בסיומה של מלחמת לבנון השנייה זיהתה מועצת הביטחון את פעילות חיזבאללה בדרום לבנון כאחד הגורמים לפריצתה. בהתאם, כיוונה החלטה 1701 של מועצת הביטחון לפירוז דרום לבנון מיכולות צבאיות לא-ממשלתיות, וזאת באמצעות התפרסות צבא לבנון בסיוע יוניפיל.

אלא שבפועל, חיזבאללה בדרום לבנון עבר מהופעה צבאית גלויה (נשק ומדים), כפי שהייתה לפני המלחמה, לכסות אזרחית, בנה תשתיות צבאיות, ניהל תהליכי שיקום והתעצמות, חידש את פעילותו המבצעית ובהדרגה אף הגביר אותה. לאורך הקו הכחול, ולעיתים תוך חצייתו, הארגון מקיים שגרת סיורים קרובים על-ידי קבוצות לבושות אזרחי בעלות ציוד צילום מקצועי.

במסווה של ארגון ייעור אזרחי - "ירוק ללא גבולות" – חיזבאללה הקים לפחות 16 עמדות תצפית סמוכות גבול, ועמדות רבות אחרות מופעלות מבתים פרטיים. מתוך בתים ומבנים שהוגדרו "רכוש פרטי" נכרה גם פרויקט המינהור ההתקפי, שנועד לאפשר חדירה מפתיעה וחשאית לשטח ישראל מתחת למכשול צה"ל, ולמקם כוחות בעורפו. פרויקט זה נחשף על-ידי צה"ל, ומסוף 2018 הושמדו שש מנהרות שחצו לשטח ישראל במבצע מגן צפוני.

הכוחות שנועדו לעבור במנהרות במסגרת תוכנית המתקפה על הגליל הם כוחות רצ'ואן - כוחות רגלים איכותיים, הערוכים בקרבת הקו הכחול, מוטמעים בכפרים ובסביבה האזרחית, ומאפשרים לחיזבאללה פעולה מהירה לתוך שטח ישראל במגוון שיטות. פעילי חיזבאללה מונעים באופן שיטתי מכוחות יוניפיל גישה חופשית באזור, ורוב אירועי ההתנכלות לסיורי האו"ם מדווחים ברצועת הגבול.

שורה של תקריות

על פוטנציאל ההסלמה של היערכות חיזבאללה בסמוך לקו הכחול ניתן ללמוד מההיסטוריה הגזרתית מאז נסיגת צה"ל מלבנון, שהחודש ימלאו לה עשרים, ובעיקר מהשנים שלאחר המלחמה. היערכות סמוכת-גדר אפשרה לחיזבאללה ליזום ולהוציא לפועל את פיגוע החטיפה בהר דב באוקטובר 2000, את ניסיון החטיפה הכושל מהכפר ע'ג'ר בנובמבר 2005 ואת מבצע החטיפה ביולי 2006, שהצית את מלחמת לבנון השנייה.

קו המגע בלבנון הוא גם האזור בו בוחר חיזבאללה להגיב על פגיעת ישראל במקומות אחרים בלבנון או בכוחותיו הפועלים בסוריה. מאז 2006, לעיתים כתגובה לפעילות שייחס לצה"ל, טמן חיזבאללה מטעני חבלה לאורך קו המגע, בעיקר בהר דב. לאחר תקיפת צה"ל בגולן בינואר 2015, שבה נהרגו שבעה פעילי חיזבאללה וגנרל אירני, שיגר חיזבאללה שישה טילי קורנט נגד טנקים ממיקום סמוך לקו הכחול והרג שני לוחמי צה"ל בשיפולי הר דב. מאזן הנפגעים המצטבר בשני האירועים גרר תגובת צה"ל מתוחמת.

בסוף אוגוסט 2019 תקפה ישראל חוליה של כוח קודס בסוריה, ובין ההרוגים היו שני לבנונים. באותו יום גם יוחסה לישראל תקיפה באמצעות רחפן בלב ביירות על רכיב של פרויקט הדיוק. בראשית ספטמבר הגיב חיזבאללה על שני האירועים בירי שלושה טילי קורנט מקרבת הגבול לעבר מבנה צה"ל באביבים ורכב צבאי ליד יראון. הטילים החטיאו כמלוא הנימה, ובהעדר נפגעים נמנע שוב צה"ל מתגובה קטלנית או נרחבת, והסתפק בעיקר בירי עשן.

בליל 17 באפריל השנה נפרצה גדר הביטחון בשלושה מקומות, בתגובה לתקיפת רכב חיזבאללה בסוריה יומיים קודם לכן. בעל טור המקורב לחיזבאללה תיאר בעתון אלאח'באר כמה מפרטי המבצע, שאותו כינה "בדיקת כוננות" לישראל באמצעות נקישה בדלתות בישובי הגבול שלה. לדבריו, מערכה ביטחונית יומיומית מתנהלת בין "כוחות הכיבוש" לבין "ההתנגדות", שלוחמיה "שוב פרוסים על הגבול ממש, וידיהם על הגדר".

בהשוואה לשיגור רקטות בודדות מהעומק, התקפות נקודתיות מטווח קרוב, הרי שצליפה ובעיקר ירי נ"ט, הן בעלות הפוטנציאל הקטלני ביותר בימות שגרה. לפיכך, הן גם בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר לגרום הסלמה, לאור הקשר הישיר בין אבדות להיקף תגובת צה"ל וקטלניותה, ובינה לבין מדרגות ההסלמה מצד האויב, בתגובה לתגובה. בנוסף, בהשוואה לפעילות בעומק, המתנהלת בשליטה הדוקה של הדרגים הבכירים, השליטה במענה המבצעי בקו המגע רופפת ומבוזרת יותר, עד רמת החייל הבודד. לא במקרה שוגרו שתי התקפות הקורנט לעבר כלי רכב שנעו בשטח בניגוד להנחיות הגזרתיות.

