כשכולנו נרדמנו בשמירה, בהאמיננו לסיסמאות השקר הנבובות שהנה הכל יהיה טוב; וכשהושלכנו לשלוש מערכות בחירות שהצביעו על הססנות וחוסר יכולת להחליט בגלל חוסר ידע במאטריה; בשקט בשקט, בעמל של שנים מצד הגילדה המשפטית, התחוללה מהפכה ביוזמת השופט
אהרן ברק, שנגסה עוד ועוד בעצם חוקיות הממשל העברית, הפכה את הממשלה ושריה והכנסת לבובות אימפוטנטיות, חסרות כל יכולת לחוקק חוקים בזוממה לשנות דמותה של מדינת היהודים כמדינה דמוקרטית, ולהופכה למדינת כל אזרחיה (קרי: המסתננים האפריקנים, והערבים בתוכינו ובסביבתנו שלמעשה הם אלה המכריזים על ישראל כעל מורשתם הפלשתינית - של עם מומצא שלא היה קיים עד לפני כמה שנים).
כל זה לא היה יכול להתבצע ללא חבירת שלושת הגורמים לחבורה אחת: גילדת הפרקליטות, השוכנת ברחוב סלאח א-דין בירושלים, שופטי הבג"ץ, וכתבלבי החצר המדבררים שלהם, משרתיהם הנאמנים; אלה שעזרו להם להשתית את התדמית החיובית הצדקנית בתודעת העם הקורא עיתונים ומאזין לערוצי החדשות. וכך התרגל העם להחשות כשהכנופיה המשותפת עברה על החוק בעצמה באופן חופשי, כמו היה זה טבעי לגמרי. מסעות הציד שערכו ועורכים במכוון במאמרים מוטים לכיוון אחד, עשו ועושים את שלהם. כך הצליחו לתפור תיקים בהאשמות הזויות ובעזרתם להדיח טובים וראויים מלשמש בתפקידים רבי חשיבות לעם ולמדינה.
תהליך זה הגיע לשיאו עם התנהלותו המבישה של היועמ"ש
אביחי מנדלבליט, הפקיד שממונה על-ידי הממשלה, שהעז לקח לעצמו את תפקידם של השרים וחברי הכנסת הנבחרים, בשוללו כל הצעת חוק שהציעו. התנהלות זאת התאפשרה, בהיותו מגובה היטב על-ידי חבורה שהוא עצמו היה חלק ממנה, ושאת מעלליה חובה לחשוף לציבור מתוך שיחות הטלפון שלו עם
גבי אשכנזי, שלצערנו הוא עצמו חוסם השמעתן.
כעת, כשהוא האינסטנציה המייעצת לראש הממשלה (שלא חייב להישמע לעצות אלו דווקא והכל נתון לשיקול דעתו), נטל לעצמו את סמכויות ממלא-מקום פרקליט המדינה, שהוא בעל התפקיד לחקור תוך האזנה לכל הקלטה וקריאת כל מסמך בנושא נדון. פקיד שלא הוא (מ׳) רשאי למנות כי הוא עצמו רק פקיד ממונה - הרי מכיוון שחשיפת הקלטות שהחביא והסתיר מהשופטים ומהדנים בענייניו כשהיה מועמד למזכיר הממשלה, ולאחר מכן לתפקיד היועמ"ש - כעת בסמכויות שנטל על עצמו בניגוד לנוהל ולחוק - הוא ממשיך לדרוס את החוק ברגל גסה כשהוא ממשיך להסתיר את קלטת הזהב, בהשתמשו באיסור חשיפתה לתועלתו הפרטית. הפקיד הממונה, לא הנבחר על-ידי העם, הפך עצמו למחליט ולמוציא לפועל היחיד. שלטון מלכותי לגמרי. כמו לא היו בחירות, כמו לא בחר העם בראש ממשלה, וכמו רק הקליקה האמורה היא השלטת. רצון הציבור לדעת לא קיים לגביו. הוא - מורם ונישא מעל החוק.
גם כאשר השר לשעבר
משה נסים, שהיה בזמנו בוועדת האיתור לתפקיד מזכיר הממשלה, הודה אתמול בתוכנית של
שרון גל, ש"לו הייתי יודע אז מה שכעת ידוע על תוכן ההקלטת - ייתכן שלא הייתה בחירתו של מנדלביט מאושרת אז". וכן: "אי הפרסום - יוצר חשדות". הווי אומר - הוא לא היה מגיע אפילו גם לתפקיד היועמ"ש, כל זמן שקלטת הזהב ספונה במרתפים אפלים.
הכרזתו של יו"ר הסתדרות לשעבר ושר המשפטים כיום ניסנקורן, שהוא מתכוון
להגן על מערכת המשפט (ממי? מחשיפת האמת?), והגרוע מכל: שאין בכוונתו למנות ממלא-מקום לפרקליט המדינה תחת
דן אלדד, שהיה בחירתו של השר
אמיר אוחנה, והתכוון לנקות את האורוות אך נאלץ להתפטר. מתי כן ייבחר פרקליט מדינה? כי מצב זה בו רק רוב בממשלה יכול להסכים לבחירת פרקליט מדינה קבוע - רוב כזה לא יהיה במצב הנוכחי, בו כל המשתתפים בחגיגה חלוקים לחצי-חצי. יעני - תיקו. וכך יישאר היועמ"ש בתפקיד האמור לחקור את היועמ"ש עצמו וכל אחד אחר - בידיו של היוע"ש בכבודו ובעצמו.
כמו נתנו לחתול לשמור על השמנת.
כל זאת מעיד שכולנו אכן מצויים עמוק בבוץ הדיקטטורה המכנה עצמה "מגינת הדמוקרטיה", ועניבת החנק אינה מתכוונת להרפות. אז איפה הדמוקרטיה?
