מקור הצרות האמיתי במשרד הבריאות

הכוח האמיתי במשרד הבריאות מרוכז בידי רופאים בכירים ולא בידי השר או המנכ"ל. הזדהיתי מאוד עם ההשוואה שעשה פרופ' זאב רוטשטיין בין מלחמת יום הכיפורים ולבין המאבק בקורונה. שנינו שירתנו באותה יחידת מודיעין מוטסת, ויתכן שהתסכול שחווה חייל צעיר כאשר הוא נתקל בסתירה בין המציאות בשטח לבין פעולות המפקדים הבכירים הממונים עליו נצרב בתודעה לכל החיים. הכתבה בערוץ 13 על פרופ' רוטשטיין לא החזירה אותי רק למלחמת יום הכיפורים אלא החזירה אותי גם שלושים שנה לאחור לתקופה בה הייתי יו"ר ועדת הביקורת של ההסתדרות לרפואת שיניים.

אותה התרבות הארגונית הקלוקלת של משרד הבריאות שנתגלתה בכתבה התגלתה בפני כבר לפני שלושים שנה. אגב, גם חלק מהנפשות הפועלות כיום הן אותן הנפשות שפעלו אז... גיליתי כיום את אותה תרבות ארגונית של ציפוף שורות כלפי כל ביקורת חיצונית. כל מי שמבקר מבחוץ הוא אויב שחובה להילחם בו בכל האמצעים. כאז כך כיום, תרבות ארגונית של נקמנות. תרבות ארגונית שלפיה גם אם אנשים מתוך משרד הבריאות משמיעים לעיתים דברים נכונים הם נאלצים משום מה לחזור בהם חמש דקות לאחר מכן...

משרד הבריאות הוא משרד גדול ובו אגפים רבים ושונים. קשה לדון בכולם ואין להניח שכולם מתנהלים בדיוק באותה הצורה. אחדד את הבעיה ואדון בקליפת אגוז, בתחום רפואת השיניים שבו מסמכים פנימיים רבים (מאד) של משרד הבריאות נמצאים ברשותי. האבסורד מתחיל במבנה אדמיניסטרטיבי מורכב ומעוות שמאפשר מניפולציות חיצוניות בקבלת ההחלטות. מבנה המאפשר לגופים אינטרסנטים מחוץ למשרד הבריאות ללחוץ ולעוות החלטות בתוך המשרד. סבך האינטרסים הסותרים בין רופאים באקדמיה, רופאים בבתי החולים ורופאים בכירים במשרד הבריאות, שהם לכאורה הממונים על המערכת אך בעצם, בלית ברירה, נגררים אחרי הכוחות החזקים מהם.

ברפואת שיניים, לדוגמה, יש מועצה מדעית, שהיא הגוף המדעי העליון שקובע לאיזו מחלקה יותר להכשיר מתמחים ומי יקבל תואר מומחה. המועצה המדעית נשלטת על-ידי אנשי האקדמיה וההסתדרות לרפואת השיניים. למשרד הבריאות, שעל-פי החוק הוא בעל הסמכות להענקת התארים, יש רק נציג אחד במועצה המדעית. נציגת המשרד טוענת במכתב למנכ"ל כי "המליאה (מליאת המועצה המדעית ג.ה.) הייתה רק "חותמת גומי", "הוצגה רשימה מוכנה מראש", "הרשימה למעשה מחלקת את התפקידים בעלי ההשפעה בין האוניברסיטאות". ומה קורה עם השפעת משרד הבריאות? לא רק שאין השפעה אלא שאין כל נכונות של הפקידים הבכירים לפקח ולוודא שתהיה השפעה.