למנוע את המלחמה

דינמיקת ההסלמה מוכרת, בין היתר מניסיון מלחמת לבנון השנייה ואף מהאירועים שהתרחשו ברצועת עזה לקראת "צוק איתן": למרות רצון שני הצדדים להימנע מעימות נרחב, כל צד מחליט "רק" על מבצע, התקפה או תגובה מוגבלת, אולם בפועל מטפס שלב נוסף בסולם ההסלמה, שבדיעבד מתברר שהובילה למלחמה.

לצד הסיכונים שמקורם ברמה הטקטית, היערכות חיזבאללה בקו המגע מגבירה את סיכוני ההסלמה למלחמה גם ברמה האסטרטגית. נוכח אפשרות להסלמה נדרשת לא פעם הכרעה בין התקפה מקדימה, על יתרונותיה הצבאיים, לבין דחייתה, כדי למצות את הסיכוי להימנע מהסלמה, או משיקולים מדיניים. ערב מלחמת יום הכיפורים התחבטו הקברניטים בשאלת המתקפה המקדימה על כוחות מצרים לפני תחילת הצליחה, ונמנעו מכך על-מנת שישראל לא תצטייר כתוקפן.

אפשר שבעתיד יעמדו קברניטי ישראל בצומת החלטה דומה בגבול הצפוני: להימנע מפעולה יזומה או מסלימה, בשאיפה לחזור לשקט, או לחלופין, בהנחה שהסלמה בלתי נמנעת, לשגר מהלומה מקדימה על חיזבאללה ולמצות את יתרונות היוזמה וההפתעה. היכולת הזמינה בידי חיזבאללה לתקיפה קרקעית מפתיעה לשטח ישראל מגבירה מאוד את הלחץ על קברניטיה להחליט על מתקפה מקדימה. נוכח הסיכון הנשקף מכוחות רצ'ואן ליישובים סמוכי גבול בישראל, והעדר עומק בין האיום ליעדי ההגנה, גובר משקלם של השיקולים הדוחפים להחלטה מוקדמת על תקיפת האיום בטרם יתממש.

היערכות חיזבאללה בסמוך לקו הכחול, הגוברת לאורך זמן, מגלמת אפוא סיכונים משמעותיים הן להסלמה והן בלחימה אם וכאשר תפרוץ. מדיניות ישראל במערכה שבין המלחמות (מב"מ) נדרשת לשלב בין התכוננות למלחמה אפשרית, שיבוש התעצמות האויב והאטתה, הפחתת האיומים על ישראל אם תפרוץ, אך לא פחות מכך - להקדיש מאמצים משמעותיים למניעתה.

במקביל למאמציה נגד פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה, על ישראל לחתור להפחתת האיום הקרוב על גבולה הצפוני. ברמה המבצעית, על ישראל לתעד ולחשוף במפורט את היערכותו ופעילותו הצבאיות של חיזבאללה בסמוך לקו הכחול, ולמנף חשיפה זו ללחץ על הארגון, על פעיליו ועל הנותנים לו חסות, הן בכפרים והן בשורות צבא לבנון וממשלתה.

פעילות אמיתית של יוניפיל

ברמה המדינית נכון לדרוש מיקוד פעילות כוחות האו"ם בפרימטר ביטחוני מיוחד, בעומק של שלושה-חמישה ק"מ לאורך הקו הכחול, ולהתנות את שימור סדר כוחותיו (מעל 10,000 איש) של יוניפיל ותקציבו (כחצי מיליארד דולר) בגישתו החופשית לכל מקום בפרימטר. כן נדרש מאמץ לפירוק עמדות התצפית המבצעית של ארגון "ירוק ללא גבולות", ולקדם את הגדרתו כארגון טרור. יש לחתור להפסקת ההתחשבות בטיעוני "שטח פרטי" כעילה למניעת גישה מהאו"ם, ראשית בדרכים ובשטחים פתוחים ובהמשך גם במבנים.

בנוסף, נכון לפעול מול הקהילה הבינלאומית, בדגש על ארצות הברית ומדינות אירופיות שעמדתן דומה לשל ישראל (בהקשר זה יצוינו גרמניה, אשר הגדירה לאחרונה את חיזבאללה על כלל אגפיו כארגון טרור, ולעומתה צרפת, המתעקשת להימנע מכך), על-מנת להתנות סיוע כלכלי וצבאי ללבנון בהתקדמות ממשית בסידורי הביטחון שפורטו לעיל לאורך הקו הכחול. המשבר הכלכלי העמוק בלבנון מגביר את הזדקקותם של ממשלת ביירות ושל חיזבאללה לסיוע בינלאומי, ועל כן מעצים את המנוף שבידי הקהילה הבינלאומית לדרוש באמצעותו ובהתאם להחלטות מועצת הביטחון נקיטת צעדים שירחיקו מלחמה.

במקביל יש לחתור להגדרתם של בעלי תפקידי בממשלת לבנון, בצבאה, בשירותי הביטחון ובשלטון המקומי שלה כתומכי טרור תחת סנקציות, ככל שהם מסייעים להמשך הפעילות הצבאית האסורה של חיזבאללה לאורך הקו הכחול. התנהלות ישראל מול חמאס בשנים האחרונות מוכיחה שניתן להגיע להבנות ולסידורי ביטחון תמורת סיוע כלכלי גם עם ארגון טרור שהוא אויב מר. כאשר מחיר המלחמה בלבנון גבוה בהרבה ממחירה של מלחמה ברצועת עזה, נכון למצות מאמצים בגישה דומה גם מול חיזבאללה, ואף ביתר שאת.