בתוכו את הגלות. החלוצים לא ביקשו להקים פה עוד גלות, לא רצו להוליד עוד יהודים, אלא בני-אדם. אבל העולים מאירופה, המגרב והמזרח - הביאו איתם את היהדות. החלוצים ניסו להפיג אותה באמצעות די.די.טי. הם אסרו על שימוש בשפות לעז מלבד אנגלית, גרמנית וצרפתית. כלומר, אסרו יידיש, ערבית ולאדינו. עד מהרה חשו העולים, ששוכנו במעברות ארעיות, ששולט בהם שבט-לבן, חילוני, והם חסרי-אונים.

הכל בסדר

בערוב ימיה אימא שלי סיפרה לי כי ביום שעלתה על האונייה הופיע מולה אבא שלה עם אותן דמעות ונשיכת שפה עד זוב דם. אל תלכי לשם, הוא אמר והשתתק. את המשך הדברים השמיע הליצן השדוף הזה, 'מוסוליני-יהודי', בדבריו נגד השילומים. כשזומן לממשלה של אשכול, לפני המלחמה, אימא שלי לחשה לאביה, עכשיו אבא אל תדאג, יהיו שילומים... היית אז בצפון, בראש-פינה, מתחת למוצבים שלהם, אבל לי הייתה ידיעה שהכל בסדר.

(המשך יבוא - סינדרום גולדה)

מונחי יסוד לשימוש חוזר:

א. בולשביקים - אנשי הרוב (מילון)
ב. לא באנו להתאבד (אהוד ברק, קמפ-דויד)
ג. פראבדה - אמת (לנין)
ד. החלטתי להחזיר את הבנים מלבנון, התנאי - שלום עם סוריה (אהוד ברק, ראש ממשלה).