אם ה"אגף לבריאות השן" במשרד הבריאות מבקש שיכירו בו כבמחלקה שמוכרת להתמחות, הוא, מעשית, נתון לחסדה של המועצה המדעית שתיאורטית הוא, אמור לפקח עליה. המועצה המדעית יכולה בכל רגע לבטל את ההכרה במחלקה לבריאות השן במשרד הבריאות לצורך הכשרת מתמחים והיו דברים מעולם. אם המועצה המדעית מבקשת להעניק תארי מומחה למקורבים לצלחת שאין להם את הכישורים הנדרשים ולהפלות מי שאינם מקורבים לצלחת שהם בעלי אותם הכישורים או אף למעלה מכך, יקשה מאוד על משרד הבריאות לא להעניק את התואר. היו דברים מעולם. גם אם יו"ר המועצה המדעית כותב במפורש כי אושרה מומחיות למקורב "בניגוד לנוהל", מנכ"ל משרד הבריאות נאלץ להעניק לו את התואר.

ניסוחים זהירים

גם אם סגן בכיר ליוהמ"ש של משרד הבריאות, כתבה במזכר פנימי כי "לצערי עולה ממכתבך כי בעבר הוענקו תארי מומחה שלא על-פי קריטוריונים מקצועיים ראויים", דבר לא נעשה. ממשיכה הפרקליטה: רופאי שיניים אחרים "שענו בזמנו על הקריטריונים של אותם חברי הר"ש (ההסתדרות לרפואת השיניים, הכוונה למקורבים ג.ה. )... ואולי אף עלו עליהם בכישורים, הושארו מחוץ למעגל הנהנים". בוודאי תוהים הקוראים כיצד העניק משרד הבריאות (!) תארי מומחה על-פי קריטריונים לא ראויים? ובכן גם הטריק הזה מצוין במפורש במסמכים הפנימיים של משרד הבריאות. פשוט שינו את הקריטריונים. אבל, יש כאן טריק נוסף. שינו את הקריטריונים רק למקורבים... למשל הוחלט להכיר לצורך התמחות בקורסים שלא הוכרו מעולם ככאלה או בתקופות התמחות בחו"ל שהוכרו רק למקורבים.

במסמך אחר טענת אותה סגנית בכירה ליועה"מ של משרד הבריאות (היא הייתה הממונה על תחום רפואת השיניים) "אני מצרה... כי בעבר קרו מקרים של הענקת תארי מומחה שלא על-פי קריטריונים מקצועיים נוקשים", והמבין את הניסוחים הזהירים של עוה"ד מבין למה כוונתה. אם ניתנו תארי מומחה למקורבים שלא על-פי הקריטריונים, מה קרה לשמירה על בריאות הציבור שמשרד הבריאות כביכול ממונה עליה? האם פקידים בכירים במשרד הבריאות סייעו להטעיית הציבור שפנה לקבלת טיפול אצל "רופא שיניים מומחה" וקיבל טיפול ממי שלא עמד בקריטריונים לקבלת התואר?

צריך עוד קצת להעמיק בשיטות העבודה של משרד הבריאות של שינוי הקריטריונים למקורבים. הרי תיאורטית ייתכן שמשרד הבריאות דן והחליט לאחר דיוק מעמיק לשנות את הקריטריונים. אלא שהטריק היה שמשרד הבריאות העלים את המידע מציבור רופא השיניים. רק המקורבים ידעו שהקריטריונים שונו... נפלא לא? במזכר לא חתום מלשכת היועצת המשפטית הנושא את הכותרת "פנימי", מובע החשש מהגשת עתירה לבג"ץ משום שהמשרד (משרד הבריאות ג.ה.) "לא הביא לידיעת הציבור את התיקון" (השינויים וההקלות בקריטריונים. ג.ה.) אבל אל חשש. לא הוגש שום בג"ץ משום שמשרד הבריאות שמר בסוד את העובדה שהקריטריונים שונו... לדעתי זו כבר אינה סתם תרבות ארגונית קלוקלת אלא תרבות ארגונית הגובלת לכאורה בשחיתות רבתי. כולם במשרד הבריאות שיתפו פעולה.

פרופ' רוטשטיין מספר בכתבה כי פרופ' ברבש (אחת הנפשות המוזכרות גם במסמכים בפרשה זו) שינה את דעתו והתיישר עם עמדת המשרד. גם בכך אין כל חדש. מלבד היועצת המשפטית המצוטטת לעיל היו עוד רבים שזעמנו וכתבו אלי כיו"ר ועדת הביקורת מכתבים זועמים. למשל יו"ר אחת הוועדות המקצועיות, בכיר מאוד באקדמיה, כתב בתגובתו על אחד מתארי המומחה שהוענקו לאחד המקורבים: "זהו ציון דרך אומלל בחיינו הציבוריים" ואף הציע להעניק אוטומטית תארי מומחה למקורבים כדי שלא יתבזו ויאלצו לדון בכך. ומה קרה לאותו בכיר זועם מהאקדמיה? בדיוק מה שקורה לכולם בתרבות הארגונית הכוחנית של משרד הבריאות, אז ועכשיו. כולם מתיישרים ודוחים על-הסף כל ביקורת חיצונית. פרופ' זאב רוטשטיין מתרעם על נקמנות כביכול של משרד הבריאות ב"הדסה". מצבו עדיין טוב יחסית. כדי להילחם בי כיו"ר ועדת ביקורת הוצע באחת הישיבות בהר"ש להפנות את ענייני לפסיכיאטר המחוזי. לא היה ולו פקיד בכיר אחד במשרד הבריאות שניסה למחות. אולי גם זה מסביר מדוע בתרבות ארגונית כל כך כוחנית ובוטה כולם מיישרים קו.

סבך האינטרסים הסותרים לא נגמר כאן. יש לכאורה עוד סיבה להתבטלות של בכירי משרד הבריאות בפני אנשי האקדמיה. אם לרופאים הבכירים, יש חלום לקבל תואר פרופסור, רק רופאים בכירים, אנשי האקדמיה שמחוץ למשרד (!) יכולים להגשים את חלומם. האם אין כאן ולו, לכאורה, חשש לניגוד עניינים? בכירי האגף לבריאות השן אמורים לפקח על אלו שאמורים להעניק להם תארים... אני כיו"ר ועדת הביקורת טענתי שמשרד הבריאות לא פיקח כראוי על מעשי האקדמיה והאקדמיה מצידה העניקה תואר פרופ'... חשוב לי להדגיש, איני משפטן ואיני מתיימר להיות כזה. איני מתכוון חלילה לטעון שהיה כאן מקרה של קבלת ומתן שוחד ואפילו לא מקרה של קח ותן. אני מתאר את העובדות ואת הבעייתיות שיש בסבך האינטרסים הסותרים וניגוד העניינים לכאורה בין משרד הבריאות כמפקח ובין אלו שלכאורה כפופים לו אך למעשה שולטים באנשי משרד הבריאות.

אני צופה בערימת המסמכים המרתקת שמונחת בפני ועוד לא הגעתי אפילו למחציתה, אך נראה לי שהבהרתי את התרבות הארגונית הכוחנית, הקלוקלת והנקמנית של משרד הבריאות המונעת קבלת כל ביקורת מבחוץ ומבפנים. הכתבה אינה כתבה תיאורטית בלבד. לקראת ה"גל השני של הקורונה" שעלול להגיע, חשוב לבדוק כיצד ניתן לשפר את התרבות הארגונית הקלוקלת במשרד הבריאות. שינוי שר ומנכ"ל בלבד לא יעזרו!

נ.ב. אם מישהו במשרד הבריאות או במשרד מבקר המדינה יחליט לבדוק את כל החומר הרב (!) הנוסף המצוי בידי על התנהלות משרד הבריאות, אשמח לעמוד לרשותו. ספוילר, הם חזקים ומקושרים מדי, אין סיכוי...